סגולת ישראל ובחירתו הא-לוהית
א- ייעוד עם ישראל בבריאה
מגמת יצירת עם ישראל כעם סגולה היא לספר תהילות ה' בעולם "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא) ובכדי למלא תפקיד רם ונישא זה, ניטעה בו בעצם יצירתו, סגולה א-לוהית" שהיא היכולת לקלוט את "הענין הא-לוהי" בתוכה וליישמו בארחות חייה ולכן "ישראל שקולים הם כצבא השמים" (שמו"ר א) ואם אין ישראל בעולם אין שבח וגדולה לה' בעולמו (אותיות דרבי עקיבא א).
"סגולת ישראל" היא יצירה א-לוהית שטבועה בנו מעצם הצלם הא-לוהי המיוחד לישראל שזכינו לו במעמד הר סיני והוא הנותן לנו צביון מיוחד שונה מהצלם הא-לוהי האוניבירסאלי הקיים גם בגויים (עיין אור החיים בראשית א, כז ד"ה ויברא; ושיחות הרצי"ה על א"י עמוד 346) וגם לגוי יש צלם ועל זה נאמר "ויברא א-להים את האדם בצלמו" אבל אין לו הצלם שיש לבן ישראל (שם וזוה"ק אמור, קד, ב) כי רק מי שמקיים מצוות ה' והדרכותיו יש לו צלם א-לוהי" (ראה תוס' יו"ט לאבות פ"ג, משנה יד).
והנה בכדי שנוכל למלא את תפקידנו הרם בבריאה עוטר אותנו הקב"ה בכוח פנימי עצום המונח בטבע נפשנו לרדוף אחרי א-להים חיים, לדבוק בו ולא תיפרד מחשבתנו ממנו (הרמב"ן לדברים יא, כב ומסילת ישרים פרק יט) וכמבואר המון פעמים בתורה "לאהבה את ה' א-לוהיך ולדבקה בו" (דברים ז, כ) "ולדבקה בו" (דברים יא, כד) "ובו תדבק" (שם י, כ) "ובו תדבקון" (דברים יג, ה) וענין כל הפסוקים הללו מצביעים שהיהודי חייב להיות דבוק בה' תמיד ולא יכול להיפרד ולזוז ממנו (עיי"ש במסילת ישרים) וטבע זה אינו יכול להשתנות כלל (עיין איגרות הראי"ה ח"ב קפו).
סגולה זו אינה תלויה במעשינו ובמאמצינו הרוחניים אלא בכורח מציאותי עליון, יצירה נצחית שאינה ברת שינוי ותמורה ואפילו ישראל יכעיסו את בוראם הבחירה הא-לוהית לא תיכרת מהם ולא תישלל ותיפסק מהם, הבחירת הא-לוהית שבחרה בהם לנצח ונקראים בנים "חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, (אבות פ"ג משנה יב) "וחביבים ישראל כבבת העין העליונה" (שמו"ר ל) "והסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של השכינה" (סנה' נה, ב) כי ישראל דבוקים תמיד בה' (אור החיים לויקרא יט, ב).
התורה (דברים כו, יח) אומרת לנו "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר לך ולשמור כל מצוותיו" וכתב על זה מרן אור החיים (שם): אומרו להיות לו לעם סגולה, הגם שתבוא אומה אחרת ותיטיב מעשיה ותשתדל להידבק בשכינה, לא ישיגו מדרגת ישראל ובחינה זו תיקרא "סגולה", והגם שיהיה זמן שיכעיסו ישראל את הבורא אע"פ כן לא ימיר אותם באומה אחרת (עיי"ש) כי עם ישראל גם בעת ירידתו הרוחנית נחשב לדרגה נעלה לספירה נשגבה יותר מהעמים ולכן ביקש משה שלא תשרה שכינה על האומות ונתן לו שנאמר "ונפלינו אני ועמך" (שמות לג-טז וספר חפץ ה' שם ד"ה גמרא ושיחות הרצי"ה דברים עמוד 507).
ב- בחירת עם ישראל
בחירת עם ישראל נגזרת מסגולת ישראל ולכן עם ישראל יש לו תואר מועדף "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב) וכמו שהבכור נותן חשיבות ומעלה להורים כך עם ישראל מפרסם שמו יתברך ונותן תהילות ה', שבח וגדולה ליוצר הכל, ואמרו רז"ל "כל זמן שישראל קיימים הוא נקרא א-לוהי ישראל, נעקר ישראל, א-לוהי מי נקרא" (מלכים א,ו, יג) "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג, ו; וישעיה נד, י) ואף כשהם סוררים משרה שכינתו ביניהם שנאמר "אף סוררים לשכון יה, (תהלים סח-יט שהש"ר ו) ורחמי עליון מרובים על ישראל לעולם בין על הרשעים ובין על הצדיקים שבהם" (תנדא"ר י-ח) ותמיד נקראים "בנים" אפילו כשהם סכלים וחסרי אמונה (קידושין לו, א).
ואם נשאל מה פשר בחירה זו ולמה דוקא בחר בנו יותר משאר עמים, הלא יש בהם חכמה וגבורה יותר מישראל?
- ועל זה ענה מרן הראי"ה קוק בספרו "מדבר שור" (עמוד ריא) שאלה זו אין לה תשובה כי אהבת ה' לישראל היא למעלה מבינתנו השכלית האנושית והיא יצירה מיוחדת במינה כי כל מגמת יצירת אומה קדושה בעולם להיות דבוקה בתמידות ובחפץ לב בשכינה", "ואתם הדבקים בה' א-לוהיכם חיים כולכם היום (דברים ד, ד) "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (דברים יא, כב וראשית חכמה שער האהבה פרק י) וכן הביא מרן הרצי"ה קוק (שיחות הרצי"ה שמות 206).
- מרן אור החיים (שמות יט-ה) "והייתם לי סגולה מכל העמים, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה" (דברים יד, ו) כתב שעם ישראל נבחר להיות סגולת העם כי הסכימו לעמוד במעמד הר סיני ולקבל תורת ה' ומצוותיה ובזה גילו דבקות ואהבת ה' ולכן פסקה זוהמת הנחש מהם ונתמרקו עוונותיהם וזכו להיות דירה לשכינה (שבת פח, ב) וכיוון שסגולת התורה והמצוות רק מעם ישראל ולא מהגויים שסירבו לעמוד במעמד הר סיני ולכן הוטבע טבע מיוחד הנקרא "סגולה" שלא זז מהם לעולם, והיא מבדילה אותם משאר העמים "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו) והגויים "נשארו מזוהמים בזוהמת הנחש (שבת קמו, א וע,ז כד, ב) והם מרוחקים מקרבת א-להים.
