התפילה על הגשמים
א- חיי אדם עלי אדמות תלויים במטר השמים למחייתו והשפעתו בעיצוב דמות הנוף בעולם הצומח והחי ולכן הגשם תופס מקום רב בתפילות שבמקרא "פקדת הארץ ותשקקה... מלא מים... תלמיה רווה נחת גדוגה ברביבים תמוגגנה..." (תהלים סה, י-יא) "ונתת מטר על ארצך אשר נתת לעמך לנחלה" (דברי הימים ב פרק י, כו-כז ומל"א ח, לה-לו).
הגשם הוא ברכה לפרט, לעם ולעולם כולו ולכן נקראים "גשמי ברכה" (יחזקאל לד, כו) ולכן בעצירתו מסיבות שונות האדם פונה לריבונו של עולם שיורידם לברכה כדי שהאדמה תתן פריה ויהיה לנו מה לקטוף לפרנסת המשפחה ולקיום המין האנושי שהרי מחיית האדם תלויה בתבואת השדה ובפירות האילן "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט).
חסרון הגשמים נובע מחטאים שונים, והקב"ה עוצר את השמים כדי לתקן מעשינו לשכלל דרכנו (עיין אבות ה, ח; תענית ז, ב; ח, ב) כי מפתח הגשם לא נמסר לשליח אלא נשאר בידו של הקב"ה (תענית א, א) וירידתו נשקלה כתחיית המתים (ברכות לג, א; תענית א, א; ושו"ע או"ח סימן קיד).
ולפי זה הפניה לרבש"ע אינה מגמדת את העשיה האנושית אלא מחייבת הפונים לעשות מעשים מצידם "עשינו את כל מה שביכולתנו, ועתה אנו מתחננים בפניך שתפתח את שערי השמים ותיטיב עמנו ועם האדמה שאנו חיים עליה לטובת כל הגרים עליה".
נביאי ישראל בנבואותיהם ציינו מצבי בצורות קשים כתוצאה מהתנהגות חמורה של עם ישראל (ירמיה ג, ב-ג שם יד, א-ז; ועמוס ד, ז) ולכן מנהג ישראל "לקדש צום" על הבצורת והיא מנהג קדום (ירמיה לד, א-ב) וסדר תענית הגשמים מבואר במסכת תענית (תענית א, משנה ד, ז) ופרנסי הציבור וחכמיו גוזרים תעניות על הציבור ומארגנים תפילה על ירידת גשמים (תענית י, א; וירושלמי תענית ה, א) כי "אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה" (תענית ח, א) כי צדיקי הדור ומנהיגם בכוחם להוזיל ברכות ושפע על העם וכתב רבנו הרא"ש (סימן יח) שכל הסדרים של התעניות הללו עושים זקני הציבור והמנהיגים הבודקים מעשי אנשי העיר ומפרישים אותם מעבירות שבידם ומטילים שלום ביניהם ואז תישמע תפילתם.
הגורם לירידת גשמים הוא עשיית תשובה וכפי שהנביא ישעיה (א, טז) מצווה "רחצו היזכו הסירו רוע מעלליכם" "ואז לכו ונוכחה" (יח) כלומר הבצורת קוראת לעם לפתוח לבבו לשינוי, להעצמת הקשר בין איש לבין רעהו, לתיקון עוול חברתי, לבוא לעזרת החלש, לעשות צדקה ומשפט ולכן רק בתיקון המערכת המוסרית "הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים ומרודים תביא ביתך כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם" (ישעיה נח, ז).
ב- תעניות ציבור בימינו
אמרנו שלאחר שבעה שער במרחשון אם לא ירדו גשמים היחידים היו מתענים שלוש תעניות (בימים שני, חמישי ושני) ואם לא ירדו היחידים היו מתענים עד שיצא ניסן (תענית יב, א).
ותעניות הללו מתקיימות גם בחול לפי המקומות והזמנים וכפי שפסק מרן השו"ע (תקעה-ט; ותענית יד, ב).
ברם, מרן הב"י הביא בשם הרשב"א (ח"א סימן שעז) שלא נהגו להתענות על גשמים בחו"ל "לא ראינו מעולם מי שעשה כן" וכן כתב בשו"ת "נודע ביהודה" (מהד"ק או"ח סימן לא) "שלא נהגו במדינות אלו לעשות בעצירת גשמים י"ג תעניות כסדר המשנה אלא מרבים בתפילות ובתחנונים" וכן כתב מהר"ם בן חביב (סימן ו) "שחוצה לארץ לאו סדנא בארעא חד הוא" ולכן אין תעניות ציבור בחו"ל ועיי"ש במשנ"ב (שם ס"ק כה) שהביא טעם לזה.
ומה לגבי ארץ ישראל היום? והנה מפשט הגמרא (יד, א) והשו"ע משמע שהתעניות הללו נוהגות היום בארץ ישראל וכן כתב החיד"א (ברכי יוסף סימן תקעח) כדעת מרן שבא"י נוהגים גם בימינו את סדר התעניות המבוארים במשנה בתענית.
ברם, כמה פוסקים כתבו שגם בא"י לא נהגו כשו"ע והחיד"א אלא מרבים בתפילות ובתחנונים (ספר ארץ החיים לגר"ח סותהון ח"א דף מב; ח"ב סימן ה וכף החיים תקעה-יג וערוה"ש סימן קיז, ט) ועיין עוד בספר "פרי האדמה".
בימינו, ישנם הרבה אפשרויות למים כגון טיהור מי שופכין, התפלת מים, ולמרות שיש עצירת גשמים המים נמצאים בברזים והעם אינו חסר מים, בכל זאת עלינו להתפלל ולהתחנן על ירידת גשמים כדי להשקות את הדשאים והעצים והמטעים כדי שלא יתייבשו ובפרט יש צורך בגשמים על "הכנרת" שממנה יוצא המוביל הארצי להשקות את הדרום ולכן לענ"ד גם בימינו למרות שישנם עוד מקורות לאספקת מים, בכל זאת חייבים אנו להרים עינינו למרום ולהתחנן לבעל הרחמים, ולאחרי ירידת הגשמים להודות לו על כל טיפה וטיפה ולומר הלל ותשבחות על חסדיו (עיין שו"ע סימן תקעה).
וכן נוהגים היו בארצנו שמרבים בתפילות ובתחנונים בבתי כנסת, בכותל שריד בית מקדשנו וכן מול "הכנרת" ולרוב, תפילות עם קודש נשמעות ומיד מתחיל הגשם לרדת בברכה.