בנין בית המקדש השלישי לאור ההלכה

בנין בית המקדש השלישי לאור ההלכה

א. התעוררות האומה לבנין המקדש

חז"ל לימדונו שחובת על כל יהודי להשתוקק, לכסוף לבנין המקדש השלישי, וחייבו אותנו לזכור ולהתאבל על חרבנו והעדרו, ובשולחן ערוך קיים סימן שלם הנקרא "לעשות זכר למקדש" (שו"ע או"ח סימן תקם) וכל צעד ושעל בארחות חיינו, זכרון המקדש הוא במרכז שמחתנו, תפילותינו וכיסופינו הפרטיים והכלליים, בשלשת השבועות של ימי המיצרים, כל יהודי מסתובב בתחושה עגומה, במנהגי אבלות על חרבן המקדש שחרבנו הוא חורבן לאומי, נטילת גאוות האומה הישראלית (עיין חגיגה ה' 2) ולכן בחיוב זכרונו וערגתו נתעורר אל העתיד מתוך צפיה עזה להקמתו, וגם לזכור את פאר העבר של אומתנו המפואר ולהרגיש את חסרונו בחיי האומה.

חז"ל במדרש לימדונו שבשלשה דברים מאסו ישראל: במלכות שמים, במלכות בית דוד ובבנין המקדש (מדרש שמואל א', ד' הושע ג' 5) ואין ישראל רואים סימן גאולה לעולם עד שיחזרו ויבקשו את שלשתם (שם וילקוט שמעוני שמואל פרק 1 קו) והנביא הושע (פרק ג' 5) קבע את הסדר של מלכות ה' בעולם על ידי "בנין המקדש ולאחריו מלכות דוד" וכן פירש רש"י במגילה (יח' 1) על סמך דברי הנביא: "אחר שישובו לבית המקדש יבקשו את הקב"ה ואת דוד מלכם", וזהו הסדר שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפילת שמונה עשרה: ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ולאחר מכן "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", ובירושלמי (מעשר שני סוף פ"ב) מבואר שבנין המקדש קודם למלכות בית דוד, ואפילו קודם לקיבוץ גלויות (זוה"ק ח"א, קלד).

נמצאנו למדים שכל זמן שבית המקדש אינו בנוי, הגאולה מתעכבת, כי מלבעדי המקדש, אין לעם ישראל חיים תקינים ומסודרים, חיים רוחניים עילאיים, ואין לאומה תהילה ופאר כי "ירושלים היא עצם ועיקר מעלת העולם" (נצח ישראל פרק נג): והמקדש הוא "שורש החיים" של האומה (פ,איכה רבתי) ונקרא "בית חיינו" ומעולם לא שכחנו בנינו ותיקונו כי הוא "תל-תלפיות" שכל הפיות מתפללים עליו בברכה (שהש"ר ד') וכל הכיסופים העזים מכוונים למקדש, להקמת שכינתא מעפרא, לבנין "בית זבול" על מכונו, ולתקן קלקול זה כתב מרן החיד"א בתחנון שלו שאנו אומרים בתפילת יום כפור: מרדנו במלכות שמים, מרדנו במלכות בית דוד, מאסנו

בביהמ"ק ושלשתם אנחנו מבקשים, ולכן הנביא ישעיה (ס,יג) אומר "כן אנוכי מנחמכם ובירושלים תנחמו" ותמוה למה הוא אומר "ובירושלים תנוחמו" הרי הבטיח לנו שהוא ינחם אותנו? אלא הוא מבטיח שבנין ירושלים היא נחמה לנו כי היא מקור חיינו וחיותנו ועתידה להיות "בירת העולם", "שרתי במדינות" (איכה א,א). הציפיות, החזיונות והתפילות פונות להחשת בנינו כי הרי יסוד הבריאה להשרות שכינתו בתחתונים, להיות לו דירה בתחתונים, (עיין בעל מאור ושמש-רמזי פורים ד"ה אמנם ופרשת תרומה ד"ה על), ודירה זו היא "בית המקדש" שממנו שופע השפע הגשמי והרוחני לבריאה כולה "ואלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ" (מגילה לא' 2), והוא מקום שבו מתחברים שמים וארץ, וכל המתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד ששער שמים פתוח הוא לשמוע תפילתן של ישראל שנאמר "וזה שער השמים" (עיין רש"י לבראשית כח', יז'; והרמב"ן שם). ואמרו במדרש "כל תפילתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש מרי מתי יתבן בית מקדשא, מרי מתי יתבנן בית מקדשא" (בר"ר ג,ב).

כתב רבנו הרמב"ם (פירוש המשניות למסכת מנחות): ואמרו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהם ולא יאמר הרי הם דברים שאין צורך להם בזמן הזה כמו שאומרים "רוב בני אדם", היום שטרם הגיעה השעה לכך.

וכן כתב רבנו בחיי (פ. ויקהל): ודע כי הסיפור בענין המשכן וכליו והחקירה בתכונת צורותיו ומבואיו ושעור אורכן, רחבן וקומתן אעפ"י שאין בית המקדש קיים, מצוה גדולה והיא עד השמים יגיע שכרה, שיש זו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטם ונגליהם... (ועיין בהקדמה לספר ליקוטי הלכות למרן החפץ חיים; ובספר מקדש מלך).

נמצא לפי חז"ל שגאולתם של ישראל תלויה בדבר זה שיבקשו להשי"ת על מלכות שמים ועל מלכות בית דוד ועל בית המקדש, וכן מפורש בתנחומא (צו', פרק יד'): אמר הקב"ה ליחזקאל: גדולה קרייתה בתורה כבניינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית, וכן כתב הרד"ק (יחזקאל מג' 10): כי המודדים והמכינים צורת הבית העתיד יזכו עוד לעשות כן לעתיד לבוא בבוא הגואל וכשיחיו המתים... וכתב הרמב"ם שתבנית הבית השני הינה בסיס לבנין הבית השלישי (רמב"ם הל' בית בחירה א,ד) ובעל "מנחת חינוך" הביא עובדין שלפיהן מאז החרבן נעשו נסיונות לבנות את הבית השלישי כמובא במדרש (בר"ר ס"ד).

כתב מרן הראי"ה קוק: התשוקה לבית המקדש לבית ה' בראש הרים, לכהונתם בעבודתם, לווים בשירם ולישראל במעמדם, מקימה בכל יום מקדש עליון בנשמתו של כל יחיד" כי נצטווינו לבנות "בית קדושה" בעולם וכן בתוך נשמתו הטהורה.

