הכותל המערבי וקדושתו הנצחית
הכותל המערבי וקדושתו הנצחית
מעלת הכותל המערבי
"כותל המערבי" הוא השריד האחד והיחידי שנשאר לנו לפליטה גדולה מן הבית הגדול והקדוש שהוא לב האומה, בית המקדש שעמד בהר המוריה לנס עמים, וקדושתו היא קדושה נצחית ואינו נחרב לעולם, וחז"ל בספרות המדרשית גילו את נצחיותו ונציין כמה מהם:
"הנה זה עומד אחר כתלנו" (שה"ש ב, ט) דרשו רז"ל זה כותל המערבי שנשבע הקב"ה שלא חרב לעולם כיון שהשכינה במערב (במדבר רבה פרק יא, ב: שהש"ר ב, כד ואיכ"ר א, לב).
לעולם אין השכינה זזה מן הכותל המערבי אע"פי שהמקדש חרב, האלהים אינו זז משם (שמו"ר ב, ב). ודוקא כותל המערבי מכל הכתלים שהקיפו את בית המקדש בשאר רוחות אינו חרב לעולם לפי שהשכינה במערב, ואפילו בזמן הבית כתב הרמב"ן (שה"ש ב, ט) עיקר השכינה היתה שם, ולכן לעולם לא תזוז שכינה משמה (שמו"ר פב, ב: ותנחומא שמות י) ואף שמקום שמם וחרב לא נסתלקה שכינה משם (עיין יערות דבש ח"א דרוש ד וזוה"ק שמות ה, ב).
כתבו הראשונים שמהכותל המערבי משגיח ה' ומשקיף על כל דרכי בני ישראל בכל מקום שהם וזהו שנאמר "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" (הרמב"ן הנ"ל: בית אלהים למבי"ט שער התפילה פ. ט ריקנאנטי לשמות טו, ב) ולכן בית המקדש השלישי כתבו האחרונים שעתיד להיבנות על הכותל וכמו שבאדם אחר מיתתו נשארת עצם אחת בקבר וממנה יקום הגוף לתחיית המתים כך נשאר כותל המערבי שעליו יבנה הבית השלישי (עיין אוצרות רמח"ל ליקוטים עמוד רנא).
התפילה בכותל המערבי
מסורת בידינו שכותל המערבי נבנה על ידי המלך דוד ומשום כך לא נחרב כי במעשי משה ודוד לא שלטו שונאים ואויבים (סוטה ט, א) ובכל התקופות מאז החורבן כל בית ישראל שופך שיחו ומזיל דמעותיו מול אבני הכותל הדוממות כי הוא שריד בית קדשנו ולכן קוראים לו הגויים "כותל הבכיות" או "כותל הקינות" כי גויים ויהודים היו מתפללים תפילותיהם נוכח "הכותל" שהשכינה שוכנת בו לעולם וכתב החתם סופר (חיור"ד סימן רלג): "קדושת בית אלהים זה שער השמים, לא בטל ולא יתבטלו... ולא זזה ולא תזוז שכינה מכותל המערבי אפילו בחורבנו" כי קדושתו מצד השכינה ולא מצד הבנין. הזוה"ק מכנה את כותל המערבי "תל שהכל פונים אליו כי המילה "כותל" מורכת מ"כו" (26) דהיינו מספר שם "הויה" ומהמילה "תל" דהיינו "תל של השכינה ומשום כך קדושתו היא נצחית (עיין הרמב"ם הל' בית הבחירה פרק ו הל' טו-טז) ולכן יד האויב לא שלטה ביסוד המקדש שבנה דוד והוא נשאר חי וקיים גם לאחר חורבן הבית והיא בחינת 'לוז' שממנו יבנה הגוף לעתיד לבוא, כך לעתיד לבוא מגוף הכותל יבנה בית שלישי ולכן כל בית ישראל מכוונים אליו את תפילותיהם ותחינותיהם כי הוא שער השמים "אשר יתפללו אל המקום הזה" (מל"א ח - ז,מד,מח,מב) ואפילו שומם בקדושתו עומד "ועיני ה' ולבו שם כל הימים" (דברי הימים ב ז, טז) ועם נוהר בהמוניו לעלות ולראות את פני האדון, והקב"ה סולח ומוחל להם כל עוונותיהם.
