עצירת גשמים – לאור ההלכה
א- הגשמים בארץ ישראל
ארץ ישראל אינה מושפעת בנחלים, בנהרות ובאגמים ובמעיינות כי היא ארץ הרים ובקעות "ולמטר השמים תשתה מים" (דברים יא, יא), וכתב הרמב"ן (שם) שה' דורש אותה במטר כי היא ארץ צמאה מאוד וצריכה מטר כל השנה, ואם ישראל יעברו על רצון ה' הברזים העליונים נסגרים ולא יהיה מים להשקות שדות ופרדסים וממילא תושבת מלאכת הזריעה, הנטיעה, הצמיחה תושבת כי ירידת גשמים בא"י מותנית בקיום תורה ומצוות "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ד) "ואם לא תשמעו לי ולא תעשה את כל המצוות האלה... ונתתי את שמיכם כברזל" (שם יד, טו) וזהו עיקרה של פרשת "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג-יז) "וחרף אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה" ומכאן למדים חז"ל "אין הגשמים נעצרים אלא בשביל ביטול תורה" (תענית ז, ב).
שלמה המלך הדגיש את הקשר בין מעשיהם של בני ישראל לבין ירידת גשמים "בהעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך... ומחטאתם ישובון כי תענם" (מל"א ח, לה) ומצד שני מבקש שלמה מהקב"ה "וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל... ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה" (שם מל"א ח, לו).
נמצאנו למדים שיש זיקה עמוקה בין המעשים הטובים של ישראל לירידת גשמים ולפיכך נהגו בזמן בצורת להתפלל על ירידת גשמים כמסופר בספר נחמיה (ח, א-ג) על אסיפת עם רבתי שהתקיימה בראש השנה ובה קרא את ספר תורת משה לפני שער המים כדי להיטהר מחטאים כי זוהי "תשובת המשקל" לעצירת הגשמים כי "גשמים אינם יורדים אלא בזכותה של האומה הישראלית" (בר"ר סו, ב), "וגדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה" ורבא אמר יותר מיום שניתנה בו תורה (תענית ז, א) וירידת הגשמים שמחה לכל העמים, לכל העולם, לבהמה לחיה ולעופות (מדרש שוחר טוב סימן קיז).
ב- הגשמים בעיני הנביאים
גם נביאי ישראל בנבואותיהם מדגישים את "ענין הגשם" כסימן ברכה לעם ישראל וליצורי תבל.
- הנביא יחזקאל (לד, כו): "ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו".
- הנביא זכריה (י, א): "שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה".
- שאר נביאי ישראל ציינו בנבואתם מצבי בצורת קשים כתוצאה מהתנהגות חמורה של עם ישראל (עיין עמוס ד, ז; ירמיה ג, ב-ג; שם יד, א-ז) ומצאנו אצל דוד כאשר פרץ רעב שלוש שנים (שמ"ב כא, א) ודוד ביקש את ה', ענה לו שיעשו תשובה על חטאם ואחרי התיקון "ניתך מים עליהם מן השמים" (שם י) והוריד להם גשם בשפע רב (שם יד; וירמיה ה, כד-כה).
ג- גדול יום הגשמים
חז"ל במשנה, בתלמוד ובמדרשים הפליגו מאוד בערך הגשמים ובחשיבות ירידתם לעולם, ונציין כמה מדבריהם.
- גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים ובין לרשעים (תענית ז, א).
- גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ (תענית ז, א).
- גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו (תענית ז, א).
- גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גלויות (תענית ח, ב).
- יום הגשמים הכל מרויחין ומשא ומתן מתברך (חולין פז, ב).
- קשה היא גבורת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית (בר"ר יג, א).
- בשעה שהגשמים יורדים אף משא ומתן מתברך אף הדגים מתברכים (דב"ר ז, ו).
"גבורת הגשמים" מדגישים חז"ל במדרש בבראשית רבה (יג, ה) שהיא מרצה כקורבנות, מכנסת גלויות, אוספת את העבירה, ומכפרת על החטאים (בר"ר שם) ונותנת חיים ליצורי תבל כי בלי מים הכל יגוע.
הגשם תופס מקום גדול בתפילות במקרא (מל"א ח, לה-לו; תהלים סה, י-יא; דברי הימים) בתוכחות הנביאים ובנחמותיהם (מל"א יז, א-ז; שם יח, מה; ירמיה ג, ב-ג; יחזקאל לד, כו). "הגשם" הוא אחד משלוש מפתחות שלא נמסרו לשליח (תענית ד, א).