ב. חובת ההתאבלות על החרבן

כתב מרן השו"ע (או"ח סימן א' ס"ק-ג' וסימן תקפ) ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר על חרבן בית המקדש, וחובה להתאבל עליו שהרי אמרו רז"ל בירושלמי (תענית פד', הל' ה'): שבני ביתר נענשו משום שלא התאבלו על חרבן ירושלים, ואמרו עוד "כל שאינו מתאבל על ירושלים אינו זוכה לראות בשמחה" (תענית ל' 2) ונאמר "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" (ישעיה סו' 10) והנביא ירמיה צועק "ציון היא דורש אין לה" (פרק ל' 17) ואמרו רז"ל על זה "מכאן דבעי דרישה" (סוכה מא' 1). כי היא "אמת של ישראל" (מדרש מכירי תהלים קמז) והיא מחברת ישראל זה לזה" (ירושלמי חגיגה, פ"ג הל' ו) והיא תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבנייה ועפרה (כוזרי יב).

והנה כדי לעורר בנו אהבה, חיבה וגעגועים למקדש כדי שלא נשכח את המקום הזה הציותה התורה לעלות לירושלים שלש פעמים בשנה וכן נצטווינו במצות "הקהל" במוצאי שביעית, וכן תיקנו חז"ל לעשות כמה עניינים לזכר חרבנו כדי להביט שאנו אבלים עליו וכמבואר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני... אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קלז' 5), ושבועה זו באה למנוע ממנו את שכחתה ולקבוע את זכרונה בנו ובזרענו עד עולם וחז"ל קבעו הלכות שונות בנידון (ראה בן איש חי שנה א, שופטים אות יא, שם פד דברים ועוד' ואנציקלופדיה תלמודית כרך יב, ערך זכר למקדש "וישע ימינו" גליון 49 זכרונות המקדש) ונציין כמה מהן:

א. סד אדם ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט אמה על אמה כנגד הפתח (בב"ת ס' 2, ורמב"ם הל' תענית פרק ה', הל' יב' ושו"ע סימן תקם).

ב. נותנים אפר מקלה בראש החתן בעת חופתו וכן שובר כלי זכוכית לזכר החרבן ואומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

ג. כשאשה עושה תכשיטיה משיירת איזה תכשיט לזכרון החרבן (עיין הרמב"ם תעניות פרק ה': ושו"ע או"ח סימן תקס' וסוטה מט' 1) וכן גזרו על שירה וזמרה זולת בשמחת מצוה (גיטין ז' 1), ואסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה ורק בבנין ירושלים לכשיואמרו הגויים "הגדיל ה' לעשות כי אלה" (תהלים קכו,ב וברכות לא,א).

ד. רבי יוחנן בן זכאי התקין כמה דברים לזכר המקדש בהסתמכו על הפסוק "ציון דורש אין לה-מכלל דבעי דרישה (סוכה מא' 1; פסחים קט' 1 ורשב"ם שם, ר"ה כט' 2).

ה. "כמגדל דוד צווארך" (שה"ש ד,ד) אמרו רז"ל על זה "זה בית המקדש שנמשל לצואר- כשם שניטל הצואר אין חיים לאדם, כך משחרב ביהמ"ק אין חיים לישראל".

הרואה ירושלים בחרבנה קורע כדרך האבל (סימן תקסא ומשנ"ב שם אות ב') כך אין לישראל חיים מזמן שחרב בית המקדש (שהש"ר ד) ולכן בניינו הוא החזרת החיים לאומה הישראלית ביסום העולם (תנחומא תרומה ס), וכן כתב הזוה"ק (בראשית כג' ותנחומא מצוה יג'): מיומא דאתחרב בי מקדשא לא היה יומא דלא אשתכח ביה לווטין, וגם נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, וננעלו שערי תפילה, (ברכות לה' 2), ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות (מגילה יב' 2) ומיום שחרב המקדש אין שמחה לפני הקב"ה עד שיבנה את ירושלים ויחזיר את ישראל לתוכה (ילקו"ש תהילים תרכט') ובנין המקדש הוא התרופה של העולם (זוה"ק ויקרא נא), כי שם חביון עוזה של הנשמה היהודית שהרי "אדם ממקום כפרתו נברא", ואדם הראשון נברא ממקום בית המקדש (בר"ר יד', ח') ולכן יהודי קשור בקשר הדוק עם מקום המקדש כי משם שואב עצמת נשמתו הטהורה (כלי יקר בראשית יב', א'), ומשם שופעת ברכה לעולם כולו ואמרו רז"ל (סוכה נה 2) אילו ידעו אומות העולם כמה ברכה מביא להם ביהמ"ק היו שומרים עליו מכל משמר ולא מחריבים אותו.

בית המקדש מאיר לעולם כולו שנאמר "והלכו גויים לאורך" (ישעיה ס; ושמו"ר לו', א') והוא עיקר החיות (הגר"א ישעיה א', ז') והוא סוכה ומגן על ישראל מן המזלות (הגר"א, שיר השירים א', ו'). והוא "שיא הקדושה" ועיקרו לחבר תיקונו הרוחני של העולם לתיקונו הבהמ' והוא נקרא "אורו של עולם" כי ממנו יוצאת אורה לעולם (שמו"ר לו,א).

בית המקדש מוזיל ברכה לעולם "כל זמן שעבודת בית המקדש קיימת העולם מתברך על יושביו וגשמיו יורדים בזמנם" (אבות דרבי נתן פב',ד') והוא משוש כל הארץ (תהילים מח') משום שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר לו, ואין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק ולכן "יפה נוף משוש כל הארץ" (שמו"ר לו', א'), ואפילו על הגויים היה מזבח מכפר (סוכה נה 2).

מכל האמור יוצא שהמקדש הוא הגוף הכללי של כלל ישראל, והשכינה שורה על כללות של כלל ישראל באמצעות המקדש "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה' 8-9 ), והוא מביא השראת השכינה לכל מקום שבו נמצאים בבאר שבע, בצפת, באילת וכו'.

והוא "חיותו" של עם ישראל, ומבלעדיו חייו אינם חיים ומאז החרבן אין השכינה גלויה בעולמנו, ומתוך כך התפיסה בעניינים האלוהיים עמומים עד כדי כך שקמו אמונות אחרות להתעמת עם תורת ישראל (עיין אורות יז).

אמרו חז"ל "דור שאין בית המקדש נבנה בימיו כאלו נחרב" (ירושלמי יומא פא', הל' א') ולכן כגודל ההשתוקקות לבניינו, כל הקב"ה מסייע לישראל לקיים את המצוה של "ועשו לי מקדש" שהיא מצוה לדורות לבנות בית הבחירה (שמות כה' 8, והרמב"ם ריש הל' בית הבחירה) ולכן חובה גדולה עלינו

להצטער על החרבן, על צער השכינה, וככל שנתקן פגם זה, נעשה נחת רוח להקב"ה והוא מחיש גאולתנו ובנין בית קדשו (עיין תיקון, תיקוני זוהר ו' ונפש החיים בסוף הספר ובשער ב', פרק א', וב'), ויראו עינינו וישמח לבנו, ונשמע נחמת אל "נחמו נחמו עמי" (+ישעיה מ,א, נא,יב) ולא נפחד משום אומה בעולם בענין זה. ולא רק אנחנו לא שוכחים את בית המקדש, אלא גם הקב"ה אינו שמח מאז החרבן וכאמרם ז"ל (ע"ז ג,א): מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה ולכן אומר הנביא ישעיה (פרק סב 1) למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה וישועתה (עיי"ש) וירושלים תשוב להיות תהילת הארץ, בירת העולם.

