נחמת ציון וירושלים

נחמת ציון וירושלים

"הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג, כג-כד), "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם... כי נרצה עוונה כי לקחה מיד ה' כפליים" (ישעיה מ, א-ב ופסיקתא רבתי כט-ל).

"ויראני ה' ארבעה חרשים" (זכריה ב, ג) מאן נינהו? משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק (סוכה נב, ב).

הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות (ברכת המזון).

"שמחנו ה' אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבוא ויגל לבנו" (ברכות ההפטרה).

ומה שמשוררים בכל גבול ישראל מאליהו הנביא, לפי שהוא מבשר שיבוא במהרה לפני המשיח... וכבר מובטח שאין אליהו בא בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מפני הטורח כדאיתא בעירובין (מג, ב) ויבוא לנו המבשר במוצאי שבתות שבזכות השבתות הצור יואל ובא לציון גואל (אבן הירח - המנהיג סוף הל' שבת).

איש תשבי תצילנו מפי אריות, תבשרנו בשורות טובות, תשמחנו בנים על אבות, במוצאי שבתות (זמירות למוצאי שבת, זמר אליהו הנביא).

ואלהי אבי, לי יביא את אליהו הנביא (חרוז חוזר זמר למוצאי שבת למרן הראי"ה קוק זצ"ל).

מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל, בואו נא עם הגואל קומו בחצי הלילה (זמירות למוצ"ש - נוסח ספרד).

וכך היה רבי פנחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי תחיית המתים (יחזקאל לז, יד): "ונתתי רוחי בכם וחייתם" ותחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב (שקלים סוף פרק ג).

שופר המבשר משמיע ישועה לכל נדח ואובד לעת תבוא שמועה, יבואו אל מנוחה ואל המרגעה (שופר המבשר לר"ש בן גבירול).

מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב, א).

שלם ישלם המבעיר את הבערה: אמר הקב"ה עלי לשלם הבערה שהבערתי, אני הצתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה, ואני עתיד לבנותה באש שנאמר "ולכבוד אהיה בתוכה" (בבא קמא ס, א).

"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה..." (זכריה ח, ט: ור"ה יח, ב).

 מיום שחרבה ירושלים וחרב בית המקדש כביכול אין שמחה לפני הקב"ה עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה (ילקו"ש איכה רמז תתרט).

לדעת כי שמך נקרא על הבית הזה (מל"א ח, מג).

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ב).

מאי הר המוריה? חד אמר שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר שיצא ממנו מורא לעכו"ם (תענית טז, א).

"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא בנוגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער" (ישעיה סב, א), "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיהו סו, י-יא).

כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה (הרמב"ם סוף הל' תענית).

ומשבת שאחרי ט' באב מפטירין בשבת: שבעה פרקים דנחמתא (שו"ע תכח - ח).

"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו מעליו עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי יומא פ"א, הל' א) ולכן נחמתנו הגדולה להתפלל, לזעוק, להתחנן לבורא כי רצונו יתברך להחזיר על כנו מקום קודש זה, אבל מעשינו הרעים מעכבים בניינו.

"כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה נב, ח ושיחות הצרי"ה שמות 80).

"וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד" (ויקרא כו, ה-ו: הרמב"ן, הראב"ע, ואור החיים שם), דהיינו שרק בא"י יכול עם ישראל לשבת בבטחה, בשלוה ובהשקט כי הוא נטוע בנחלתו הטבעית ובקדושתו הנצחית.

"נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם... כאיש אשר אמנו תנחמנו כך אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו" (ישעיה סג, יג).

"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו, מב: מגילה יא, א).

"ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיה לה, י).

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח" (ישעיה ס, א) "ותחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עול משוש דור ודור" (ישעיה ס, טו).

"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", "תשכון ירושלים עירך כאשר דברת", והשב העבודה לדביר ביתך".

"כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות בחוצות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (זכריה ח, ד).

"בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחדש לעצבותם" (תהלים קמז, ב).

מרדנו במלכות שמים, מרדנו במלכות בית דוד, מאסנו בבית המקדש ושלשתם אנחנו מבקשים (וידוי של החיד"א לימים נוראים).

מנהג ישראל לאחר חזרת תפילת שמונה עשרה לומר פרקי נחמה כי במנחה בט' באב נולד המשיח שיגאלנו ויבנה בית קדשנו. (ברכ"י סימן תקנט אות ז).

מנהג רוב קהילות ישראל לברך ברכת הלבנה במוצאי ט' באב בשמחה ובחדוה ומבשרים לישראל שעתידים להתחדש כמו הלבנה, ובזה לעורר האמונה בביאת המשיח כי ביום החורבן נולד המשיח (עיין מנהגי א"י, "ט' באב אות מג: נתיבי עם סימן תכו - ס"ק ב).

"והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה (זכריה ח, ז-ח).

מי שלא ראה ירושלים לא ראה כרך נחמד מעולם ומי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בנין מפואר בימיו (סוכה נא, ב).

עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים, משנבנה בית המקדש נתבסס העולם ועמד בישובו (תנחומא פ. תרומה).