חודש שבט בראי חז"ל
- א- חודש שבט במנין החודשים מניסן הוא החודש האחד עשר ככתוב בתורה (דברים א): "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש..." ובירמיה (א) כתוב: "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט".
ב- הוא חודש החמישי למנין החודשים מתשרי.
ג- וכן נזכר בזכריה (א, ז): ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט.
ד- באחד בשבט החל משה בדרשתו האחרונה לעם ישראל והיא נמשכה למעלה מחודש עד ז' באדר שבו נפטר (דברים א, ג).
ה- שם החודש "שבט" – מקורו בבלי כמו שאר שמות החודשים הנוהגים היום בלוח העברי.
ו- מזלו "דלי" ע"ש הכתוב (במדבר כד) "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" כיוון שבשבט רק יצאו רוב גשמי השנה והבורות מלאו מים ועולים והדליים שואבים ממרומי הבור ולא מעומקו וכן נאמר ביחזקאל (יז, ז) "ודליותיו שילחה לו להשקות אותה מערוגות מטעה".
ז- חודש שבט לעולם מלא כלומר הוא בן שלושים יום.
ח- לדעת בית שמאי א' בשבט הוא ראש השנה לאילנות ולדעת בית הלל ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות (ר"ה א, א) והלכה כבית הלל שהיום הקובע למעשר פירות האילן הוא חמשה עשר בשבט (שו"ע יור"ד סימן שלא ס"ק קכה).
ט- עד תקופת הצלבנים הייתה לחג משמעות דתית גרידא וחגגו אותו כיום מועד והרבו בו בתפילות, בפיוטים מיוחדים ובעיקר תפילה לשנה ברוכה ופוריה.
י- לאחר כיבוש הארץ ע"י הצלבנים נשכח מנהג זה ונשאר זכרו במנהגים עממיים של עדות שונות.
יא- במאה השש עשרה לספירתם עם עליית המקובלים יוצאי ספרד לצפת, עמדו ותיקנו "יום אכילת פירות" - תיקון ט"ו בשבט שהפך לסדר קבוע בכל שנה ביום ט"ו בשבט.
יב- בעל ספר חמדת הימים (ח"ב סימן פג) עשר פרסום רב לתיקון זה ונתפשט לארצות אשכנז ונתקבל בעדות ישראל לשמוח בשמחת האילנות ולהעלות זכרונה של ארץ ישראל השוממה, ויצא בספר מיוחד "פרי עץ הדר".
יג- בט"ו בשבט עולה השרף באילנות ונמצאים הפירות חונטים מעתה (ר"ה יד, א ורש"י שם).
יד- עד ט"ו בשבט חיים האילנות ממי השנה שעברה ומכאן ואילך הם חיים ממי השנה הבאה (ירושלמי ר"ה פ"א הל' ב) וחד אמר "כבר יצאו גשמי שנה וכבר רובה של תקופה מבחוץ" (שם).
טו- שבט הוא מלך משום שחמשה עשר בו הוא ר"ה לאילנות ואין אומרים בו תחנון ואין בו נפילת אפים (מהר"ל מרוטנבורג ושו"ע סימן קלא-סו) והמנהג שלא עושים נפילת אפים במנחה של יום י"ד בשבט (ילקוט יוסף מועדים דף רמח).
טז- אין גוזרים תענית בט"ו בשבט (שו"ע או"ח סימן תקעב-ס"ק ג) וחתן ביום חופתו אינו צם בט"ו בשבט (משנ"ב סימן קלא-לב ומג"א סימן תקעג-א).
יז- מנהג ארץ ישראל המתחדשת להוציא תלמידי בתי ספר לשדות וליערות לשתול, ולנטוע אילנות ועצי פרי לקיים את המצוה "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא יט, כג).
יח- בט"ו בשבט נוהגים בארצנו לערוך ערב ט"ו בשבט בבתי כנסת ובכינוסים שונים ברוב עם ובחוגי המשפחה מסובים יחד לאכול ט"ו מיני פירות האילן ובמיוחד מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י (בני יששכר; מג"א סימן קלא אות טז, הפר"ח אות ז והא"ר שם אות יד וכף החיים שם אות צז).
יט- שבט – ר"ת שלום, ברכה, טובה. ויש להרבות בו שלום, חיזוק לומדי תורה ומניעת לשון הרע וקהילות ספרד מקיימים בו "תענית דיבור" (עיין קונטרס היחיאלי) וימי השובבי"ם הם מסוגלים לתקן פגם הברית והברכות הנאמרות בו מסוגלות לתיקון זה (ספר "ברכת מועדיך לחיים", קנג לגר"ח פלאג'י).
כ- חודש שבט זכה לשבת מיוחדת "שבת שירה" בפרשת בשלח שבה קוראים שירת הים הנוטעת שירה ושמחה בלב כל זרע ישראל עד סוף כל הדורות.
כא- בחודש שבט אירעו מאורעות חשובים:
א- בה' בשבט נפילת לה' הלוחמים מאנשי ההגנה בהרי חברון בצאתם לתגבר את גוש עציון (תש"ח).
ב- נפתחה הכנסת הראשונה בירושלים (תש"ט 1949).
ג- בז' בשבט נתפרסם הספר "מדינת היהודים" של הרצל.