ג. סגולת מקום מקדשנו

נשאלת השאלה מה סגולתו המיוחדת של מקום מקדשנו בירושלים עד שבחר בו הבורא לייסד בו בית עולמים ולהיות משכן לאלוהות עלי אדמות?

ובעיוננו בדברי חז"ל האמורים למעלה, אנו למדים שמקום המקדש הוא מרכז העולם, שורש הבריאה כי ממנו הושתתה הבריאה כמאמר ז"ל "כשם שטבור הארץ נתון באמצע ירושלים, כך א"י נתונה באמצע העולם ובית המקדש נתון באמצע ירושלים" כלומר שמקום מקדשנו הוא הנקודה המרכזית שממנה הושתת כדור הארץ, והאדם הראשון נברא ממקום זה (תנחומא פ. קדושים) "אדם ממקום כפרתו נברא" (בר"ר יד,ח ירושלמי נזיר פרק ז,הל' ב; ופרקי דרבי אליעזר יב) נמצא שהמקדש הוא מרכז הבריאה משתי סיבות:

א. מבחינה גיאוגרפית היא הנקודה המרכזית של העיגול שהוא כדור הארץ, וממנו הושתת העולם כמו שבעיגול, שמהמרכז נוצר ההיקף של העיגול.

ב. מקום המזבח המכפר על עוונות ישראל והוא נמצא במרכזו של בית המקדש ומעפרו נברא אדם הראשון- ושתי העובדות הללו מלמדות אתנו היא מזיגה בין הנשמה העליונה שמקור ממקורות עליונות לבין הגוף שיסודו מהאדמה וחיבור זה הוא פלאי ויונק כוחו ממהות המקדש שעקרו לחבר עליונים ותחתונים ולכן מקום המזבח הוא בעל ערך סגולי ומיקומו מערב לדורות (הל' בית הבחירה פרק יב).

ד. מצות בנין בית המקדש

הגמרא במסכת זבחים (נד' 2) מתארת בפרוטרוט את מאמציהם הקדחתניים של דוד במלך ושמואל הנביא לאתר ולתכנן את מיקומו של בית המקדש בהר המוריה כי התורה העלימה מסיבות שונות את זיהוי מקום המקדש וכתבה בצורה סתמית "כי אם אל המקום אשר יבחר ה'

אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב' 4) "והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר מצוה אתכם עולותיכם וזבחיכם, (שם 11 ועיין שם בפסוקים 18-21-26 : ובפרק יד' 24-25) וקיבלו חז"ל שהמקום הזה הוא "הר מוריה" אשר בירושלים, והוא אתר המיועד מראשית הבריאה לבניית בית עולמים וכדרשת חז"ל "נחלה, זו ירושלים" (זבחים קיט 1) "והנצח-זו ירושלים" (ברכות נח 1) והקב"ה בחר בירושלים למצוא בה מקום המקדש, ואחרי ההכנה הדרושה גילה לו ה' על ידי הנביא שמואל את המקום המקדש (עיי"ש במלבים), גילה לו "נויו של עולם" כי הוא "יופיו של עולם" (שם) וירושלים והמקדש הם מקום מלכות ישראל, וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד ב"בונה ירושלים" לא יצא ידי חובתו (ברכות מח 2), כי אין בנין ירושלים שלם אלא בחזרת מלכות בית דוד לירושלים (משנ"ב סימן קפז').

נמצאנו למדים שההכנה הראויה וההשתדלות לבנין המקדש צריכה לבוא מצד העם, ואז הקב"ה עוזר לו לבנות את ארמונו, ומשום כך חובה עלינו להכין את עצמנו בלימוד דיני הקודש והמקדש ודיני קרבנות כדי לראות פני המקדש והמשיח (חפץ חיים במכתביו מכתב א).

ברם נשאלת השאלה מדוע לא נזכר בתורה במפורש מקומו של המקדש ומציאותו באה ברמז "לשכנו תדרשו", ומדוע לא נזכרה "ירושלים" במקרא אלא מכונה "המקום אשר יבחר ה' אלוקיך..." (דברים יב' 21) כלומר הקב"ה בחר בה מימות עולם, ובית המקדש נברא קודם בריאת העולם (פסחים נד' 1; יומא נד' 1 ובר"ר א') והוא נבחר להיות "פלטרינו של מלך, וכשישראל יכנסו לארץ יחקרו את מיקומו עפ"י נביא, ואז יבנו שם את "המקדש" שהוא מקור התפילות של ישראל, וכל תפילתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש "מרי יתבני בית מקדשא" (בר"ר יג', ב'): ורבנו בחיי על התורה (דברים יב' 5) הביא את דברי רבנו הרמב"ם בספרו מורה נבוכים שהביא שלש תשובות להעלמת "ירושלים" (ח"ב, מה'):

א. שלא ישמעו הכנענים יושבי הארץ וירכזו את מלחמתם להגן על אותו מקום הוא "המקום הנבחר", החשוב ביותר עלי אדמות והוא מגמת התורה ושאיפת חיי עם ישראל ולכן זהותו נעלמה והתגלותו באה על ידי הנבואה החושפת מיקומו וכפי שמצאנו במסכת זבחים (נד' 1) שהיו צריכים לחפש אנה ואנה עד שמצאו המקום הראוי לקיים "ועלית אל המקום" (דברים יז' 8).

ב. אם התורה היתה מגלה את מקומו היו יושבי הארץ מחריבים אותו ומעלימים את איתורו כי אינם מעוניינים שיעבור לידי ישראל הקדושים ולכן התורה הסתירה מעינינו באופן גלוי את מקום המקדש כי הוא "לבם" של ישראל ונבחר לשמש ארמונו של ה' "כי בחר ה' בציון איוה למושב לו" (תהילים קלב' יג; תנחומא אחרי מות י') ולכן הוסתר זיהוי מקומו העד שיכנסו ישראל לארץ ויכבשוה ואז הנביא יגלה איתור המקום כדי לבנות עליו בנין עולמים. ולכן דוד אומר "זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה" (תהלים קלז ז) כי נבוכדנצר וחבריו

הרומאים חרשו את ירושלים עד היסוד למחוק כל סממן יהודי כדי להשכיח ירושלים מזכרונם של היהודי ולכן נשבע דוד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (שם ה,ו).