יום הגשם משמח, מרנן ומלבב לבבות אנוש, מאחד כל הבריות כי בו כרוכה ברכה וחיים לחיי אנוש ולחיי כל יצורי תבל וכדברי הגוי לרבי יהושע בן קרחה "בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים ואימתי אנו ואתם שמחים בירידת גשמים" (בר"ר יג) "וכן אמרו גשמים בין לצדיקים ובין לרשעים" (תענית ז, א) והם פרנסה לכל באי עולם (תענית ד, א).
הגשמים נקראים "גבורות" והוא נמנה בין גבורות הבורא "אתה גבור לעולם ה'... משיב הרוח ומשיב הגשם" כי הם יורדים בגבורה (תענית ד, א).
ד- הסיבות לעצירת גשמים
חז"ל בכמה דוכתי הביאו כמה סיבות לעצירת הגשמים ונציין כמה מהם:
- אין הגשמים נעצרים אלא אם כן נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (תענית ז, א).
- אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים (תענית שם).
- אין הגשמים נעצרים אלא בעוון גזל (שם).
- אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים (יבמות עח, ב; תענית ח, ב).
- אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע (תענית שם).
- בעוון ביטול תרומות ומעשרות השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר, בשביל דברים שציויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם, יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים (שבת לב).
- בעוון חמשה דברים הגשמים אינם יורדים, בעוון ע"ז, מגלי עריות, שופכי דמים, ופוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים ובעוון שאינם נותנים מעשרותיהם כתקנם (במדבר רבה ח, ד).
- בעוון גזל (אבות פ"ה מ"ח; תענית ז, ב; ח, ב).
- ובעוון מתן עדות שקר (משלי כה, יד וסנה' כט ורש"י שם).
- ובספר "אשר לאברהם" (דף מט) הביא כמה סיבות וסימנם "עצירת גשמים" והאריך בדברי מוסר והתעוררות לעת עצירת גשמים (עיי"ש) וכתב הרב בן איש חי שעצירת גשמים היא כדי לעורר את ישראל בתשובה וכמו שאמרו בתענית (ז, א) אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהם של ישראל, ובלי תשובה אין מחילה וכן מבואר בירושלמי (תענית ב, א) ובמדרש (בר"ר יג, יד) שעל ידי התשובה מיד הגשמים יורדים.
ה- המעשים הטובים לירידת גשמים
חז"ל לימדונו שמלבד קבלת "עול התשובה" ישנן סגולות ומעשים טובים המזכים את ישראל לירידת גשמים בעת עצירתם ואלו הן:
- תגבור האמונה כמאמרם ז"ל "אין הגשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה" (תענית ז, א).
- לימוד תורה כי התורה נמשלה למים ובזכות העיסוק בה זוכים ישראל להתברך בטל, במים (בר"ר סו, א|).
- והתורה מביאה טובה לעולם ולכן אם נעסוק בתורה ונגביר לימודה שערי שמים נפתחים ומזילים מטר להחיות בהם את הבריות (עיין תנא דבי אליהו יח, כ).
- תענית: על ידי תענית ונתינת צדקה לעניים, הקב"ה נותן גשמי ברכה מידה כנגד מידה הוא השביע עניים ורעבים, גם הקב"ה משביע את העולם בגשמי ברכה (עיין בספר "מעיל צדקה" סימן אלף תרסד).
- ריבוי תפילות
- על ידי ריבוי תפילות מתעוררים רחמי א-ל על בניו וכמו שהתפלל רבי תנחומא בשנת בצורת (בר"ר לג, ג) והתפילה ממוקדת שאנו בני אברהם, יצחק ויעקב הזקוקים למזונותיו יתברך, ונהגו שבשעת עצירת גשמים, הולכים לבית הקברות ולהתפלל על הגשם (זוה"ק ח"ג, א) וכתב רבנו בחיי (כד הקמח –ערך מטר) כשהמטר נעצר אין צרה גדולה מזו, ומתוך צרה זו חוזרים למוטב ומתפלל בלחש, והקב"ה נותן מטר בזכות התפילה. ועיקר מטרת עצירת גשמים כדי שיהיו הכל תולין עיניהם כלפי מעלה וכשהעם נושא עיניו למרום, ומתפלל להקב"ה בתחנונים ובבכי, מיד הגשמים יורדים (ועיין בר"ר יג, ט).
