חודש אב באספקלריית חז"ל

חודש אב באספקלריית חז"ל 

חודש "אב" הוא החמישי בחודשי השנה כשמונים אותו מניסן, והאחד עשר כשמונים אותו מתשרי.

שם החודש כשמות שאר החודשים העבריים הועלה מבבל, ומקורו ככל הנראה מאכדית, ומזלו "אריה" והוא לעולם בן יום אחד והחודש מלא בן שלושים יום ונוטריקון שלו א-ב דהיינו אדום - בבל שהחריבו את שני בתי מקדשנו בחודש אב.

נוהגים להקדים לו את התיבה "מנחם" כי הקב"ה מנחם את עמו על חורבן הבית ואיבוד העצמאות המדינית או לרמוז לפי אגדת חז"ל על "מנחם" שהוא שמו של משיח שנולד בחודש אב ועתיד להחזיר מלכות בית דוד ולבנות בית המקדש (הרמב"ם מלכים פרק יא הל' א).

בחודש זה באו פורענויות הבית על עם ישראל והקשות שבהן הן חורבן בתי המקדש הראשון והשני.

וחז"ל גילו לנו כמה מאורעות שאירעו בחודש זה:

ב-א' באב מת אהרון הכהן "וימת שם... בחודש החמישי באחד לחודש" (במדבר לג, לח).

ב-ג' באב עלה עזרא הסופר לירושלים (עזרא ז, ט) ועם נחמיה עשו התורה לחוקת המדינה ביהודה ולעם כולו והצילו את הישוב מטמיעה.

ב-ט' באב נגזר על אבותינו במדבר שלא יכנסו לארץ כתוצאה מחטא המרגלים (במדבר יד, כח-לד).

ב-ט' באב נחרבו שני בתי המקדש - הראשון (מל"ב כה, ה-יא) והשני (תענית כט, א) וכן נלכדה בית"ר (תענית כט, א) וגירוש ספרד בשנת 1492 למניינם, וכן גירוש יהודי צרפת (1306).

ט"ו באב נחשב ליום טוב וביום זה אירעו מספר דברים טובים לעם ישראל:

פסקו מתי מדבר למות בגלל חטא המרגלים (במדבר פרקים יד, כז-לח וירושלמי תענית פ"ד ופתיחתא דאיכה רבתי סימן לב).

יום שהותר לשבט בנימין לבוא בקשרי נישואין עם שאר השבטים לאחר שהוחרם בעקבות מלחמת פילגש בגבעה (שופטים כא, טו-כב).

יום שנקברו הרוגי ביתר לאחר שהרומים אסרו לקבור את סמלי בר כוכבא שנפלו בהגנה על מבצרם האחרון (135 לסה"נ ותענית ז, ב ולא, א) ולזכר מאורע זה נתחברה גם ברכת "הטוב והמטיב", "הטוב" שלא הסריחו "והמטיב" שהובאו לקבורה (ברכות מח, ב בבא בתרא קכא, א' וב') ולכן בט"ו באב לא נופלים על פניהם (שו"ע סימן קלא-ו: ומשנ"ב שם ס"ק ל).

ט"ו באב נחשב לחג עממי "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים ומרקדות בכרמים (תענית לא, א וכו, ב) והבחורים היו באים לשמה ובוחרים להם בנות זוג (ועיין שופטים כא, טו-כב וירושלמי סוף מסכת תענית).

ט"ו באב נחשב ליום שבו החמה מגיעה לשיא כוחה, ומכאן עד ט"ו בשבט הולך כוחה ופוחת.

חתן ביום חתונתו אינו מתענה בט"ו באב (מג"א סימן תקעג).

בט"ו באב נתאשר המנדאט הבריטי על א"י מטעם חבר הלאומים תרפ"ב (1922).

ט"ז אב: פרצו מאורעות תרפ"ט (1929).

כ"ד באב: יום טוב שנקבע בסוף ימי בית שני בו גברה יד החשמונאים וחזרו לדון לפי משפטי התורה.

מט"ו באב מתוך שהלילות מתארכות והימים מתקצרים צריך לעסוק בלימוד תורה גם בלילה (הרשב"ם בב"ת קכא, ב).

חז"ל לימודנו משנכנס אב ממעטים בשמחה (תענית סט, א) ולכן מי ששי לו דיון משפטי עם גוי ינסה לדחותו לחודש אחר כי מזל של ישראל בחודש אבל רע (תענית כ, ב ושו"ע סימן תקנא, א) ולכן ממעטים בשמחה, לא קונים בגדים וכלים חדשים ואין מתרחצים רחיצה של תענוג, לא מתחתנים (בב"ת ס, ב) ולא מברכים שהחיינו על פרי חדש, וכן נוהגים לא לאכול בשר ולא לשתות יין מר"ח אב (שו"ע סימן תקנא) ועוד מנהגי אבלות שונים לזכר חורבן בית חיינו כי הימים האלה הם ימים קשים ואכזרים לישראל שהביאו לחורבנו המדיני המוחלט.

בחורבן בית קדשנו, אסון כבד נפל בישראל כי מרכז חייו וצומת עורקי לבבו ניטל ממנו, נשבר גאון עוזו הרוחני והלאומי ופוזר בקצוות תבל ונהיה רמוס ודרוס ברגל הגאוה של הגויים

שהפכו אותנו ללעג ולקלס, אבל אנו מאמינים שהמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל, ב ושו"ע תקנד - לה).

והאבל יהפוך לששון ולשמחה והבית השלישי יבנה לתפארת וכפי שתיאר אותו הנביא יחזקאל בנבואה (פרקים מ-מד) והביטוי לזה הוא תפילותינו יום יום ובחגים, כי המקדש הוא "לבם של ישראל", מקור האמונה ומשנחרב "פסקו אנשי אמונה" (סוטה מח, א: ובספר דובר צדק דף 63 ד"ה והם).

כל עוד עם ישראל מבכה את אסונו הכבד סימן שהמקדש הוא חי וגם העם חי וקיים ואילו לא היה בוכה סימן שאין לו תקוה לקיבוץ כל פזוריו ולכינון ממלכתו כפי שהיה בעבר ולכן האבלות משמשת מנוף לגאולה, לבניה מחודשת ואין אופיה יאוש ואיבוד תקוה אלא אמונה שהכל יצמח מחדש.

ארבעת הצומות המוזכרים בנביא זכריה ואשר נקבעו בגלל החורבן מטרתם להפסיק את שגרת החיים של היהודי ולהביאו להתייחד עם עירו, ארצו ומקדשו החרבים, ולולי ימי זכרון אלו ושמירתם הקפדנית היינו מתאזרחים בגלויותינו ומתבוללים בין האומות וח"ו היו נעלמים מעל במת ההיסטוריה כמו שנעלמו עמים רבים וחזקים מאיתנו.

כתב הרב הירש בפירושו לפסוק "קדשו צום קראו עצרה" (יואל א, יד), זהו יסוד הצום, ביום הצום שומה עלינו להתאסף יחד, לרכז את מחשבותינו ולהתבונן היטב בתפקידינו כיהודים ובגורלה של יהדות ולשאלה "על מה אבדה הארץ".