- הפסקת הזוהמא מישראל העלתה את בני ישראל לדרגות עליונות להתקרב לה', לירא ולאהבה אותו וכתב מרן אור החיים (שמות כ, א ד"ה עוד יכוין) כי הרבה תועליות נמשכו מזה שפסקה זוהמתם וזה יסוד קניית הקדושה בהם לעולם, וזה גם משפיע עליהם לדורות לעמוד בנסיונות קשים במהלך כל הדורות ולכן מסיבה זו ישראל לא מרו את כבודם וסבלו כמה צרות ומצוקות ועל משמרת יראת ה' עומדם כי פסקה זוהמתם וטבע נפשם לירא את ה' כי כל שאין זוהמא מבדלת בינו לבין ה' מטבעו לירא את ה' הנכבד (אור החיים לואתחנן ד, י ד"ה ואשמיעם) ולצערנו הרב במעשה העגל חזרה זוהמת הנחש ואינם בני חורין משעבוד מלכויות וממלאך המוות (תנחומא כי תשא טז, ואור החיים לשמות לב, יט) ורק בריבוי דעת עליון, הצדק והאמת יתוקן חטא זוהמת הנחש ואנו בשלבי תיקונו שיושלם בימות המשיח.
- עם ישראל נבחר מצד הענוה שבו, והתורה בעצמה מנמקת כמו שכתוב "כי עם קדוש אתה לה' א-להיך בך בחר ה' א-להיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, ו) וממשיכה התורה לומר (שם, ז) "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים" ואמרו רז"ל על זה בחולין (פט, א) "אמר הקב"ה: חושדני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני" כלומר עם ישראל נבחר מכל העמים מצד מידת הענוה המעוטר בה ולא כגויים שהם "גאוותנים" וגסי רוח, והקב"ה מתעב גאוה והתנשאות, ודבר זה מפורש במרן אור החיים בפירושו לשמות (יח, כא) וז"ל "כי לא באה הבחירה בישראל לצד שיש בהם השכלה והכרה יותר מכל האומות וזה לך האות השכלת יתרו, הא למדת כי לא מרוב חכמת ישראל והשכלתכם בחר ה' בהם אלא לחסד עליון, לאהבת האבות ולמידת הענוה וההתבטלות כלפי הרצון העליון.
יוצא שעם ישראל מעוטר במידה אהובה וחשוקה ותכונת חייו היא הדבקות בה' והיא יסוד חייו הלאומיים וכפי שכתב מרן הראי"ה (אורות קלה) "תכונות האומה בישראל לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה ע"פ גורלה ההיסטורי" וכן כתב "אי אפשר לכנסת ישראל להיפרד מצור ישעה אור ה' א-לוהי ישראל (שם קמב; ואור לנתיבתי עמוד רעו; מידות הראי"ה ערך דבקות קיח-קיט).
דבקות זו נובעת ממידת הענוה, ממידת ההתבטלות הבלתי גבולית הטבועה בנשמתו כלפי בוראו ולכן הוא נבחר לייצג את האלוקות בביטול עצמיותו להיות עם נחלה ככתוב "אתכם לקח ה'... להיות לו לעם נחלה" (דברים ד, כ) כך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה (דברים ז, ו. ויד, ב) "כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו (תהלים קלה, ד) "עם בחירי" (ישעיה מד, א) סגולת העמים ותפארתם, וכידוע שהסגולה היא דבר שאינו כפי הטבע (אור החיים) כך בחירתם היא דבר בלתי טבעי, והקב"ה בחר בעמו להודיע על ידם קדושתו ואמיתת אמונתו בעולם, ובחר אומה שלמה המוכנה לייעוד זה, ועושה זאת בתשוקה רבה ולכן היא דבוקה בו תמיד, וברית זו כרותה איתה לעולם (עיין בספר מדבר שור עמוד ש; כוזרי א, קג; איגרות הראי"ה תקנה; נצח ישראל פרק יא) וכתב מרן אור החיים (דברים ו, ה) אדם שזכה בדבקותו יתברך ואהבתו אין לך קנייה בעולם כקניין זה למעלה למעלה מאבן יקרה, כי מי ידמה לו ומי ישוה לו".
בחירת עם ישראל אינה גזענית ותגרנית ואינה נושאת בקרבה שנאת הבריות והרחקתן, העצמת הנשק וכלי משחית אלא כולה חובת יסודות רוחניים, ומוסריים לרומם ולשגב את העולם כולו על ידי מהפכות רוחניות, חברתיות ופוליטיות (עיין לנתיבות ישראל ח"א עמוד כז) ואינה "לאומית שוביניסטית" אלא קוסמופוליטית כי היא דוגלת שכל אדם נברא בצלם א-לוה (בראשית א, כז ואור החיים שם) וחובה לכבדו, להוקירו ולחפש טובתו ולא חיסולו כתפיסת הלאומיות הקיצונית של יתר העמים. ומאידך גיסא היא מיוחדת בצביונה, במעמדה וחייבת לשמור על קדושת גזעה וארחות חייה כי היא נבדלת מתרבות הגויים ותועבותיהם, מאופיינות במידות תרומיות ולכן אשרי העולם שאומה זו בתוכו" (אור החיים לשמות יט, ז).
ולאור זה גאולת ישראל אינה גאולה עצמית, הטבה אישית אומתית גרידא אלא "תיקון העולם במלכות שדי" והקמת מדינת ישראל בנחלתה מביאה אושר ועושר גשמי ורוחני לאנושות כולה (לנתיבות ישראל א, כח) ושיבת עם ישראל לארצו היא התחלת גאולת העולם כולו (שם קמז) כי רק עם שמודרך ומונהג בחייו הלאומיים ע"פ המוסר העליון הא-לוהי הוא המסוגל להדרך ציבור שלם ואת האנושות כולה (עיין ריש אורות הקודש ח"ג) ולכן מגמת הקמת "מלכות ישראל" באדמתה הטבעית לא באה לדחוק הצידה את הגויים, להשפילם ולהמעיט מערכם הלאומי אלא היא מטילה חובות על כל יהודי הגר בתוכה להתנהג במוסריות גבוהה באמונה רמה, ולכן כתב ריה"ל "ישראל הם לב האומות" וכמו שהלב מפזר חיים לשאר האיברים כך עם ישראל הם"המוח והלב" של האנושות ומכירים את בוראם מחמת ההתגלות בהר סיני, מחמת הופעת הא-לוהות בבריאה ולכן הם עם ה' ונביאיו (עיין כוזי מאמר א, מא, צה) וסגולתם אינה טבעית אלא על טבעית וכל התרחישים העולמיים אצלה דרך טבע בצורה של "סיבה ומסובב" אלא הכל מתרחש בהשגחה פרטית (עיין רמב"ן ויקרא כו, יא; ורמב"ן סוף פרשת בא; המאירי בחיבור התשובה דף 105) ולכן סגולת ישראל ובחירתו הן מושגי יסוד במעלת האומה, וכשיהודי חסרה לו הבנה במהותן, אמונתו פגומה שהרי ישראל הם עדיו של הקב"ה "אתם עדי נאום ה'" (ישעיה מג, יב) והם מאשרים ייחודו ומציאותו "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ח-ט) ונשמותיהם חצובות מתחת כסא הכבוד ובהן גנוז ניצוץ עלוהי ממעל (רמב"ן בראשית ב, ז; נפש החיים שער א, טו; וזוהר ח"א כה ובית א-להים למבי"ט – שער היסודות פרק מב ואור החיים לויקרא כו, יא) ולכן רוממות ישראל, שיגובם ושיבוחם הוא רוממותו יתברך "אמר הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לרומם זו, רוממה, שכאילו לי אתה רומם" (פסיקתא רבתי י).