כותל המערבי משמש כ"שער התפילות" של עם ישראל וממנו מועברות ישירות התפילות לשמים כי בית המקדש הוא שער השמים, בית תפילה לכל העמים "בנוי לתלפיות" - תל - שכל הפיות מתפללים עליו (שהש"ר ד, ד: ושמו"ר ב, ב) וכיון שהוא "שריד מקדשנו" הוא משמש "שער תפילה" וכן כתב היעב"ץ (בהקדמתו לסידור בית יעקב) "בזמן שהיה אפשרות להיכנס למקדש היו נכנסים שם להתפלל, אולם אחרי שנחרב נשאר זכר למקדש והכותל משמש מקום קבוע לתחינות לבקשות, ואליו נוהרים אחינו בית ישראל (עיי"ש).
חשיבות רבה לאין שיעור נודעת לתפילה בכותל המערבי כי העומד מול הכותל מעורר את הכוונה, את המחשבה והדעה להיצמד לבורא ולעורר רחמי עליון לבנות ביתו ולשוב לשכון בתוכו ולהחזיר בניו מגלותם כי שיבת העם לציון תביא להמלכת ה' בעולם ולתיקון עולם במלכות שדי.
הכותל המערבי - חומת העזרה או חומת הר הבית?
קיים פולמוס בין החוקרים והחכמים בדורות האחרונים אם "הכותל המערבי" הוא "כותל העזרה" או "כותל הר הבית"!
א- דעת הכפתור ופרח (פ.ו): שהוא כותל הר הבית וכן דעת בעל פאת השולחן, מהר"ם חגיז בספרו "אל מסעי" (עמוד כד) וכן דעת בעל "דרך הקודש" (דף ו, א ד"ה וצריך) ועוד אחרונים שכתבו שהוא "חומת הר הבית", ולכן מוסכם אצל כולם בין ספרדים בין אשכנזים שהכותל המערבי
אינו לא מן ההיכל ולא מן העזרה אלא הוא חומת הר הבית (עיין בספר תבואות הארץ עמוד קנו משכנות לאביר יעקב ח"ב אות א - ועיין בזה בספר הר הקודש דף רנד ועיין בשו"ת שמע שלמה ח"ה יור"ד סימן טז) והנה: אם הוא מחומת העזרה, איך אנשים ונשים צדקניות נכנסות לשם ונוגעות באבני הכותל הרי הנשים רובן נדות אלא נקטינן כרוב הדעות שהכותך הוא חומת הר הבית ומותר להתקרב לכותל בלי שום חשש! וכן דעת הרדב"ז כפי שהבינו אותו רוב האחרונים וכפי שהמציאות מוכיחה שאינו חומת העזרה, ולכן מדורי דורות ועד היום נוהגים להתקרב לכותל המערבי, לנשקו ולחבק את אבניו בלי חשש שאולי הוא מחומת העזרה.
ברם, ישנה שאלה הלכתית איך מותר להתחבר ברחבת הכותל הרי היא פתוחה, פרוצה ומפולשת וקיי"ל שאסור להתפלל במקום פרוץ שאין לו חומה מסביב!
והתירוץ הוא פשוט - למה נפסק שלא יתפלל אדם במקום פתוח ופרוץ, מפני שהתפילה היא "עבודה שבלב" וכשאדם מתפלל במקום צנוע, אימת מלכו של עולם עליו ומכוון לבו לאביו שבשמים אבל הכותל הוא פתח כל התפילות, שער השמים והשכינה לא זזה ממנו לעולם, והמתפלל שם כאילו מתפלל בתוך המקדש ולכן יראת שמים ואימת הקב"ה חופפת עליו ומכוין לבו לאביו שבשמים.
והנה גם לאחר החורבן, לא בטלו עולי הרגל ועולים לירושלים ובאים נוכח כותל המערבי ומתפללים שם לראות פני האדון ה' צבאות כי מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.
ולגבי קריעה, כבר כתבו גדולי האחרונים שעל ירושלים והכותל לא קורעים אלא יש לברך ולהודות לה' "ברוך מציב גבול אלמנה", אבל על מקום המקדש למרות שהשטח בידינו, אנו קורעים על חורבנו ושממונו, ולכן תפילותינו שיבנה בית קדשנו ויתנוסס בית חיינו במרומי הר קדשו במהרה בימינו אמן.
ובסיום, בתפילותינו בכותל אנו מחזקים את אמונתנו וקירוב גאולתנו ולעולם לא נחדל מתקותנו ולא נישבר לעולם ושום צרה לא תייאש אותנו ושום פחד ויאוש לא יכרסם באמונתנו החזקה לשוב לארצנו השלמה ולמקדשנו, והשכינה תהיה באיתגליא לעיני כל העמים שיכירו וידעו שתורת ישראל היא תורת אמת ועם ישראל הוא סגולה, תפארת העמים ומתוך הכרה ברורה זו יניחו נשקם ויבטלו שנאתם לעם ישראל כי הוא "זרע ברך".