א- מקור השם "אלול"
כשגלו ישראל לבבל, נתנו לכל חודש מחודשי השנה שם בשפה הארמית תשרי, חשון, כסלו... וכל חודש לפי מהותו ועניין תכונתו ולכן "תשרי" - מלשון "ישרת" דהיינו שבכל חודש זה עם ישראל מיישר קו עם בוראו ומפתח את תכונת הישרות שבו "ישראל" - "ישר-אל" כי הוא רחוק מרמאותו ומעקמומיות.
והנה לחודש האחרון בשנה נתנו את הכינוי "אלול" כי התרגום של המילה "אלול" היינו חיפוש, מילוט, בילוש וכפי שמתרגם אונקלוס את הפסוק (במדבר טו,יט): "ויתורו את הארץ", "ויאללון ית ארעא", וכמו שהמרגל בא לרגל הארץ דהיינו לחפש "נקודות תורפה" לכיבוש הארץ ולנצח את האוייב, כך בחודש האחרון היהודי מחפש ומחטט את המומים והליקויים שבו כדי לתקנם, לשפרם ולשכללם.
מקובל בחיי המסחר שסוחר טוב חי תמיד בעשיית חשבון של כדאיות ובסוף כל יום בודק וסופר את "הפדיון היומי" ובסוף כל חודש עושה "פדיון חודשי" לבדוק את המשך מסחרו - אם הוא "ריווחי" - הוא ממשיך ואם הוא "הפסדי" - מפסיק, וכן בסוף השנה עורך מאזן שנתי כדי לשפר ולייעל את העסק כדי שיהיה מרויח, מכניס ובעל רווחים משמעותיים - וזהו המאזן שעושה כל סוחר, וכן אנו בסוף השנה עורכים "מאזן שנתי" לגבי בקשת החיים כלומר עורכים חשבון נפש בכל יום ויום, בכל חודש ובכל סוף שנה ולפיכך חודש "אלול" הוא חודש החיטוט, החיפוש, הזמן הטוב לערוך חשבון נפש אמיתי ונוקב להתבונן בנבכי הלב, בנפתולי הנפש כדי להגיע מוכנים ליום הדין ולכן בחודש זה מרבים בסליחות, בתחנונים, בתפילות, בצדקות כדי להגיע לתשובה מאהבה "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" (איכה ג,מ).
בחודש אלול חייב היהודי להשתפר, להתקדם בעבודת ה' להתבונן עמוקות בהתנהגותו ולהסיק מסקנות אישיות כדי לעלות ולהתעלות, להתחזק במידות, בדעות ובמחשבות טובות ולעזוב הנהגות לא ישרות, ובמה שיוכל האדם לתקן יתקן, ומה שאין ביכולתו ינוח כי אינו מצוה בחודש אלול להפוך למלאך אלא להישאר בתקן אדם ולהשתפר ולהשתכלל בבחינת "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות פרק ב משנה טז). "התשובה" דורשת "זריזות" ואמרו חכמי הרמז "אחרי ארי ולא אחרי אשה" (ברכות פא,א) וידוע שחודש אלול מזלו "בתולה" וחודש תשרי מזלו "מאזניים"! וחודש אב מזלו "אריה" ולכן שוב מחודש "אב" לפני בתולה ומאזנייים.
ב- מזל "אלול"
מזלו של חודש אלול הוא "בתולה" ע"ש הפסוק "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" (ירמיה לא) ולכאורה תמוה מה הרמז ל"בתולה", ומה הקשר בין אלול לשיבה לערי ישראל?
אלא לענ"ד כך: כאשר עם ישראל חוטא וסר מדרך הישרות הוא נמשל לאשה שסטתה מבעלה, שסטתה מיושרה הטבעי ולכן כשעושה תשובה מאהבה והקב"ה מוחק לו עוונתיו הרי הוא בבחינת "בתולה" שלא היתה לאיש והקב"ה חוזר אליה ומקבלה בזרועות פתוחות כי היא מטוהרת מכל חטא וכאילו מעולם לא מעדה ולא ניתקה עצמה מבעלה הראשון.
בחודש אלול הקב"ה יורד לעם, לפגוש פשוטי העם מבלי שהמבקש יקבל רשות אלא כל אחד שוטח בפניו את בעיותיו, מצוקותיו ותלאותיו ולכן כתב בעל התניא (ליקוטי תורה) שבאלול הקב"ה יוצא לשדה ומתקרב לאנשי חומר, לאנשי חקלאות שרחוקים ממנו בכל ימות השנה ומשום כך אנו מכינים עצמנו בתפילות, בסליחות ובתחנונים כדי לקבל את בקשותינו להעניק לנו חיים.