כתב רבנו המהר"ל "אין לישראל שום הסרה מן השי"ת מפני שהם נבראים מן השי"ת בעצם ובראשונה, ודבר זה אין לו סילוק והסרה כלל" (נר מצוה דף יג; זוהר ח"א, יג) ועוד "מצד עצם הבריאה של ישראל שהם נצטר מטעי הקב"ה הם ראויים לעוה"ב ואין זה מצד מצוה והמעשים" (אבות דף יג) ומשום כך נשבע הקב"ה שלא יניח את ישראל לעולם (דב"ר ג, ב) והוא מזדהה עם כל צרותיהם ואינו יכול לראות בסבלם ובצערם (מגילה כט, א) ובוכה על גלותם ועל השפלת גאות מלכות ישראל (חגיגה ה, ב ונצח ישראל פרק ט) ואין גלות כגלות ישראל אשר נתפזרו בארבע רוחות העולם (אור החיים דברים ז, א) ובכל זאת אנו מאמינים שהיסורים והגלות הם תיקון האומה להכשירה לייעודה הא-לוהי (אור החיים לויקרא כה, כו).
ג- הלאומיות הישראלית
מרן הראי"ה קוק בספרו "אורות" (עמוד סה) כתב שהתפיסה הלאומית בישראל שונה מהלאומיות אצל שאר העמים וכדלהלן:
- אצל הגויים הלאומיות מתרכזת סביב הקיום הפיזי, הכלכלי של האומה, שיפור חומריותה וחיזוק כוחה וחוסנה החיצוני ואין לה שום קשר רוחני מוסרי ומשום כך היא "חברה ומדבר" לעמים אחרים (אורות סה) והיא גוררת בהתעצמותה מלחמות, שנאה ותחרות כפי שעינינו רואות שעל שטח טריטוריאלי פורצות מלחמות, אכזריות עקובות מדם, ולכן תפיסה לאומית מצומצמת מצמיחה קלקולים מרובים, שנאה, גזענות כלפי אחרים וכפי שראינו אצל הנאצים וחבריהם שהתפיסה הלאומית הגזענית הקיצונית גרמה לרציחת מיליוני אנשים שראו בהם כיצורים נחותים ושפלים בגזעם ובמעמדם האתני.
- אצל ישראל התפיסה הלאומית מביאה ברכה גדולה לעם ולעולם כולו כי היא מבוססת על תביעה מוסרית עמוקה (אורות קנח-קנט) כלומר הלאומיות הישראלית אינה עבור עצמה ושכלולה האישי גרידא אלא כל מגמתה לתקן עולם במלכות שדי, לרומם כל המציאות כולה (עיין עולת ראי"ה ח"א שפו-שפז) בבחינת "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג; כח, יד).
הלאומיות היהודית מבוססת על אהבה ואחוה לכל יצורי תבל, חסד ורחמים לכל בריה אנושית ומתאמצת להיטיב לכל, לשכלל גשמית ורוחנית את כל העולם השרוי בחשכה ובערפל אידיאולוגי ולכן כל קנייניה של האומה הישראלית כולם רוח א-להים שורה בם ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה (אורות סג-סד) והגשמיות והרוחניות מחוברות יחד והן "תוצאות וענפים של עיקר קדושתנו הא-לוהית המיוחדת" (עיין אורות קב-קיח; "צמח צבי" עמוד קח) ולכן "הגאולה השמימית" הולכת יחד עם "הגאולה בידי אדם" כי הן יחידה אחת ושלובות יחד (עיין לנתיבות ישראל ח"א עמוד רסז ומתוך התורה הגואלת ח"ג עמוד קי) ואין סתירה בין שוני הגאולות הללו כי עלינו לפעול ולעשות והקב"ה יתן לנו כוח לעשות חיל (עיין לנתיבות ישראל ח"א, קי-קיא) "כי אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" (תהלים קכז, א) וה' דורש מהעם לפעול הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי להגשים את תהליך הגאולה, ואין כאן פסול במחשבה של "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" (דברים ח, יז; דרשות הר"ן דרוש י).
הלאומיות הישראלית היא קוסמופוליטית ועתידה לאחד וללכד את כל "הלאומים" לחטיבה אחת, למשפחה אחת המאמינים באל אחד שהוא ריבון העולמים (אורות קנו, דודי לצבי כב; וצמח צבי ק; ולנתיבות ישראל ח"א, כא וכג).
ומתוך תפיסה א-לוהית זו, עם ישראל מלא אהבה לכלל האנושות כי לאומיותו היא בעלת גוון כלל אנושי, כלל עולמי ואינה גזענית, מזלזלת בעמים אחרים וכל היבדלותנו מהם היא לשמור על צביוננו המיוחד על מעמדנו הא-לוהי כדי שנוכל להיות "פנס לאומות, למלא ייעודנו ושליחותנו בעולם, ולכן העם היהודי משול ללב ולמוח שבאדם וכל תכלית שליחותו להביא שלמות והתעלות לאנושות כולה (איגרות הראי"ה ח"א עמוד קעה; שיחות הרצי"ה על ח"ת עמוד 159) ולכן כתב מרן הראי"ה (מוסר אביך ערך אהבה) "האהבה צריכה להיות מלאה בלב הכל", וכתב המהרח"ו (שער הקדושה יג, ה) שעל היהודי לאהוב את כל הבריות כולן ובכללן הגויים כי אדם הנקי מחטא אוהב הכל "ומקור מידת השנאה היא בחטא כי החטא אפילו הקל שבחטאים מטביע מקרב האדם שנאה לאיזו בריה" (אורות התשובה ב, ד ומתוך התורה הגאולה ח"ג, קסג-קסד; וח,ד עמוד צח) ועם ישראל הדבוק בה' ובמידותיו הוא מלא רחמים לכל יצורי תבל כמו יוצרו "כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט; התורה הגואלת ח"ג, קנד וח"ד צח) ודרכי התורה הם דרכי נועם ושלום לכל העמים.
