ישראל נמשלו לפירות ארץ ישראל
בש"ס ובמדרשי חז"ל שונים מצאנו שישראל נמשלו לפירות ארץ ישראל ונפרט אותם:
- ולמה נמשלו ישראל לזית? עונה הגמרא (מנחות נג, ב; וילקו"ש ירמיה רמז רפט) משום שעצי הזית לא נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אף ישראל אין להם בטלה עולמית לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ולכן הוא הראשון לארץ שניה "ארץ שמן זית ודבש" (דברים ח, ח).
- ובמדרש הגדול (פ. תצוה) מה זית אין נושרין עליו לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך ישראל אין פוסקים מן הצדקות.
- מה ראה ירמיה למשול אבותינו לזית? אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד בפני עצמו כך ישראל אינם מתערבים עם עכו"ם שנאמר "לא תתחתן בם" (דברים ז, ג; ושמו"ר לו, א).
- במדרש תנחומא (כי תבוא ג): השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שתרצה והוא עולה למעלה, כך ישראל אפילו כשהם נתונים בתחתונה הרי הם כשמן הזה שהוא נתון למעלה שנאמר "ונתנך ה' עליון" (דברים כח, א).
- אמר ר' יוחנן "למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך מה הזית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה אף ישראל אינן חוזרים למוטב אלא על ידי יסורים (מנחות נג, א).
- הזית אינו מקבל הרכבה משאר המינים וכל שתיליו ממנו הם, כך ישראל אינם רועים בשדות זרים ואינם מתחתנים עם נכרים אלא שומרים על צביונם הקדוש והמיוחד (ועיין עירובין יח, ב).
יוצא מכל הדימויים הללו, שעם ישראל הוא נצחי, עם סגולה, שאינו מתערב בתרבות הגויים ושומר על ייחודו וצביונו הא-לוהי כמו הזית שמאריך ימים, וגנוזות בו כמה תכונות רפואיות רבות כגון הורדת רמת הכולסטרול בדם (עיין במרפא הבושם ערך זית) וסגולות רבות "הרגיל בשמן זית יצפה לחכמה" ואינו מקבל הרכבה משאר המינים כך ישראל אינם מתערבים עם הגויים ומאירים לעולם כמו השמן ולכן "בניו כשתילי זיתים" וממעיינות הנצח הם יונקים ומאירים בתורתם ובמעשיהם הטובים "מה השמן מביא אורה לעולם – כך התורה אורה לעולם" (תנחומא תבוא ג).
- תמר
למה נמשלו ישראל לתמר? עונה המדרש (בר"ר מא, א):
- גפן
הגפן היא אחת משבעת המינים בהם נשתבחה א"י "ארץ חטה ושעורה וגפן תאנה ורימון..." הגפן והיין מוזכרים בתנ"ך כמאתיים פעם ביחס להלכות רבות וכמשל לנושאים שונים ואף בייעודי חזון הגאולה נאמר בנבואת מיכה "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" (מיכה ד, ד).
- ולמה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן כשבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משבחת, כך כיוון שביקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם? עוקרם ממצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם, קיבלו את התורה ויצא להם שם בעולם (שמו"ר פ.מד, א).
- אומה זו הגפן נמשלה כי יש כמה חלקים לגפן, כך ישראל יש בהם סוגים שונים: ריקנים, ת"ח, עמי הארץ, אנשים פשוטים ותמימים וכולם מתאחדים לחטיבה אחת ומתקיימים בשלום (חולין צב, ד ורש"י שם).
- במדרש רבה (שמו"ר מד, א): מובא הסבר אחר: מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענים על המתים שהם האבות (עיי"ש ועיין אבות פ"ד מ"כ).
- מה הגפן אינה יכולה לקבל הרכבה כן כנסת ישראל אינה מקבלת עליה נטיעה אחרת אלא את הקב"ה לבדו (זוה"ק ח"א רלט, ב).