ולפיכך חודש אלול הוא זמן התגלות י"ג מידות הרחמים, בחודש זה אנו מרבים לומר סליחות ותחנונים כי משה עלה להר סיני בתקופה זו וירד ביום הכיפורים ולכן נקבעו ימים אלה כימי סליחה וכפרה (טור או"ח סימן תקפא) כדי להכין עצמנו למשפט בר"ה וכתב המהרי"ל (הל' ימים נוראים): צריך כל אדם להסיר השורשים הרעים ורוע מעלליו מן לבו קודם יום הדין של ר"ה, וירגיל את עצמו כל ימות אלול להיות רגיל בהם בתשובה, וישוב בתשובה קודם סעודותיו ושינתו וישתומם ויפשפש במעשיו להתוודות עליהם.
והמאירי בחיבור התשובה (מאמר ב, פא) כתב שענין התפילות והתחנונים קודם ר"ה עיקרו לטהר לבו ומחשבותיו של האדם להיות זך ונקי קודם בואו אל המלך העליון ולכן מרבה בתפילות כדי שיכנס בר"ה בטהרת הלב והמוח.
בימים נוראים, מתקנים מה שפגמנו בכל ימות השנה ולכן אפילו שחוטאים בכל ימות השנה ונקראים "שחת לו לא בניו מומם" (דברים לב,ה) ורמזו חכמי הרמז "לו-לא" אלול, כלומר ע"י התשובה באלול ובעשרת ימי תשובה שבים להיקרא "בנים אתם לה' אלוהיכם" (בב"ת י,א) ולא עבדים סתם אלא "בנים" שהם עבדיו יתברך, בנים משובחים נאמנים ומפוארים במידותיהם ובמעשיהם, ומעלה זו משיגים בהיותם בארץ נחלתם, ומאחר "שיהודי ישוב אל עמו בטח שישוב אל אלוהיו" (משך חכמה דברים ל,ב) כי ראשית תהליך התשובה הוא השיבה אל העם וערכיו הלאומיים ובסופו של דבר ישוב בתשובה שלמה לתורה ולמצוותיה.
בחודש אלול נהגו בכמה קהילות ישראל לקום לסליחות וכן הוא מנהג בני ספרד (או"ח סימן תקפא) והרמ"א הקל בזה לקום לסליחות בימים ספורים לפני ר"ה כדי שהתפילות יהיו בעינינו כחדשות ולא כמצות אנשים מלומדה (עיין נטעי גבריאל הל' ר"ה דף ב-יג).
בחודש אלול נוהגים מנהגים טובים רבים להרבות בצדקה, ללמוד תיקוני זוהר, ספרי מוסר, ספר מסילת ישרים, שערי תשובה ובפרט ספר "תומר דבורה" (פ"א) בו מבוארים י"ג מידותיו יתברך כי אנו נצטווינו להידמות לו יתברך כי הוא קרב אלינו מצד מעשיו ופעולותיו הנגלות לנו אבל רחוק הוא מצד דמות עצם כבודו (חובת הלבבות שער היחוד פרק י) ולכן באלול מרבים להיטיב לזולת מבלי תועלת עצמית, מרבים בצדקות, בלימוד תורה כי הוא בחינת "עיר מקלט" לחוטא לנוס שם כי היצר אינו נמצא בבתי מדרש ובבתי כנסיות ועל ידי כל הפעולות הללו האדם מתדמה לקונו כי האדם נברא בצלם אלהים ובדמות המידות העליונות (תומר דבורה פ"א).
חודש אלול הוא יסוד ושורש לענין הדבקות בה' ועבודת ה' מתוך היטהרות והזדככות הנפש לקראת התקרבותה ליוצרה "אני לדודי ודודי לי" (שה"ש ו,ג) ולכן בחודש אלול האדם מתפייס עם בוראו, מתקרב אליו, מתהלך במידותיו כדי להידמות לו "זה אלי ואנוהו" (שמות טו,ב) ואמרו רז"ל (מ.סופרים ג,יג) הוי דומה לו, מה הוא חנון אף אתה רחום וחנון (ועיין סוטה יב,א) ורק בצורה זו אנו דבקים בו כי אחרת אין לנו תפיסה באלוהות כלל ולכן כשאנו מתלבשים במידותיו אנו מתדמים לו ואור השכינה שוכנת בנו ומאיר את הנשמה העליונה המחייה אותנו (מידות הראי"ה ערך דבקות א,ב: אורות הקודש ח"ג עמוד שטו).