בסיכום, מחד גיסא עם ישראל הוא מיוחד במינו, בצביונו, במעמדו המיוחד המחייבים הבדלה והפרדה מתרבות הגויים "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, ב) וטעם ההבדלה כדי לשמור היטב על "ייחודנו הלאומי" לבל ניטמע בתרבות נכר הקלוקלת וליצור חיץ בין התרבות הא-לוהית לבין התרבות האלילית, אבל מאידך גיסא היבדלותנו אינה גזענית המפלה לרעה שאר העמים ואינה מטפחת שנאה ועויינות כלפי עמים זרים ואינה דוחקת רגליהם לגמד מעמדם ולהשפיל גאוותם הלאומית כי "לאומיותו היא ,לאומיות קוסמופוליטית" ולא שובינסטית כתפיסת הגויים, ולפיכך עם ישראל מלא אהבה, חמלה וחנינה ורצונו האדיר להיטיב, לשכלל ולהביא להתפתחות האנושות להכיר בהקב"ה שהוא מלכו של עולם הדורש שיתוף פעולה מלא בתיקון העולם בגשמיות וברוחניות ולא בזריעת פירודים בין לאומים שונים (לנתיבות ישראל ח"א, כג) בגילוי הצדק, המוסריות האידיאלית ובטיפוח העזרה והתיקון באנושות להצידה ליוצרה (עיין לנתיבות ישראל ח"א, עד; ח"א, כה) וכן מפורש בדברי הנביא (ישעיה מב, ו) "ואצרך ואתנך לברית עם לאור גויים" וכידוע שהאור מאיר לכולם בלי הבדל, וכיון שעם ישראל הוא "מרכז האנושות" הרי מחוייב לאהוב את כל העמים, וכל חסרון האהבה נובע מחוסר שלמות והכרה בערך הצלם הא-לוהי שבאדם (עיין שיחות הרצי"ה על א"י עמוד 205).
ולאור כל האמור הנ"ל, מוכרחים לומר ולסכם ששיבת ישראל לארצו ולנחלתו, היא ראשית צמיחת גאולת העולם ותיקונו ובנין הארץ הקדושה יביא אושר, שמחת חיים וחירות, גמורה לכל הבריאה (לנתיבות ישראל, ח"א, כה).
ד- הבחירה: מעוררת קנאת העמים ושנאתם
בחירתם עם ישראל מעוררת קנאה ושנאה אצל הגויים כי בפיהם "הטענה הקרחית" "כל העדה כולם קדושים" (במדבר טו, ג) כלומר כל האנושות קדושה ונבראת בצלם
א-לוהי ואין לשום אומה פריבילגיה מוסרית ורוחנית על שאר האומות וכל "בחירה" היא תפיסה מתנשאת וגזענית, ותכונת הגזע העליון היא פסולה כי כל האנושות היא "משפחה אחת" והקידמה של האנושות תלויה בשבירת כל הגבולות המפרידים בין עמים שונים ולכן הוגי הדעות של הגויים פוסלים בחירת ישראל, ועם ישראל הוא חטיבה לאומית בחבר העמים ואין לה שום זכות בלעדית או "מונופול אקסכלוזיבי" על המוסר, על הרוחניות, על החכמה והדעת.
הגויים הדוגלים ב"קרחות" הלועגת, טועים טעות גסה וספוגי שנאה תהומית לעם קדוש ושכחו שקורח ומריעיו נענשו ונבלעו באדמה כי הם לחמו נגד גילוי ,הרצון הא-לוהי", נגד בחירת משה ואהרון שהיו ענקי רוח ובעמלם הרב ובמאמציהם הכבירים הנהיגו את העם העם במדבר לפי הוראות שמימיות והקנו לו מידות תרומיות שרוממו אותם מעבדים לרמי מעלה (עיין אורות לב, לג) ולכן עם ישראל בשכלולו הרוחני והמוסרי התבלט בתכונותיו המיוחדות כעם מעוטר בעטרות מוסריות כבירות שראוי למסור בידיו את התפקיד של "מדריך האנושות" ולכן מכוח סגולות נפלאות הגנוזות בנשמתו החצובה מתחת כסא הכבוד (בית א-להים למבי"ט שער היסודות פרק מב) ורוחניות נשגבה וכבירה טמונה בהווייתו ולכן נבחר להיות "כהן לאומות" "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות יט, ה; ואיגרות הראי"ה ח"ב קפו).
ונשאלת השאלה מנין שואב ישראל את כוחו וגבורתו לכהונתו הרמה להיות "תפארת האנושות"?
והנה בעיוננו בדברי חז"ל בש"ס, במדרשים ובספרות הראשונים והאחרונים אנו רואים שישנם שני מקורות לצביונם המיוחד של עם ישראל לבסיס סגולתם לרוממותם משאר העמים.
- הסגולה הא-לוהית שהוענקה להם ברצון ה' מתוך אהבה לאבות האומה, והיא חוק חקוקה וטבועה בנשמת כנסת ישראל ואינה תלויה במעשיהם הטובים של ישראל, והיא מציאות קבועה ונצחית "ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל" (מל"א פרק ו, יג) "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג, ו) "ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כלכם היום" (דברים ד, ד) ולפי הסבר זה, לא אנחנו עשינו את עצמנו אלא כך רצונו יתברך לעשות לו "אומה מיוחדת" בעלת צביון קדוש וטהור (שיחות הרצי"ה עה"ת שמות 272).
- קדושת הבחירה דהיינו מצד מעשיהם הטובים והישרים שבחרו לקבל את התורה וחוקיה מרצונם הטוב ואמרו "נעשה ונשמע" והתחייבו לחיות "חיים פרטיים ולאומיים" בכל זמן ובכל מקום ומוסרים נפשם על קדושת השי"ת ומצוותיו בבחינת "עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד).
שתי הקדושות הללו תלויות זו בזו וקדושת הבחירה היא "ברומטר" לקדושת הסגולה וככל שהעם אוחז בדרכי התורה והמצוות, הסגולה הפנימית מתאדרת, מתהדרת ואם ח"ו הבחירה המעשית נחלשת כך "הקדושה הפנימית" דועכת, ויסוד זה כתב אותו מרן הראי"ה קוק באיגרותיו (ח"ב עמוד קפו) ומקורם מדברי ריה"ל בכוזרי (מאמר א, צה, צו אורות נה) וככל שהעם שוכח את עצמיותו, את גדולתו וישותו מתקטנת ולכן רעיון "בחירת ישראל" מתחדש בכל יום ויום, ובהיעצמות קיום המצוות, הסגולתיות הישראלית מגיעה לספירות עליונות ונשגבות ומדבירה עמים תחתיה כי בסופו של דבר העמים יכירו היטב שהלאומיות הישראלית היא קוסמופוליטית ואינה דוחקת ופוסלת שום "לאום" והיא מחנכת לאהבת כל בני אנוש לשדרוג הבריאה וכמו שכתב מרן הראי"ה בספרו אורות (דף קלט-ד): "עצמות החפץ של היות טוב לכל בלא שום הגבלה... זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל, זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה..." (עיי"ש) ולכן על הגויים להכיר במעלת האומה הישראלית ולעזוב קנאתם ושנאתם ובמקומם יגלו אהבה, הערכה והערצה לתורת ישראל ולאמונתו הייחודית שתתקן את שאר האמונות והשפע הא-לוהי היורד לעולמנו בא דרך כלל ישראל כי הם חבל נחלתו (דברים לב, ח-ט).