ג. הקב"ה הסתיר במכוון זיהוי ומיקום אתר המקדש כדי שלא תיווצר מריבה ומחלוקת בין השבטים על ירושת אותו "מקום יקר" שבו יבנה המקדש כי כל אחד ירצה להיות "אכנסיא לשכינה", מונופול לקדושה, וכידוע שסגולת ירושלים היא לחבר ולאחד את כל ישראל (ירושלמי חגיגה פרק ג', הל' ו' ובבא קמא פד', הל' ז'), ולכן ירושלים לא נתחלקה לשבטים לשבטים והיא "לב האומה" הישראלית, ועתידה ירושלים להיות "מטרופולין" לכל "הארצות" (שמו"ר כג', יא'), וכל בנין הארץ הוא מכוח "המקדש" המשכין את השכינה בתחתונים (אורות נט').

בעל "כל יקר" עונה שירושלים לא מצויינת במפורש בתורה כי אם ידעו מלכתחילה כי היא העיר הנבחרת ינהגו ישראל בחוסר כבוד בנוב, בגבעון ובשילה מאחר והם מקומות זמניים של הקדושה, ולכן נעלם מקומה כדי שיכבדו את המקומות העראיים עד שהנבואה תחשוף את המיקום הקדוש של המקדש, וירושלים תהיה המרכז הרוחני שמאחד את כל שבטי ישראל, וישנם עוד הסברים אבל אכמ"ל ונצטט כמה מהן: חז"ל מדגישים את חשיבות המקום כאתר בעל יחודיות וסגולות נפלאות.

א. מציאות הסנהדרין בירושלים "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך" (דברים יז' 8) והמקום משפיע על רמת השיפוט ולכן הסנהדרין בהיותם בלשכת הגזית הסמוכה למקדש יכולה לדון דין אמת. ולכן נקרא "הר המוריה (בראשית ב,ב) "כי ממנו יוצאת הוראה לעולם" (תענית טז,א; שהש"ר ד,יא) ומשם נקנית החכמה ויראת ה' "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב,ג) ועיני ה' צופיות תמיד על ירושלים "ה' יראה".

ב. המקום מחולל נסים ונפלאות עבור כללות ישראל העולים לרגל, שכל אחד היה לו מקום להתארח בהרחבה ובשפע בירושלים" (יומא כא' 1).

ג. מקור הברכות: מבית המקדש הבנוי "על אבן השתיה" שממנו הושתת העולם (יומא ה ב; ובב"ת כה,ב).

ד. מקור התפילות (מלכים ח, ברכות לב ה ובב"מ נט א ברכות ל א: שו"ע סימן צד; בב"ת כה ב, משנ"ב וכף החיים שם). ולכן נקרא "תלפיות"- "תל שכל הפיות פונים אליו" (ברכות ב,א; ובר"ר יג,ב) וכן אמרו במדרש הגדול (וזאת הברכה לג,יב): "אמר הקב"ה איני בונה מקדש אלא שיתפללו לפני בתוכו" (עיין חינוך מצוה צה מלכים א פרק ח,לג וספר מצות עשה ה).

ה. על מי מוטלת בניית המקדש

מצוות בנייתו מוטלת על כל הציבור וכפי שכתב בעל החינוך (מצוה צה'): וזו מן המצווה שאינן מוטלות על היחיד כי "אם על הציבור כולו" וכן כתב רבנו הרמב"ם (סוף סה"מ מ"ע כ') ותוקף המצוה מתחיל אחרי המלכת מלך בישראל כמבואר בסנהדרין (כ' 1 והל' בית הבחירה פ"א הל' מ) וכפי שכתב רש"י (שם ד"ה שלש) שהמלכת מלך, מחיית עמלך ובנין המקדש תלויים זה בזה ולעשותן כסדרן ולכן הקמת המקדש באה אחרי המלכת מלך, מחיית זרעו של עמלך, ודלא כדעת הספרי שבנין המקדש בא לפני מחיית עמלך, ראינו שמקום המקדש נעלם ואינו מפורש בתורה מהסיבות הנ"ל, ומלאכת האיתור מוטלת על העם ומנהיגיו, ולכן דוד ושמואל טרחו מאד לאתר מקומו המדוייק, ולאחר איתורו בדרך המסורת והמקובלת, הנביא מאשר בנייתו במקום המאותר (עיין שמואל ב', כד' יח; ודברי הימים ב', ג' א) וכתב הרב "בן יהוידע" (זבחים נד' 2) שמקום המקדש לא נאמר לנביא בפירוש, והיו צריכים לעמול ולחפש מקומו מן הכתובים, ודוד המלך לאחר עמל רב מן המקראות זיהה ובירר את המקום והסכימו עמו שמואל הנביא, הסנהדרין ושאר חכמי ישראל באותו הדור.

וכתב המלבי"ם (דברים יב' 5): שלא יגלה ה' סודו על ידי נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה, וידרשו אחריו ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה, וכתב הרב "שם משמואל" (פרשת ראה-שבת תרעה): ומוכרח לומר כי מאת ה' היתה זאת לא יהיה המקום נגלה אלא לפי מסת הדרישה... כלומר ככל שהעם יגדיל תשוקתו וכיסופיו למקום המקדש כך יזכו לאתר ולהכין הכנות הראויות לבניינו ולסילוק ערלי לב השולטים כעת על מקום המקדש, ומצוה עלינו להתפלל חזק לסילוק הנכרים המתאמצים לטמא ירושלים, ובמיוחד את בית המקדש וכפי שעושים הישמעאלים בימינו (מהר"ם חגיז פרשת מסעי בשם הזוה"ק), ואדרבא מקום זה משרה פחד על הגויים כשרואים הניסים במקדש וגדולת ישראל וירושלים (תענית טז,ב ורש"י והאלשי"ך שם) ועלינו לכאוב בראותנו כיצד שועלים מהלכים בו ומחללים קדושתו וחובה עלינו למנוע מצב עגום זה (עיין תנחומין ח"ג דף 432).

וכתב ריה"ל בסוף הכוזרי שהתעוררות מלמטה קודמת להתעוררות של מעלה ולכן מחובתנו לערוג לכסוף להתפלל, לשפר מעשינו כדי להחיש בנין בית קדשנו, בית הבחירה במקומו המוכן לו מששת ימי בראשית כי הוא מקום המאחד המלכד את ישראל באחדות מוחלטת ומסוגל להוציא לאור את האמת המוחלטת (עיין הנצי"ב לדברים יז' 10 וגבורת ה' למהר"ל (פרק ו'( ולכן הרמב"ם (הל' בית הבחירה פרק א', הל' יב'( פסק "הכל חייבים לבנות ולסעוד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר" כלומר הקמת בית המקדש תלויה בנדבת לבו ובפעולתו של כל יהודי כדי לשכן את השכינה בתחתונים ומשום כך אנו מתפללים כמה פעמים בכל יום על בנייתו המחודשת של בית המקדש כדי שנזכה לגילוי מתמיד של שכינת עוזו, ושל חכמת ירושלים המשפיעה חכמה ויראת ה' על העם, ומבניין ירושלים עם ישראל הולך ומתעלה לשלמות מלכות בית דוד ולשלמות העבודה. ומצוה זו מוטלת עלינו בכל הדורות וכלשון הספרי (במדבר צב): כל מקום שנאמר "לי" הרי זה קיים

לעולם ולעולמי עולמים שנאמר "ועשו לי מקדש" וכן כתב הרמב"ם בסה"מ (עשה כ) ובהלכות בית הבחירה (פא, הל' א) וכן כתב החינוך (מצוה צה) והסמ"ג (עיין קסג).