- הירושלמי (תענית פ"ג הל' ג ושוחר טוב פ"ה) אומר בזכות ג' דברים גשמים יורדים, בזכות הארץ, בזכות החסד ובזכות היסורים.
- ולפי זה אין לחפש תחליפים לגשם על ידי מכונות התפלה, או ייבוא מים מחו"ל ומתעלמים מהעיקר הדורש מהעם נשיאת עינים למאור כי גם בזה אנו מגלים חסרונה של א"י ומייקרים את חו"ל וגם אנו מזלזלים במעלת התפילה וכשהקב"ה רואה את התרשלותנו מלהתפלל גם אם נייבא מים מהנכר יכול הקב"ה למנוע גידולים חקלאיים מהשקאת קרקעות ממים אלה כי הקב"ה תובע עלבונה של א"י וחביבה עליו כל תכולתה של א"י, נהרותיה, מימיה, תנובתה וכל המופק ממנה כי היא "פלטרינו של מלך".
- ולענ"ד, יש להתפלל בעת אמירת ההושענות על הגשמים ובפרט בהושענא רבה ולכוון שהשנה תהיה גשומה ולא שחונה ולעורר את הקהל להתפלל בכוונה "תפילת הגשם" שהרי בחג נידונים על המים (ר"ה טז, א) ואמרו שם "אמר הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי השנה".
- ומימים קדמונים נהגו בית ישראל ללכת בעת עצירת גשמים לכותל המערבי ולהתפלל שם כי המתפלל שם כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד של הקב"ה כי הוא שער השמים והתפילה במקום זה נשמעת ומייד הגשמים יורדים (עיין מלכים א, ח, לז ומסכת שמחות פרק ו; וכלי יקר לבראשית יג, יז).
- אמירת תהלים
- אמירת תהלים מסוגלת להוריד גשמים כרמוז בר"ת של "למטר השמים תשתה מים" (ספר המידות ערך סגולה) ולכן התורה מבטיחה "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב" (דברים כח, יב) ואמרו רז"ל על זה (בב"ת כה, ב) "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וישראל שרויים על אדמתם גשמים יורדים מאוצר הטוב, בזמן שאין שרויים על אדמתם אין גשמים יורדים מאוצר הטוב.
- תפילות גדולי ישראל לירידת גשמים
- מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שתבוא על הציבור כגון בצורת, דבר... (הרמב"ם הל' תענית פ"ה הל' א, ג) ולכן בעת צרה ומצוקות גדולי ישראל מתפללים על עמם וזועקים בקריאת תהלים, בתחנונים לסלק את הפגעים והנגעים מעמם וחובתם לעשות זאת כי הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים (עיין חולין ס, ב) כי בקשת רחמים על ידי חכמים וצדיקים היא רצויה בעיני הבורא ונשמעת מהר, וצריך לעשות בלי להטיח דברים כלפי מעלה אלא לעורר רחמי אב על בנים (עיין תענית יט, א) ולכן מצאנו שתנאים, אמוראים וחכמי הדור שזכו בתפילותיהם להוריד גשמים בעת עצירתם (תענית כג;כה; בב"מ פה, ב) וכשלא נענים בתפילותיהם חלשה דעתם, ומכוח זה ירדו גשמים (עיין תענית כד, א) ולכן על כל אחד מאיתנו לזעוק, להרים עיניו לשמים כדי לבקש רחמים על הגשמים (עיין רוח חיים לגר"ח פלאג'י סימן תקעח ס"ק ח; וכף החיים שם ס"ק ד).
- בשנה שחונה, גדולי ישראל וחכמיו מכריזים על צום ועצרה, ובכמה ספרים מסופר על חכמי ירושלים שהתפללו ומיד ירדו גשמים, וכן מצאנו בחכמים בגלויות שונות שהתפללו בשנת בצורת והורידו גשמים בתפילותיהם, ולכן נלמד מהם ונזעק מקירות לבנו על הורדת גשמים.
- וכן אדם הראשון התפלל על הגשמים "כי לא המטיר ה' א-להים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה" (בראשית ב, ה) ופירש רש"י "אין מי שיכיר בטובתם של גשמים וכשבא אדם וידע שיש צורך לעולם התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים" והתפלל עליהם בשעה השביעית ליצירתו (בר"ר שם) וגדולה "גבורות שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית" (בר"ר יג).