סגולת כנסת ישראל שהיא דבורה בשכינה, בערכים הא-לוהיים ובתשוקה עזה היא נמשכת אחרי "האור הא-לוהי" בחגוי תבל ולשדרג כל היקום למרום פסגתו ולהטביע את "החותם העליון" על כל הוויה כדי להיות "מרכבה לשכינה,.
ולפי זה נבחרה האומה הישראלית להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) ופירש הספורנו שם "תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" ולכן "המטלה" שהוטלה על ישראל להיות "שלוחי דרחמנא" להפיץ "דעת עליון" ולטהר האנושות מתועבותיה ולהשיבם לחיק האמונה הא-לוהית.
נמצאנו למדים שמטבע יצירת העם היהודי להיות דבוק בו יתברך וכמו שאמר הנביא ירמיה (יג, יא) "כי כאשר ידבק ישראל... להיות לי לעם ולשם ולתהילה ולתפארת" ולכן הם "חיל ה'" המוכן ומזומן לעשות רצון מלכו, להקריב עצמיותו על אמונת הייחוד ולפיכך הקב"ה צפה מראש "יסודות נצחיים" אלה הגנוזים בנשמת האומה ובחר בהם להיות "מדריך האנושות" לכל הקיום "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה" (דברים כו, יח) "כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו" (תהלים קלה, ד) ומתוך בחירה זו אין לעם ישראל הסרה מהא-לוהות והחטא בישראל הוא "מום עובר" כי הרע אינו מושרש בטבעם כמו אצל הגויים ולכן הם מלאי חרטה ומיד הם שבים לשורשם הא-לוהי "וחביבים ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת" (חולין צא, ב).
ה- ההשלכות של בחירת ישראל
בחירת ישראל לעם סגולה היא חוק חקוק במציאות העולם, ומי שנלחם בה נלחם נגד הא-לוהות ומורד במלכות שמים וכל עויינות לקיומה לא תצלח ונידונה לכשלון כי הקם על ישראל קם על השכינה, ועתיד הקב"ה לעשות נקמה בגויים על מעלליהם כלפי עמו (תנדא"ז יט).
בחירה זו מחייבת אותו להיות מורם מכל האומות ובפרט שאין לו להיכנע לבשר ודם ולפחד מבני אנוש וכמו שכתב רבנו יונה (שעכר תשובה שער ג): "כי העם הקדוש שהם עובדי ה' אין להם להיכנע לבשר ושם ואין מן הראוי להיות מורא בשר ודם עליהם אלא מסורים לשם שמים שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה,מב,נה) כי מי שמשועבד לאחר אינו מסוגל לקבל עול מלכות שמים ולכן ישראל, במהות נפשם הם "בני חורין" למעלה מכל "כוח כופה, כי הווייתם קנויה לרבש"ע שהוציאם ממצרים ושטרם קדם לכל שטר אחר (רש"י שם בשם תו"כ פרשה ו, א) ולכן "כל המשעבדם מלמטה כאילו משעבד למעלה" (תו"כ פרק ט, ד).
בחירת ישראל תובעת מהם עמידה איתנה על "העצמיות שלהם, על האמת האלוקית שנושאים בקרבם ועל אהבת כל הבריות כולל הגויים ושאיפתם לקרבם למקור חיותם כי עיקר תכלית האדם וכל הבריאה כולה היא לגלות "כבודו יתברך" "כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה מג) ועם ישראל נברא לנגן את המנגינה הא-לוהית בבריאה "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא) ואמרו רז"ל במדרש שוחר טוב (משלי יד) אפילו שיש לפניו אלף אלפים של מלאכים שמשרתים לפניו אינו רוצה בשבחם אלא בשבחם של ישראל".
ומכוח הסגולה ועשיית רצונו יתברך, השי"ת מכריח הטבע וכוחותיו תחת כפות רגלי המאמינים (ספר העיקרים) כי הם מרבים כבוד השי"ת בבריאה ולכן הקב"ה משמרם מכל פגע ומכל נגע ומרחיק מהם מזיקים מקטרגים (עיין תנא דבי אליהו פ"ד מסילת ישרים סוף פ.יט שע"ת שער ג, נה) והוא שומר עליהם כבבת עינו "יצרנהו כאישון עינו" (דברים לב, י) והסותר לועו של ישראל כאילו סותר לועו של שכינה (סנהדרין נח) ובזמן שישראל בצער גם השכינה בצער (סנה' מו ותנחומא בשלח כח ושמו"ר ב) "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא) "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג).
ומכוח הסגולה נשבע הקב"ה שלא ינח את ישראל לעולם (דב"ר ג) ואין הגויים יכולים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל (שמו"ר מט; וברכות ז) ותמיד נקראים בנים אפילו שהם סוררים (קידושין לו, א; ושו"ת הרשב"א ח"א סימן קצד) ורחמי השי"ת מרובים על ישראל בין על הצדיקים ובין על הרשעים (תנדא"ר יח) וחביבין ישראל לפניו כבבת עין העליונה (שמו"ר ז) ולפיכך לא יטוש אותם לעולם כי אי אפשר לעולם בלי ישראל (אסת"ר ז).
ועוד מפני הבחירה, אחדות האומה מתחייבת כי כשישראל מאוחדים שמו משתבח למעלה (ספרי וזאת הברכה שמו) ומלכות ישראל במקומה (מדרש שמואל ח) וכבר האריכו חכמי האמת במעלת איחוד נפשות ישראל והפירוד ביניהם גורם פירוד בכסא הכבוד ופוגם בייחוד העליון כי שנאת חינם היא שורש לכל הרעות וכשיש חיבור בין כל חלקי העם, שום אומה לא תוכל להזיקם ולחבל באמונתם (תנחומא צו, ז ועיין בספר "חרדים" דף 209) ולפיכך חייבים לאהוב אפילו הרשעים כי נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד (עיין סוף חסד לאברהם; ראשית חכמה שער הענוה פ"ד; תומר דבורה פ"א מידה ט, יב) והשנאה תהיה למעשיהם ולא לגופם ולנשמתם (תניא פ. לב; סוף ספר אהבת חסד ס,ק יז).