ו. בנין בית שלישי

ולגבי בנין בית שלישי שאנו מייחלים ומצפים לבנינו המחודש והמפואר ישנן שלש דעות עיקריות, ונציינן בקצרה.

א. דעה ראשונה: הרואה בבנין בית שלישי מתנה שמימית היורדת מלמעלה למטה, מענק משוכלל שאין יד אנוש המוגבלת צריכה לו, וזוהי שיטת רש"י בשני מקומות בש"ס (ר"ה ל' 1: וסוכה מא' דה' אי נמי וכן התוס' שם ד"ה אי נמי: ושבועות טו' 2 ד"ה אין) וכן כתבו הרבה ראשונים בחידושיהם לסוכה, והרבה מדרשי חז"ל נוקטים בדעה זו:

א) יבוא הקב"ה שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון (שמו"ר פרק טו', א') וכן איתא בתנא דבי אליהו (פ.כח) על הפסוק "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות טו,יז) שאין בית המקדש אלא על ידי הקב"ה לבדו (עיין בבא קמא ס' 2).

ב) נשבע הקב"ה שהוא בכבודו בונה את ירושלים שנאמר "בונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס" (תנחומא נח', יא'; ופרשת פקודי יא ד"ה ויבואו ילקוש רמז' תתמח'; מנחות קי' 1; וירושלמי ברכות פרק ד', הל' ג'; שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קפז;ואור החיים לויקרא כו' יא כו',יז'; הריטב"א בשבועות הנ"ל) נמצא לפי התנחומא שהמקדש השלישי ירד בנוי ומשוכלל מן השמים.

ג) וכן מובא בפסיקתא רבתי (פיסקא כח): מקדש ראשון שבנאו בשר ודם נחרב... אבל מקדש אחרון שהקב"ה בונה אותו לא יחרב אלא יעמוד לנצח.

ד) בספר הזוהר מכונה הבית השלישי "בניינא דקוב"ה", והוא ייבנה על ידי הקב"ה (חלק ג, רכא, א).

ב. דעה שניה: הסוברת שהמקדש יבנה בידי אדם כאחד משלבי הגאולה שאנו מצפים לה בכליון עינים: וכן הוא בירושלמי (מעשר שני פרק ה', הל' ב'): בית המקדש עתיד להיבנות לפני מלכות בית דוד וכן בירושלמי פסחים (פרק ט', הל' א'; מגילה יא' 1; ובר"ר פ', סד') שבית המקדש יבנה "לפני מלכות בית דוד עפ"י רשיון האומות (ועיין במאירי לחידושיו לר"ה ל' 1, וסוכה מא 1), שתירץ את קושיית רש"י באופן אחר וכתב ששיטת רש"י היא לא למסקנת הגמרא שלא אלא לפי ההבנה הראשונה שלה ורש"י בעצמו בפירושו לתנ"ך (יחזקאל מ,טו; ומג,יא) כתב שלעתיד לבוא ישראל

בעצמם יעסקו בבנין המקדש (עיי"ש), יוצא לפי שיטה זו, שהקמת המקדש היא מצוה המוטלת על הציבור בכל עת מצוא ונסיבות מתאימות, ונמנית במנין המצוות כנ"ל, והחיוב לא הופקע ממנו, ובהגיע הרשיון והיכולת חלה עלינו לגשת אל עבודת הקודש במלוא המרץ והתנופה וכן כתב בעל "ערוך לנר" (סוכה מא,א) שבית המקדש לעתיד לבוא יבנה בנין ממש בידי אדם ומה שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" שנדרש בתנחומא שירד למטה הכוונה למקדש הרוחני שהתלבש על המקדש הגשמי בבחינת הנשמה בתוך הגוף (עיי"ש).

ג. דעה שלישית: הסוברת שיבנה על ידי אדם אלא לא על ידי ישראל עצמם רק על ידי "מלך המשיח" עצמו, וזוהי שיטת הרמב"ם (הל' מלכים פרק יא', הל' א' ובהקדמתו לפירוש המשנה לסדר זרעים): המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד... ובונה המקדש ומקבץ "נדחי ישראל" וכדעתו מובא במדרש (ויקרא רבה ט',ו' במדבר יג,א שהש"ר ד,לא ובתרגום יונתן לישעיה נג, ה'), וכן בספר "אמונות ודעות" לרס"ג, ובערוגת הבוסם (דף 245) שרק המשיח בעצמתו הנביאית ובכוחו האלוקי ידביר עמים תחתיו ויסלק כוחות הטומאה מהר הבית ויבנה אותו לתפארת עולמים, וגם הגויים יסכימו אתו ויסייעו בבניינו וכפי שכתב רבנו בחיי (פ.שמיני), וכן בכמה מדרשי חז"ל משמע כן וכמו שכתוב (במדב"ר נשא יג): ולכשיתעורר מלך המשיח... יבוא ויבנה ביהמ"ק, וכן איתא בפסיקתא זוטרמא במדבר כד,יז, ולכן כתב בעל "תפארת ישראל" (ריש מדות) שדברי תנחומא שהביא התוספות שלעתיד לבוא יבנה בידי שמים הם דברי הנבואה ואין למדים ממנה, והכוונה היא שהקב"ה יסייעם בדרך נס לבנות אותו.

ובעניין זה עיין בספר תורת השבת והמועדים (דף 500) ובספר "הר הבית" לגר"ש גורן זצ"ל, ובספר עיר הקודש והמקדש חלק ה', פרק א': אם הבנים שמחה מאמר מקדש ה' (דף רפב, ובספר אוצרות מפרשי התלמוד הערה 57 , ובספר המפתח על הרמב"ם ד"ה ולהחזיר ובשו"ת "שמע שלמה" חלק ז; ובספר "מקדש מלך" לגרצ"פ זצ"ל עמוד ו, ויב' ובספר נשמה של שבת דפים 239-245) ובודאי כיון שבעינן בנייה לשם בית המקדש בהכרח שבנייתו תהיה בידי אדם כי אם יבנה בידי שמים אין כאן בניה לשמה (עיי"ש "בהררי בשדה" עמוד יב) ועוד אם ירד מוכן מן השמים, הרי תינטל מעם ישראל המצוה הגדולה של "ועשו לי מקדש" שהיא מצות עשה וכפי שכתב הרמב"ם בריש הלכות בית הבחירה.