- מה הגפן הזאת נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות כך הם ישראל נראים כאילו שפלים בעוה"ז אבל לעתיד לבוא הם עתידים לירש מסוף העולם ועד סופו (ויקר"ר ז, ב).
חז"ל שיבחו את היין היוצא מהגפן וקבעו לו ברכה מיוחדת "בורא פרי הגפן" כי ה"יין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד, טו) "יין ישמח חיים" (קוהלת י, יט) היין סעיד ומשמח (ברכות לה, ב) כך ישראל הם "העם המשובח" משאר העמים ובמציאותו הוא משמח את העולם משביחו ומפקחו (בב"ת יב).
- רימון
הרימון הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י ונזכר פעמים רבות בתנ"ך ושש פעמים בשיר השירים, והוא הנאה ביותר בצורתו משבעת המינים.
ולמה נמשלו לרימון?
- אמרו בעירובין (יט) על הפסוק בשיר השירים (ד, ג) "כפלח הרימון רקתך": פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון... אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון וכן נאמר (ברכות נז, א ועירובין עב) הרואה רימון בחלום, יצפה למצוות שנאמר "כפלח הרימון רקתך" אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון (שה"ש ד, ג) כי נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד, והניצוץ הא-לוהי שגנוז בנשמתם מעורר אותם לתשובה (ועיין פרי חדש סימן תקפג ס"ק א; ויקר"ר פ. ב' סימן יב).
- מה רימונים נאים כך ישראל נאים במעשיהם (ילקו"ש שה"ש תתקפה).
- הנצו הרימונים: אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות כגרעינים רימונים (שהש"ר ו, יז) "ואלו בעלי גמרא הראויים להוראה" (עירובין כא, ב).
- קליפת הרימון היא מרה אבל תוך הפרי מתוק ומכאן האימרא "תוכו אכל קליפתו זרק" כלומר יש לברר את הטוב לעצמו והפסולת ישליך וכמו שעשה ר' מאיר ביחסו לרבו "האחר" כך עם ישראל תפקידו לברר את הטוב, לזרוק את הקליפה, את הפסולת כי ייעודו בבריאה לברר את "הטוב" מ"הרע" ולרומם את הבריאה לייעודה הא-לוהי ו"עץ הדעת" לא נתגלה על ידי הקב"ה ולא עתיד לגלותו (בר"ר טו; ומו"נ ח"ב פרק ב) כדי שהעם באמצעות התורה יברר הטוב מהרע ויתקן עולם במלכות ש-די.
- כתבו הקדמונים – רימון גדול מכיל תרי"ג גרגירים כמנין תרי"ג מצוות שבתורה.
ה- התאנה
התאנה הינה אחת משבעת המינים בהם נשתבחה א"י והיא מוזכרת עשרות פעמים בתנ"ך והיא מתוארת בנביאים כסמל לשלום ולשגשוג, והיא הפרי הראשון המוזכר בתורה "עלי התאנה" שלבשו אדם וחוה אחרי חטאם (בראשית ג, ז).
לתאנה יש חשיבות רפואית רבה, והיא ממריצה את פעולת האדם ומעוררת את החיוניות שבאדם "מי שאחזו בולמוס (רעב חזק) מאכילים אותו תאנים" (יומא פג, ב).
ולמה נמשלו ישראל לתאנה?
- במדרש רבה (יב): התורה נמשלה לתאנה משום שרוב האילנות כגון הזית, הגפן, והתמרה נלקטים כאחד, והתאנה נלקטת מעט מעט, כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתיים וככל שהאדם הוגה בה מוצא בה טעם (עירובין נד, א).
- התורה נמשלה לתאנה כי התאנה לא מתבשלת בבת אחת, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם (עירובין נד, ב).
- ועוד טעם שכל הפירות יש בהן פסולת אבל התאנה כולה יפה לאכול (ילקו"ש יהושע א בשם מדרש ילמדנו), כך דברי תורה אין בהם פסולת (ילקו"ש יהושע ב).