ו- בחירת ארץ ישראל
וכמו שעם ישראל נבחר משאר העמים והוכתר בתואר "עם סגולה", "ממלכת כהנים וגוי קדוש", כך ארצו נבחרת משאר הארצות וכמו שעם ישראל מאופיין ומיוחד בסגולות א-לוהיות שניתנו לו מן השמים כך נחלתו שהוענקה לו מירושת אבותיו היא בעלת סגולה עצמית, מוטבעת בקדושה מיוחדת שאין בשום אדמה בעולם, ולפיכך הקשר בין ישראל לארצו הוא קשר רוחני, ונולד עוד לפני הופעת עם כעם עצמאי, ואינה דומה לקשר הטבעי שבין כל עם ועם למולדתו (עיין עולת ראי"ה ח"א ריג-ריד).
קשר זה אינו חד סיטרי ואין כאן יחס של משפיע ומושפע אלא יחס של גומלין (עיין הקדמה לספר שבת הארץ עמוד רח; עולת ראי"ה ח"א עמוד קז) ארץ ישראל אינה סתם טריטוריאה להתאגדות העם, למטרה מדיני חברתית כלכלית ורוחנית אלא א"י היא "חטיבה עצמותית חקוקה עם סגולת האומה" (אורות ט) ולכן אי אפשר לעמוד על תוכן קדושתה ומעלותיה הנשגבות אלא על ידי לימוד תורה ורוח הקדושה שבנשמת האומה ולכן היא מעוטרת בסגולות נשגבות השומרות על סגולת העם ומאפשרות לו להתעצם ברוחניות ולמלא את ייעודו הקדוש (עולת ראיה ח"ב, מ וח"ב עמוד רסה; וכוזרי מאמר א אות ט) ולפיכך לא יוכל העם לגלות כשרונותיו המבורכים רק בהיותם בארץ הקודש (אורות י) ולכן ראשית צמיחת הגאולה היא ברכת הארץ ושפעה הגשמי (סנה' צז, ב).
כתב מרן הרצי"ה קוק (צמח צבי עמוד עד) שקדושת הארץ וחשיבותה אינה מיוסדת על ערכים אנושיים חברותיים והיסטוריים כשלעצמם אלא על ערכה העצמי הא-לוהי, ועם ישראל זקוק תמיד לארצו וסגולתו קשורה עם סגולת הארץ (שיחות הרצי"ה עה"ת בראשית 207, 133) ונשמת האומה מזווגת עם נשמת העם (עיין לנתיבות ישראל ח,ב שיז) ולכן היא מקומו הטבעי של עם ישראל והיא המתאימה לגידול תרבותה הייחודית ומשום כך היא מכוונת ונותנת משמעות לחייו של הפרט והכלל, ודוקא בה יכול לצמוח, לחשוף כשרונותיו וסגולותיו ובחו"ל הכשרונות הם דעוכים וכבויים וכשגלו ישראל ממולדתם אמרו רז"ל "אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה, ב) וכיוון שחוזרים למקומם אין לך קיום תורה גדול מזה (לנתיבות ישראל ח"א עמוד רכ).
נמצאנו למדים שישנה התאמה בין סגולת הארץ לבין סגולת האומה (עיין שבת הארץ – הקדמה ח) והקשר ביניהם הוא קשר של חיםי (אורות ט) והיא "יצירה א-לוהית" מיוחדת שהותאמה לטבעו הרוחני העצמי של עם ישראל (עולת ראיה ח"א עמוד רג) ושתי הסגולות קשורות ומשולבות יחד ובזיווגם מתקלס שמו יתברך בעולם, ולכן מצות ישוב א"י היא עיקר גדול בעיקרי התורה ויסודי האמונה, והתפתחות האומה וערכיה הרוחניים, המוסריים והתרבותיים תלויים בישיבתה באדמת קודש.
ברם, על כל האמור תישאל שאלה מדוע יש צורך בעם מרכזי ומדוע לא תשרה שכינה על כל העמים כולם?
והנה בגמרא בברכות (ז, א) מצאנו שמשה ביקדש מהקב"ה שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו" ותמוה מאוד וכי משה יאה לו צרות עין והלא משה שמח שכל הבריות תהיינה דבוקות בשכינה, והשראת השכינה תקיף את כל האנושות? והסביר מרן הראי"ה קוק שם "בעין איה" (עמוד 31) שבקשת משה אינה נובעת מצרות עין וכל מטרתה היא טובת המין האנושי כולו כי האנושות זקוקה למרכז של השראת השכינה שיקרין על כל האנושות וישפיע עליה לרומם אותה לשלמות העליונה (עיי"ש ואורות קסח ואורות הקודש ח"ב עמוד תלה) ולכן יש צורך שהשראת השכינה תהיה מרוכזת באומה הישראלית ולא מפוזרת ומרוסקת לרסיסים באומות שונות כי אז אין כוח לפזר אורותיה לכלל האנושות ולכן בחירת עם ישראל ככח מרכז הוא בחינת "זרקור אדיר" שמפזר אור למרחקים ומאיר את כל מכלול התרבויות השונות ומזרים חיים לכל עבריו (עיין שיחות הרצי"ה קוק שמות 377).
בחירת ישראל נבעה ממנו יתברך ולא מצד מעשינו הטובים וכפי שכתב ריה"ל (כוזרי ב, נ) "ההתחלה ממנו ולא ממנו" וכן כתב המהר"ל בספרו "נצח ישראל" (פרק יא) שבחירת אברהם היא גזירה א-לוהית ולא נבעה מצדקותו של אברהם אבינו (שיחות הרצי"ה בראשית 151-164) ובחירה זו קיבלה גושפנקא א-לוהית במעמד הר סיני "והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ה-ו).
ז- הבחירה והאחדות
אמרנו שהקשר המיוחד שבין ה' לישראל אינו תלוי בטיב מעשיהם כלל אלא היא אהבה בלתי תלויה בדבר (נצח ישראל פרק יא; וקידושין לו, א) ולכן חייבים לרוממם, לפארם, לשבחם (ויקר"ר ב; פסק"ר י) ואמרו רז"ל אפילו יתכנסו כל העמים לבטל אהבה זו אינם יכולים (שמו"ר מט).