ז. שיטת מדרש תלפיות

במדרש "תלפיות" מובא שהבית השלישי יבנה על ידי "מלכות עשו" (ערך בית המקדש אות ח') כעין שנאמר "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכן הביא רבנו בחיי בפירושו לפרשת שמיני: את החזיר: זו אדום שמחזרת עטרה לבעליה וכן כתב האבן עזרא לישעיה (פרק ס') וכן מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק ז').

וראיתי בשו"ת מהר"ם שיק (חיור"ד סימן ריג) שכתב שבגאולת "אחישנה" המקדש יבנה בידי שמים", ברם בגאולת "בעיתה" יבנה בידי אדם, כי הכל מתנהג בדרכי הטבע ולכן גם המקדש יבנה בדרך טבעית.

ולפי זה יש לומא אליבא דרמב"ם כך "בגאולת אחישנה" יבנה המקדש בידי מלך המשיח, אבל "בגאולת בעיתה" ישראל יכולים לבנותו כי תופעת הגאולה מתנהלת ברכי הטבע, על ידי בני אדם והם ייגשו להקמת המקדש השלישי שהוא פיסגת הגאולה השלמה (עיין עיר הקודש והמקדש חלק ה; והרב קלישר באיגרתו לרוטשילד). נמצאנו למדים אליבא דרוב השיטות, שבנין בית המקדש יבנה על ידי אדם ואם ישראל יזכו ויהיו ראויים אז הבנין השמימי יתלבש במקדש התחתון בכל דוגמת אש שלמעלה שהיתה מתלבשת ב"אש שלמטה" אשר עליה נאמר "מצוה להביא מן ההדיוט" (עירובין סג, א וזוהר ח"ג רנה).

ח. בנין המקדש שלא על מנת להקריב בו קורבנות

בשו"ת "משפט כהן" (סימן צד) נשאל מן הראי"ה קוק מת"ח אחד: האם יש ענין לבנות בית המקדש ע"מ שלא להקריב בו קורבנות? והתשובה בודאי שאין מצוה לבנות מקדש שלא יקריבו בו קורבנות שהרי מגמת מצות הבנין היא כפי שכתב רבנו הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א,הל' א): מצות עשה לבנות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו קורבנות". ולכן אם נבנה הבית ולא נקריבו קרבנות משום סיבה הרי זה כעושה מצוה ואינה גומרה, ואם נדע מראש שלא יתאפשר לנו להקריב בו קורבנות, ודאי אין כאן מצות עשה לבנות בית ה' וכן מפורש בספר המצות: "והוא שצונו לבנות בית הבחירה והעבודה בו תהיה ההקרבה והבערת האש תמיד..." וכן מפורש ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א, הל' א) ואם נבנה בית מרוקן מתוכנו אין ממשות לבניינו.

ברם מרן הראי"ה סיים אם יתכן שיקריבו בו אפילו קרבן אחד באיזה זמן בודאי הוי מצוה כצורתה (עייש ובספר במראה הבזק דף קסא).

ט. שיטת המיצוע

ישנה דעה המהווה מיצוע בין שתי השיטות הראשונות הנ"ל והיא שיטת המאירי (ר"ה ל' 1) שמביא דעת רש"י ומפרש שיתכן שיבנה על ידי נס, אבל זה לא דבר מחוייב המציאות שאך ורק ירד משוכלל מן השמים, ולכן כל זמן שיש אפשרות לבנותו חייבים להקימו על ידי אדם שנצטווה "ועשו לי מקדש" וכן כתב בעל תוספות יום טוב בהקדמתו לספרו "צורת הבית" וכן סובר רבנו הגר"א ובעל מלאכת שלמה בביאוריהם לירושלמי (מעשר שני הנ"ל וכן כתב בעל "תפארת ישראל" רי"ש מסכת מידות, וכן בספר "עזרת כהנים" על מסכת מדות; וליקוטי שיחות כרך יח, 418 ; וכרך יא 98 ).

י. התפילות על בנין המקדש השלישי

בחז"ל ובפוסקים מבואר החשיבות העצומה של התפילות והתחנונים להשי"ת על גאולת ישראל ובנין מקדשו, והכל מתוך כוונה לרומם ולשגב כבוד השכינה ולסלק את צערה כי כל זמן שאין בנין, השכינה נמצאת בצער רב, וכביכול הקב"ה בוכה על החרבן ועל גלותם של ישראל "במסתרים תבכה נפשי..." (ירמיה יג' 17 וחגיגה ה' 2), וכוונת דברי חז"ל אלה שיש בשמים צער גדול מאד על ענין חרבן המקדש ועל מצבם של ישראל בגלות, ואמרו בברכות (ג' 1) שבת קול מכריזה כל יום שהקב"ה מצטער על החרבן ועל הגליית בניו (עיי"ש) ולכן בנין המקדש ושיבת בניו מצילה את השכינה מגלותה, מעלבונה כי בגאולת ישראל נגאלת השכינה "מלמד שהקב"ה שב עמהם מבין הגלויות" (מגילה כט' 1) ולכן ככל שנתפלל ונרגיש צער השכינה בתוך נשמתנו והווייתנו הלאומית, כך יתעוררו בשמים לזרז גאולתנו כי כגודל הכיסופים לבנין כך תגדל "האיתעורותא דלעילא" להיטיב לאומה ולהשרות שכינתו בתוכה בבנין מלכותה ובקיבוץ בניה בנחלתה הקדושה, וחז"ל אמרו שכל תפילתן של ישראל אינה על בנין המקדש מתי יבנה בית מקדשא (בר"ר יג'). בנין בית המקדש השלישי הוא גאולת הכותרת במערכת הגאולה השלמה שעם ישראל מייחל לה ולכן האומה בכללותה חייבת להתפלל, להתכונן הכנה רוחנית ותכנונית גם יחד להתמיד ולשקוד על בירור הספרות התלמודית והמדרשית הדנה בנושא חשוב וקדוש זה, ועוון חמור קיים כל זמן שלא תובעים ומתחננים על בנינו (עיין מדרש תהילים מזמור יז', רמב"ן למדבר טו' 2; רדק' לשמואל ב', כד' יז ועוד...).