והגמרא (כתובות קיא, ב) מביא את הסיפור של רמי בר יחזקאל בבני ברק שראה עזים אוכלות תחת תאנה והיה דבש נוטף מהתאנה והחלב מטפטף מהעזים, ומתערבבים יחד וקרא את הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש" וכן מובא במעשה רבי יונתן בן אליעזר המובא בתנחומא הקדוש (פ.תצוה).
ועוד אמרו "מה היה אותו האילן שאכלו ממנו אדם וחוה? ר' יהודה בר אלעאי אומר ענבים היו ור' יוסי אומר תאנים היו" (ברכות מ, א; בר"ר טו, ח; פס"ר מג, א; זוה"ק ח"ג קנח וקפט).
כך האומה הישראלית היא אומה בלי פסולת, בלי קליפין, "כולה יפה... ומום אין בה" ואפילו כל הביקורת עליה נמצאת תמה וישראל ורק יצר הרע מסית אותם לחטוא אבל רצונם ותוכם הפנימי לעשות רצון יוצרם (ברכות יז, א) ואפילו הריקנים שבהם עתידים שיטענו פירות (כתובות קיב, ב ומהרש"א שם). וכן אמרו "ועץ השדה יתן פריו" (ויקרא כו, ד) מלמד שאף אילני סרק יעשו פירות בעת שישראל ילכו בחוקות התורה (תו"כ בחוקותי כו; בר"ר ה, ט).
ו- חיטה ושעורה
חמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון נמנים על שבעת המינים שנשתבחה בהם ארצנו (דברים ח, ח) ועיקר מזונו של האדם הוא "הדגן" שמזין ומשביע ונאמר בשו"ע (קיצור לב-ח) "לחם חיטה הוא המאכל הממוצע והדגן הוא מקור תזונתי חשוב לבריאות האדם (עיין הרמב"ם הל' דעות פ"ד הל' י) ונקבעה לו ברכה מיוחדת "המוציא לחם מן הארץ" כי לתוצרתה זקוקה כל הארץ (עיין מרן החיד"א בספר "שיורי ברכה" על טיב ברכה זו).
ישראל נמשלו לחיטה כי אי אפשר לעולם בלא חיטה (לחם) כך אי אפשר לעולם בלי ישראל (מדרש תהילים ב) ואמרו "עתידה חיטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים" (כתובות קיא, ב) כך אי אפשר לעולם בלי ישראל כי הם "המזון" הגשמי והרוחני של העולם ומקור עליונותו הוא "ארץ ישראל" המצמיחה חיטה עשירה המשביעה חיי אנוש שפרנסתו אינם תלויים בבני אדם וחסדיהם אלא בידי אבינו הרחמן "כרחם אב על בנים" והחיטה היא מזון הלב כאמרם "פת מזון הלב" (בר"ר פ.מח) כלומר פת חטים מחזקת את המוח ומחדדת את השכל האנושי.
ח- אגוז
האגוז מוזכר בתנ"ך רק פעם אחת "אל גינת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו, יא) ונדרש על כנסת ישראל, והוא משמש משל לישראל מכמה וכמה בחינות.
- "מה אגוז זה אם נפל לתוך הטינופת, אם נוטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר כתחילתו והוא יפה לאכילה, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעוונות כל ימות השנה, בא יום הכיפורים ומכפר עליהם" (שהש"ר ח; תנא דבי אליהו רבה א; שהש"ר א).
- מה אגוז זה אינו יכול לגנוב המכס שלו, שהוא נשמע וניכר, כך הם ישראל כל מקום שאחד מהם הולך, אינו יכול לומר שאינו יהודי, למה שהוא ניכר (ועיין פסיקתא רבתי פרשה יא).
- מה אגוז זה אתה נוטל אחד מהכרי וכולם מדרדרים ומתגלגלים זה אחר זה, כך הם ישראל לקח אחד מהם כולם מרגישים ומצטערים כי הם ערבים זה בזה (שבועות טל, א; מכילתא שמות יט, ב; שהש"ר ו; גיטין סז, א; ואבדר"ן פרק ח).
- מה אגוז אבן שוברו כך התורה שוברת את יצר הרע (שהש"ר ו וקידושין ל, ב).