והנה בחירה זו מחייבת שעם ישראל יהיה מאוחד על כל שכבותיו ורבדיו, להיות אגודה אחת כי כל זמן שישראל עשויים אגודה אחת, מלכות שמים במקומה (מדרש שמואל ה) "וכשישראל שווים בעצה אחת מלמטה, שמו הגדול משתבח מלמעלה" (ספרי וזאת הברכה שמו) כי רצונו יתברך שתהיה אומה אחת מלוכדת, מאוחדת הפועלת כיחידה אחת ובלב אחד כמו שהיה בזמן מתן תורה "ויחן שם ישראל" כי האחדות גורמת ליחוד שמו יתברך בתחתונים ובעליונים ואור התורה מאיר לעולם כולו ולפיכך מובא בכתבי מרן האריז"ל (שער הכוונות דף ב) שקודם שאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת צריך שיקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך" ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מתוך תפילות כללות ישראל.
נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד וכולן יחד שם אחד ולכן נקראו "שבעים נפש" (רש"י לבראשית מו, כו) כי הפירוד מזיק להם מלמטה וגורם פירוד בכסא הכבוד ומשום כך שנאת חינם היא שורש לכל הרעות, וחכמים הפליגו רבות בשבח האחדות הלאומית ובהרחקת הקטיגוריה על הפרט והכלל כי כל מי שקטרג על ישראל נענש (עיין איגרת תימן; שו"ת רדב"ז חלק ששי ב אלפים רצד) והקב"ה אוהב מי שמסנגר על ישראל ומחפש טובתם ושלומם ואפילו על רשע אין לשמוח במפלתו "בנפול אויבך אל תשמח" (אבות ד) כי רק באיבוד "הרשעות" ישרינה ולא בנפילת רשע כי יש מצוה להתפלל על הרשעים שיחזרו בתשובה (זוה"ק ח"א דף קה; יערות דבש דרוש ראשון בברכות ולמלשינים).
בחירת ישראל מאחדת, מלכדת, מתעבת את המחלוקת והשנאה ושאר המידות הרעות המפליגות את האומה שמטבעה היא "גוי אחד" בארץ המעיד על ייחוד ה' ולכן נצטווה על "לא תתגודדו" לא תעשו אגודות אגודות אלא תורה אחת לנו "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם" (במדבר טו, טז).
ח- יחודו של עם ישראל
חז"ל במדרשים מדגישים את ייחודו המיוחד של עם ישראל "אמר להם הקב"ה לישראל "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם" שנאמר "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (ברכות ו, א).
והנה מבחינה חיצונית, נראה שישראל והעמים שווים זה לזה וכמו שכתב רבנו הרמח"ל בספרו "דרך ה'" (חלק ב, פרק ג) "מן העניינים העמוקים שבהנהגתו יתברך, שמו הוא ענין ישראל ואומות העולם שמצד הטבע האנושי נראה היותם שווים באמת, אבל מצד ענייני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים...".
כלומר מצד המבט החיצוני אין הבדל בין עם ה' לשאר העמים אבל מצד העומק וההסתכלות המיוחדת קיים הבדל תהומי בין ישראל לשאר הגויים וההיסטוריה מוכיחה זאת שלמרות השנאה התהומית לגזע קדוש, עם ישראל הוא נצחי כי ההשגחה מפקחת עליו ואינה נוטשת אותו "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" כי סוד נצחיותו תלוי בייחודו הלאומי ובסגולתו ולכן האומות כלות ועם ה' נשאר חי וקיים, ואומות העולם נקראים "עוברים מן העולם" (תהלים קכט וילקו"ש שם) ואמרו רז"ל "מלכות נכנסת ומלכות יוצאת וישראל עומד לעולם" (קוה"ר א, ד).
בחירת ישראל כעם סגולה אינה מאפשרת לו להתבולל בעמים אלא תמיד נשאר "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט) וככל שהעם נוטה לטמיעה, ה' מעיר עליו שנאת הגויים "הפך לבם לשנוא עמו להתנכל לעבדיו" (תהלים קה, כה) כי ישראל הוא "יחידה מובחרת" מיוחדת בצביונה האלוקי ויוצרה אינו מאפשר לה להתמזג בגויים כי מהותה להיות "נבדלת" משאר העמים (עיין הנצי"ב לדברים לג, כח; ובמדבר כג, ט) ונמשלו לשמן שאינו מתערב עם שאר המשקים (ירמיה יא, טז; מנחות נג, ב; דברים ז, ג; ושמו"ר לו, א; תנחומא כי תבוא ג).
יוצא לנו שחוק השימור של ישראל הוא חוק קבוע בבריאה, וכשישראל רוצים לבטל חוק זה בהתערבם בגויים, ההשגחה העליונה מתערבת ומעוררת עליהם שנאת הגויים וכפי שקרה בגרמניה בזמן השואה.
סגולת ישראל מבטלת את "הבחירה החופשית" בענין קיומם הלאומי, שעם ישראל אינו יכול להמיר דתו ובחירתו ואינו יכול להתבולל בגויים כי בחירת ה' בו חתומה בבשרו, בנשמתו ובהווייתו, בארצו ובנחלתו ובכל ההיסטוריה הלאומית שלו ובכל מסע נדודם, פרסמו את מציאותו יתברך "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא) וההשגחה העליונה הטילה עליו תפקיד של "מדריך האנושות" ומנחיל דעת ה' לעמי תבל ולכן הוא "עם הנצח" שלא ינוצח ולא יחוסל (עיין עולת ראי"ה שפז) כי מהות כנסת ישראל מיוסדת על כלות נפשה לא-לוהים (אורות קלח ואורות נה).
ט- ההגמוניה וההיררכה של ישראל לעומת התורה
הספרות התלמודית והמדרשית מלאה מאמרי חז"ל המדגישים רוממות עם ישראל וקדמותו על פני התורה וכן מוצאים במקרא:
- במקרא נאמר "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) "בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, ו ויד, ב) וזה נאמר לפני מתן תורה כהמשך לברית שכרת עם אבותינו, ובחירתם כוללת העם שעתיד לצאת מהם.
- וחז"ל הדגישו את בחירת ישראל תכלית ההקדם וכך אמרו במדרש (בר"ר א, ד) שמחשבתם של ישראל קדמה לבריאה וכן אמרו "בראשית ברא..." בזכות ישראל שנקראו ראשית (רש"י לבראשית א) וכן מובא בשבת (פח, א) "מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשי בראשית, אם ישראל מקבלים את התורה, אתם מתקיימים, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
- בשמות (לב, יט) נאמר "ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" והסבירו חז"ל במדרש (שמו"ר מג, א) ששבירת הלוחות היה מעשה הצלה לעם ישראל כי בקבלת התורה, עהעם נחשב נשוי לשכינה והקב"ה נחשב כבעל, ועבודת העגל נחשבת לניאוף והעם צפוי למיתה כדין אשת איש שזינתה תחת בעלה ולכן משה שבר הלוחות ובזה ביטל "חוזה הנישואין" ונידונים "כפנויה" שעונשה קל ובאופן כזה הציל את העם מכליה והתפלל עליהם למחילת העוון "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב, לב) ופירשו שמשה ביקש למחוק זכויותיו כדי שיתרבו זכויותיהם (עיי"ש בספורנו וברמב"ן).