וכמו שדוד התכונן רוחנית וכספית להכין כל הדרוש לבניין בית המקדש כמבואר (דברי הרמים א', כט' 2-7 ): "הכינותי לבית אלוקי הזהב... והנחושת..." כך ממשלת ישראל חייבת להתחיל לערוך הכנות תכנוניות, להקצות משאבים לנושא זה כי שלמות גאולתנו תלוייה בהקמת בנין נצחי זה "בנינא דקוב"ה", בית נצחי שאין אחריו חורבן כולנו חייבים לדאוג ולרעוד מאימרת חז"ל בירושלמי (יומא פא', הל' א') האומרת: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, מעלין עליו כאילו החריבו", ומשום כך תפילות עם ישראל, געגועיו, כיסופיו העזים לגאולתו השלמה מכוונים אך ורק לבנות "משכן להדום רגליו" בציון שבו שוכנת השכינה עולמית "והיו עיני ולבי שם כל הימים" (מלכים א',ט' 3; דברי הימים ב',ז',טז': תהילים ג' 5), והאמונה בבנינו היא מעיקרי אמונת היהדות "ואע"פ שחרב המקדש לא ביטלו ישראל פעמי רגליהם שלש פעמים בשנה" (שהש"ר פרשת ח',ג') וגם אחרי החרבן שכינה לא זזה ממקומה והר הבית נשאר "לב העם" והכותל המערבי הוא ראש האמונה" לכל באי עולם (שה"ש ד' 8 וזוה"ק ח"ב פרשת שמות ה' 2).

הקב"ה הודיע לעמו כי שמו נקרא רק על בית המקדש "לדעת כי שמך נקרא על הבית הזה" (מל"א פרק ח'), וכך ענה ה' לשלמה אחרי גמר בנין המקדש "הקדשתי את הבית הזה אשר בנית שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים" (שם פרק ט' 3 ודברי הימים ב',ז',טז') ולמה? משום שבית המקדש בנוי על "אבן השתיה" – אבן שממנה הושתת בנינו של עולם (יומא נג'-נד' 2

וירושלמי פסחים א', הל' ד'), והוא מקור השפע והברכות לאנושות כולה, והשכינה לא זזה משם לעולם והוא משגיח על בריותיו מאחורי כותל זה "הנה זה עומד אמר כתלנו... ואמרו רז"ל "אמר כותל מערבי של בית המקדש כי הקב"ה נשבע שאינו חרב לעולם" (שהש"ר פרק ב',ד'), וכן אמרו רז"ל (סוטה ט' 1): "משה ודוד לא שלטו שונאיהם במעשיהם".

וכתב "החתם סופר" (תורת משה-פרשת דברים) על סמך הפסוקים בישעיה (ישעיה סב' 67): "המזכירים את ה' אל דומי לכם, ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ", שהבכי והצער של אבלי ציון המתאבלים על החרבן הוא עצמו הגורם ומזרז את בניינה של ירושלים, ברם כיון שחז"ל אמרו (יומא ט' 2) שבית שני נחרב על ידי שנאת חינם שפשתה בעם, הרי כדי לזרז את הבנין השלישי חייבים לעקור נגע ארור זה מקרבנו, ולא רק להכריז בפה "אנו רוצים משיח" אלא לעשות טיפול שורש, לחדור לנבכי הסיבות שגרמו לחרבן ולהירפא מהם כדי שההשגחה העליונה תרצה לשמוע לבכיותינו ולתחנונינו, כי הקב"ה דורש מאתנו אחדות שלמה, קירוב לבבות ובזה נתרום לגאולה העתידה כי תשובת המשקל מחייב "אהבת חינם", סובלנות וסבלנות, הרחקת גורמי הפילוג והפרוד ואז יתקיים בנו "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב', ה'). "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" (ישעיה סו,י), "ששון ושמחה ישיגו" (שם לה,י) "ופינו לשוננו רינה" (תהלים קכו,ב).

ולעתיד לבוא, בעת הגאולה השלמה, ובואו גם נכרים להר הבית להתפלל, לדעת את ה' וללמוד תורה וכפי שנביא ישעיהו "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'... כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב', 2-3 : מלכים א', ח' 27-28) ואז בית המקדש יקרא מקדש לכל העמים "כי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיה נו' 7).

ונשאלת השאלה למרות כל התפילות והתחנונים למה מתאחר בנין המקדש בימינו?

והתשובה היא: מצד ה' רוצה לבנותו ורק אנו המעכבים כי בית שני נחרב כותב הירושלמי (יומא א', א') "שהיו אוהבים את הממון ושונאים אלו לאלו שנאת חינם" וכן איתא בבבלי (יומא ט, ב) ולא יבנה הבית השלישי עד שנעקור מתוכנו שנאת חינם, נטפח אהבת חינם, כבוד הזולת, אחדות כלל ישראל ואז הקב"ה יחזיר לנו את החיים כי אין חיים לישראל מזמן שחרב המקדש (שהש"ר ד') כי בנינו משרה חדוה ושמחה בתחתונים ובעליונים ולפיכך שאיפת העם אפילו שהיא נסתרת פועלת לעלות אל הקודש וכל מפעלי תחייתנו מכוונים, אל הקודש ששיאו מתבטא בהעמדת המקדש על מכונו (אורות הקודש ח"ג עמוד קפד', ערפלי טוהר עמוד י').

ונסיים בדברי מרן הראי"ה קוק "ובטוחים אנו שהיום הגדול בא יבוא, ובית המקדש יבנה וסדרי העבודה יתכוננו, וכהנים ישובו לעבודתם ולויים לדוכנם וישראל למעמדם (עיין אוצרות הראיה ח"ד עמוד 176): והבנין השלישי הוא נצחי כי אין בו חסרונות כמו שהיו בבית ראשון ושני

ולכן לא יחרב לעולם, ובנינו יבסם כל האנושות כולה (עיין מדרש הגדול שמות מ', יח'), ועיני ה' ולבו שם כל הימים כפי שענה ה' לשלמה אחרי בנותו את המקדש (מלכים א', ט'), "וגם הגויים יכירו את אמיתת מזכותנו על המקדש... בידי בעליו הנצחיים "שהם עם ישראל" (מרן הראי"ה קוק מתוך מכתב), ונזכה כולנו לראות בבניינו ובשמחתו.

יא. המקדש: נויו של עולם, ונשמת חייו של ישראל

בית המקדש הוא "שורש החיים" של האומה (פתיחה לאיכה רבתי) ונקרא "בית חיינו" ומעולם לא שכחנו מקומו והעדרו כי הוא נשמת האומה ותיקונו ושכלולו הוא "תל תלפיות" שכל הפיות מתפללים וכליו בברכה (שיר השירים רבה ד) וכל תפילות ישראל בכל הדורות הוא על בנין מקדשנו על הקמת שבינתא ועפרא, וכל חזיותיו, ציפיותיו ותשוקותיו היו מכוונים לבנין "בית זבול" (שמו"א יט,יט).

חז"ל (זבחים נד,ב) לימדונו על הפסוק "וישבו בניות ברמה" וכי מה ענין ניות אצל רמה? אלא שהיו יושבים ועוסקים בנויו של עולם כלומר דוד ושמואל היו מתכננים ובודקים בנין המקדש על מכונו וכתב על זה מרן הראי"ה קוק "שעסקו בשאלת בית המקדש שיהפוך עולם מחול לעולם נאה" וגילוי מקום זה ע"י גילוי נבואי שאחרי הדרישה מן העם יגלה הנביא את מיקומו (ספרי פיסקא י ורמב"ן דברים יב,ה) וגד הנביא גילה לדוד (שמות כד).