נמצא שעם ישראל הם נקיים בפנימיותם שכל לכלוכם הוא חיצוני כמו האגוז, וכולם קשורים יחד, וערבים זה בזה, וקיימת הדדיות וזיקה הדדית ביניהם וכל אחד נושא באחריות חברו, וחייב להוכיחו ולהחזירו למוטב וכתב הרמ"ק (תומר דבורה פ"א) כל אחד מישראל כלול בחלק חברו וכאשר פוגם בעצמו, פוגם גם בחלק חבר אשר בו ומטעם זה כל ישראל ערבים זה לזה (שבועות טל, א) וכל ישראל הם גוף אחד (נתיבות עולם – נתיב התוכחה פ"ב; וליקוטי תורה, טעמי המצוות פ.קדושים), והתורה מטהרתם מן היצר הרע (ברכי יוסף סימן א אות ט).
ט- תפוח
גם פירות שלא נשתבחה בהם א"י, הם גם משובחים כגון תפוחים, אגוזים, שקדים, חרובים, אתרוגים, אפרסקים וכו' כולם בעלי איכות משובחת וישראל נמשלו לפירות אלה כמבואר במדרשי חז"ל:
- למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך מה תפוח פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שבת פח, ב ושהש"ר ח, ב).
- מה התפוח הזה ריחו טוב מכל האילנות, כך ישראל טובים מכל האומות שנאמר "הטיבה ה' לטובים" (ילקו"ש שה"ש תתקפו).
- בתורת הקבלה נקראת "כנסת ישראל" בשם "חקל תפוחין" ובזמירות ליל שב"ק שייסד מרן האריז"ל אנו מזמרים "דא סעודתא דחקל תפוחין קדישין" ועוד נאמרו טעמים למה ישראל והתורה נמשלו לתפוחים (עיין שמו"ר יז, ב; שהש"ר ח, ב; שהש"ר ב, י; זוה"ק ח"א פה, ב; תענית כט, ב וזוה"ק ח"ג עד, א).
- אתרוג: מטעם שעציו ופריו שווים (סוכה לה, ח) או משום שהאילן שאכלו ממנו אדם וחוה היה אתרוג (בר"ר טו, ח) או אתרוג דומה ללב (ויקר"ר יז, יא ויג) וגדולי הדורות רמזו "אתרג" ר"ת: "אל תבואני רגל גאוה" (ועיין סוכה לה, א; ויקר"ר ז, יב).
- חרוב
וכתוספת לשבעת המינים, מצאנו שחז"ל שיבחו את עץ החרוב:
- אמר ר' יוחנן, זכורני, כשהיה תינוק בוצע חרוב, נמשך חוט של דבש על שתי זרועותיו (בב"ת צא, ב).
- אמר ר' חנינא, כשעליתי מן הגולה מצאתי חרוב ופצעתיו ומשך מלא ידי דבש (ירושלמי פאה פרק ז הל' ג).
עם ישראל הוא עם "סגולה", עם הנבחר הממלא תפקיד "הרוח" בקרב העמים ומבלעדיו אין קיום לעולם כאמרם "כי בארבע רוחות השמים פרשת השמים" (זכריה ב, י) ועל זה אומר ריב"ל "כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות, כך אי אפשר לעולם בלי ישראל" (תענית ג, ב) וישראל הם "שיר-אל" שמנגנים את השירה האלוהית בבריאה כך שירת האילנות "אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ" (תהלים צו, יב-יג) וישראל הם זרע אוהביו וחביביו "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה) "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים" וכן אמרו בספרי (דברים פסקא שטו) "ואין עמו אל נכר" (דברים לב, יב) שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבוא לשלוט בכם ומשיצאו ממצרים הם "בני חורין" לעולם, ואי אפשר לשעבדם כי הם משועבדים אך ורק לרצון העליון (ברכות יז, א) ובזמן מתן תורה נתנו ריח ונתגלתה מעלתם בעיני העמים (ויקר"ר ז, סימן יב).