- וכן מצאתי בפירוש הרמב"ן לדברים (ט, יז) ששובר הלוחות לטובתם וסיכן עצמו בשבירתם כדי להיות נידונים כפנויה ולא כאשת איש וכמדרש הנ"ל.
- והספרי בדברים (מא, יב) פירש את הפסוק בדברים (לד, יא) שהוא רומז לשבירת הלוחות שלכאורה נראה על פניו כחילול הקודש, כחילול ה' גדול ובכל זאת משה סיכן עצמו כדי להצילם מכליה ואמר לו הקב"ה "יישר כוחך ששברת" (שבת פז, א).
- נמצאנו למדים שמציאות ישראל קודמת לתורה והתורה שומרת על הסגולה שלו ומזככת אותו מן העכרירות הקדומה שדבקה בו מזוהמת הנחש "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם" (שבת קמו, א).
- וכן מצאנו שאסתר ביקשה לצום עליה כדי לבטל גזירת המן העמלקי שרצה לחסל את העם היהודי והצום הזה חל בראשון לחג הפסח ובזה ביטלה לשעה את אכילת מצת מצוה וכו' עבור הצלת העם, ומובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ז) הרי קיום העם קודם לקיום התורה ומצוותיה כי אי אפשר לעולם בלי ישראל (תענית ג, ב).
- פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח, ה) ולא שימות בהם (יומא פה, א וסנה' עד, א; הרמב"ם הל' יסוה"ת פרק ה ושו"ע יור"ד סימן קנז) וכתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ב הל' ג): "ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם" הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום".
נשמת היהודי חצובה מתחת כסא הכבוד ומדרגתה עליונה למעלה מהתורה ומצוותיה וסכנתה דוחה את כל התורה כולה, ונפש ישראל אוהבת הקב"ה מטבעה ומזגה (אור החיים בספרו ראשון לציון על שה"ש ד"ה הגידה) ולכן מוסרים נפשם על בוראם, על תורתם ואמונתם "עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד).
ולפי זה ההלכה אוסרת על כל יהודי לסכן נפשו ולהתרחק מכל נזק שנאמר "השמר לך ושמור נפשך" (דברים ד, ט) ומצוה להסיר כל מכשול שיש בו סכנה נפשית (החינוך מצוה תקנו; הרמב"ם הל' רוצח פרק י הל' א-ד, ה; שו"ע חו"מ סימן תכז ס"ק ח-י) כי הנפש היהודית אינה "רכושו הפרטי" של האדם אלא "רכוש א-לוהי" שיש לה ייעוד א-לוהי "הן כל הנפשות לי הנה" (יחזקאל יח, ד) וחייב האדם לשמור על גופו, להחיותו, לחזק בריאותו ולהסיר ממנו כל מכשול וכל נזק, ואסור לו לסגף גופו כדי לכפר עוונותיו (שו"ת זרע אמת ח"א סימן פט) והמאבד עצמו אין לו חלק לעוה"ב (סנה' פ"י, מ"א) והעומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע כי הנשמה היהודית היא כמו "ספר תורה" שנשרף (שבת קה, ב ומועד קטן כה, א) וגם הגוף הוא קדוש כי שימש נרתיק לנשמה "נר ה' נשמת אדם" (רש"י שם) ועוד אין לך אדם מישראל שאין בו תורה ומצוות שהרי אפילו הריקנים שבו מלאים מצוות כרימון (עיין ב"ח לטור יור"ד סימן שמ; ושו"ע שם סימן שמ ס"ק ה ועירובין יט, ב) ואסור לבזות ולנוול המת (סנה' מו, ב וב"י ליור"ד סימן שסה).
בסיכום, עם ישראל הוא עם נצחי ונצחיותו באה לו מבחירתו הא-לוהית ומנשמתו המיוחדת הספוגה חיות א-לוהית ומגלה אותה בהוויה כולה ולכן הם "העדים האמיתיים" של הקב"ה בבריאה "אתם עדי נאום ה' ואני אל" (ישעיה מג, יב) ואמרו בפסיקתא דרב כהנא (יב, ו) "אם אתם עדי אני אל ואם אין אתם עדיי – כביכול אין אני ה'", ולפיכך כתב מרן הראי"ה קוק (איגרות הראי"ה א עמוד ע-עא) "מה שאנ ודורשים בשבחה של כנסת ישראל הוא על דבר הסגולה הא-לוהית הנמצאת בנשמת האומה בכללה..." (ועיין עולת הראי"ה ח"א, כב אורות סד-ט ועמוד קלח-א) ולכן עם ישראל הוא מרכז האנושות המזרים חיים לכל העמים כולם (לנתיבות ישראל ח"א כב, לז, צב, צז) וסגולה זו היא יצירה א-לוהית הטבועה בנשמתנו "בעל כרחנו בכפיית הר כגיגית (שבת פח, א; ושיחות הרצי"ה על ת"ת עמוד 157) ומשום כך היא מלאה אהבה לכל יצור א-לוהי, אהבת כל האדם וכל דרכי התורה הן דרכי נועם ונתיבותיה שלום לכל היצירה הא-לוהית ומדינת ישראל היא יסוד "כסא ה'" בעולם (אורות קס-ו) ומגמתה להיטיב לאנושות כולה ולהצמידה לבוראה.
הנביא מלאכי (ג, ו) אומר "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" כלומר עם ישראל למרות הסבל, החורבן, גזירות ושמדות נשאר שריר וקיים כי נשמתו חצובה מסוד הנצח ולכן "חצי אכלה בם" (דברים לב, כג) ודרשו רז"ל "חצי כלים והם אינם כלים" (סוטה ט, א) כלומר כל חצי האוייבים לא יוכלו לכלות את ישראל כי בניו ועדיו יתברך וכל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה.
ועלינו להביט בעין יפה ובחיבה יתירה על מעלת ישראל וסגולתו כי הם חביבים לפניו יתברך עד שכל מקום שגלו השכינה גלתה עמהם (מגילה כט, א) כלומר גם בחשכת הגלות ואפלתה האור העליון אפף אותם וליווה אותם והשגיח עליהם לבל יפגע משנאת עשו וישמעאל, וכשישובו מגלות גם השכינה שבה אתם כדברי רשב"י ואף כשהם עתידים להיגאל שכינה עמהם (שם) ופדיונם הוא "פדיונו" (מכילתא פ.בא, יד; ושמו"ר ד, ה) ואמר הקב"ה "כל זמן שבני משועבדים, ימיני משועבדת, גאלתי בני, גאלתי ימיני" (ילקו"ש) ולכן הקמת מדינת ישראל בתכליתה העליונה והאמיתית היא גאולתו יתברך, שמחתו