בלי מידות טובות אי אפשר להידבק בה' וליהנות מזיו שכינתו כי על ידי קישורינו והתאמתינו למידות אציליות זורח עלינו אור עליון להדריכנו במסילה הנכונה ואם ח"ו אין אנו מסגלים לעצמנו המידות הטובות הרי הרשעות מתגברת בנו ואנו מתרחקים מדרכי ה' וממידותיו הישרות והופכים להיות אכזריים, רמאים, רחוקים מאמת ומישרות והופכים להיות אטומים מחמלה וחנינה.
ברם, נשאלת השאלה איך האדם יזכה למטרה נשגבה זו של סיגול מידות תרומיות ושאלה זו שאל דוד מלכנו בתהלים (טו,א) "ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך", והוא משיב (שם ב-ה) "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" וכאן מגלה לנו שמי שרוצה להיות דבוק בה' ושוכן בהר קדשו צריך לסגל לו מידות תרומיות, מידות בין אדם לחברו כגון תמימות, צדק, יושר, אמת, שמירת הלשון ולא להזיק לזולת ולהיות נקי כפים כי המידות הללו הן "לבושים אלוהיים" המשרות קדושה וטהרה, אור השכינה בהווייתו של האדם החומרי ולכן בחודש אלול שכולנו חפצים להיות מדובקים באלהות, חייבים להתחזק באימוץ המידות העליונות, להתרחק משקר, מחנופה, מקמצנות, מלשון הרע וכן הזהירנו הנביא זכריה (ז,ט-י): "משפט אמרו שפוטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם".
חודש אלול הוא חודש של הכנה ל"ירח האיתנים" שהוא חודש תשרי שבו מתחילה השנה החדשה, לימי התשובה שבשיאם עומד יוה"כ ולאח"כ לימי השמחה, ולכן עיקר עבודת אלול הוא הארת י"ג מידות רחמים העליונות (משנת חסידים מסכת אלול א).
בסיכון, בחודש אלול על כל יהודי החפץ להתכונן טוב ליום הדין ולעשות תשובה מאהבה יש לשים את הדגש על חמשה עיקרים ויסודות בעבודת ה':
א- על תגבור לימוד תורה והסמך לזה הוא מהפסוק "ואשר לא צדה והאלהים אינה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס" (שמות כא,יג) והפסוק מדבר ברוצח נפש בשוגג שנס לעיר מקלט כדי להינצל מפגיעת גואל הדם, כך מי שנכשל בעבירה עליו לברוח לתורה שהיא "עיר מקלט" שמצילה אותו מיצר הרע.
ב- "אני לדודי ודודי לי" (שה"ש ו,ג) פסוק זה רומז על הדבקות בתורה, והשלב הראשון הוא פניית האדם לבוראו ואח"כ הקב"ה מתייחד עמו ומשפיע עליו שפע רב בגשמיות וברוחניות "ודודי לי".
ג- עבודת הצדקה, ו זה רמוז בפסוק "איש לרעהו ומתנות לאביונים" (מגילת אסתר ט,כד) וזוהי עבודת הצדקה הנרמזת במשלוח מנות איש לרעהו, כלומר יש להרבות באלול בנתינת צדקה וחסד.
ד- "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך" )דברים ל,ו) בפסוק זה נרמזת עבודת התשובה שחייב אדם לעמול בחודש זה להתחרט על מעשיו הרעים ולשוב לשורשו, למהותו האלוהית שהרי הוא נברא ישר, זך ותמים.
ה- "ויאמרו לאמור אשירה לה'" (שמות טז,א) רומז על הגאולה, על שיבת האדם לעצמיותו ושיבת העם למהותו ולנחלתו ולכן באלול על ידי עבודתנו הרוחנית נגאלים מיצרנו הרע, מהתלאות והיסורים האופפים אותנו כתוצאה מהעבירות ומזרזים גאולתנו שהיא שיבתנו לציון כי רק בא"י נעשה תשובה שלמה, כנה ואמיתית מאחר שהשכינה השוכנת בציון מסייעת ליושביה לדבוק בבוראם.
ואמרו בזוה"ק לא ישכב אדם על משכבו עד אשר יעשה חשבון נפש, וישוב על אשר חטא ונכשל ויבקש רחמים על מעשיו.
ה"אני" של האדם, האנוכיות שלו יכולה להיות לו ברכה ויכולה להיות לו קללה, אם מתחשב בזולת וגומל חסדים זו ברכה, ואם מטפח "האגו" שלו הוי קללה.