יוצא שבנין המקדש הופך את "העולם המנוול" על ידי מעשי בני אדם "לעולם נאה" כי המקדש בא להחזיר את השכינה לעולם שנברא יפה ומתוקן, ראוי לדיור השכינה, אבל מעשי אנוש ועלילותיו מסלקים את השכינה ומנוולים את המציאות העולמית שהוכרעה על ידי תחבולות אדם וכיעוריו.

ואם תשאל הרי העולם הולך ומתקדם מדעית וטכנולוגיה ושמחה שורה בקוסמוס עקב השכלולים החמריים המשפרים את החיים! נכון שהשמחה הזאת שייכת לגויים שכל עולמם בנוי על תענוגי העולם הזה ושכלולו החמרי, אבל עם ישראל אינו שמח כי הוא יודע שהעולם עדין רחוק מתכליתו העליונה וכדברי הראי"ה קוק "יודעת היא כנסת ישראל בידיעה פנימית... שכל מה שהעולם והאנושות מתקדמים... משעה שחרב בית קודשה... אינו כי אם התקדמות חיצונית טכנית", ואין זו התכלית ולכן רק בנין המקדש יקדם את העולם לשכלולו, להצמדתו ליוצרו ואז תשרה שמחה בעליונים ובתחתונים, ולכן עם ישראל מתאבל על חרבונו ומצפה להקמתו כי בהעדרו יש "שממון רוחני" גדול בבריאה, והעולם עדיין שרוי בניוולו המוסרי החברתי והמידותי, וכן מצאנו שגם רחל אמנו בוכה על החרבן "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" ופרש מרן הראי"ה קוק שעיקר הבכי של רחל אמנו אינו על הסבל והצער של בניה בנכר אלא על העדר המקדש שרק

הוא מסוגל לתקן עולם, להופכו ממנוול לנאה, ליפה וכל זמן שאיננו בנוי לתלפיות, אנו שרויים בניוול, ובחשיכה ובחסרון כל, כי הבריאה היא ייחוד ה', הכרת מלכותו ורוממות קרן ישראל בעולם, וכידוע שהרמת קרנה של השכינה תלוייה בהרמת קרן העם, וכתב רבנו הרמב"ן שבלי עם ישראל בעולם "כל כוונת הבריאת העולם בטלה" (דברים לב-כו).

יב. חובת הציפיה לבנין המקדש

עלינו לברר מהו המקדש לאומה ובפרט בתקופה זו של ראשית גאולתנו, שכל תהליך קיבוץ גלויות של החייאת היהדות במקומה האלוקי ושל הוצאת כל כוחות חייה הגשמיים והרוחניים של האומה הישראלית!

והנה חז"ל גילו לנו שהגעגועים למקדש מקורב בשאיפה המתמדת של שלמות האומה בכנון המלכות, המקדש הכהונה והנבואה, וכל בניין הארץ הוא מכח המקדש המשכין את השכינה בתחתונים (עיין אורוות נט) ולכן המקדש הוא מסגת ומגמת חייה של האומה הקדושה, ולכן המקדש נקרא "בית חיינו" (בתפילת מוסף של ראש חודש, ובברכת ההכתרה), והוא "הצוואר" ככתוב "כמגדל דוד צווארך" (שה"ש ד) ונטילתו היא "נטילת כבוד מבית חיינו" וכל הייסורים והצרות הם תוצאה של השתלשלות של חרבן הבית (עיין עולת ראיה ח"א עמוד קכז: אורות עמוד יז), ומבלעדי המקדש בעולם, אין התפתחות החיים בצורה הפנימית והשלמה אלא התקדמות חיצונית, שלא מובילה לחיים נשגבים וטהורים, לכן חיותנו תלוייה בעריגה הנפלאה לבנין המקדש ולהחזרת כבודו בתכלית שלמות, וחז"ל גילו לנו זאת באמרם "נשבע הקב"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה" כי בנין משרה החדוה והשמחה בתחתונים ובעליונים ולכן שאיפת העם היום אפילו שהיא נסתרת פועלת לעלות אל הקודש וכל מפעלי תחיית אומתנו מכוונים אל הקודש ששיאו מתבטא בהעמדת המקדש על מכונו (עיין אורות הקודש ח"ג עמוד קפט: וערפילי טוהר עמוד י).

ונסיים בדברי מרן הראי"ה קוק "ובטחים אנו שהיום הגדול בוא יבוא, ובית המקדש יבנה וסדרי העבודה יתכוננו, וכהנים ישובו לעבודתם ולווים לדוכנם וישראל למעמדם" (עיין אוצרות הראי"ה ח"ד עמוד טד 176) והבנין השלישי הוא נצחי כי אין בו חסרונות כמו שהיה בבית ראשון ושני ולכן לא יחרב לעולם, ובנינו הוא בנין האנושות כולה (עיין מדרש הגדול שמות מ,יח) ויביא ברכה ושפע רב גשמי ורוחני לעם ולאנושות וכל הפגמים והחסרונות השורים בבריאה יתוקנו כי קדושת המקדש משפיעה שלמות ותפארת לכל היקום (עין איה לברכות א, פרק א, סעיף ח עומד 6).

וכתב מרן הראי"ה קוק במכתב "יבואו ימים שכל העמים יכירו את אמיתת זכויותינו על מקום המקדש... בידי בעליו הנצחיים שהוא עם ישראל" כי המקדש הוא "יסודו של עולם" (עיין לנתיבות ישראל ח"א, מאמר כתלנו) הוא מקיים ומעשיר את העולם (סוטה מח,א נצח ישראל פ.כב), והוא אור

העולם (בבת ד,א) "לב העולם" (יומא נד,ב) ו"לבם של ישראל" (איכ"ר פתיחתא וכוזרי מאמר ב,לב), ולכן ירושלים חביבה מאד על הקב"ה שבה משרה שכינתו "ציון דאיהי נקודה אמצעיתא... ותמן שריא שכינתא" (זוהר ויחי ח"א דף רכו) ואין הקב"ה סובל זרים בתוכה כי מציאותם מהווה פגיעה חמורה בקדושה וכפי שכתב מרן אור החיים (במדבר לב,כא) "ואין הקב"ה חפץ לראות אויביו לפניו", ולכן כל האומה עורגת וכוספת בפנימיותה לרגע שבו יתקיים המאמר "מהרה יבנה המקדש", בימינו, כי מחובתנו להתעסק בתורה ובמצוות ולנסות לבנות בית קדשנו גם לפני ביאת המשיח (עיין איגרת השמד לרמב"ם).