בפרשת כי תצא נאמר "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" (דברים כא,יג) ועל זה אומר הזוהר הקדוש (זוהר חדש כי תצא צו,ב) "ירח ימים" הוא חודש אלול. ויש להתבונן מה הקשר בין פרשת יפת תואר לחודש אלול?
ויש להסביר ע"פ דברי רז"ל שחודש אלול רמוז בפסוק של שיר השירים (ו,ג) "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" ר"ת אלול (עיין אבודרהם תפילת ר"ה ובני יששכר אלול מאמר א אות טו) כלומר בחודש זה האדם השקוע בעבירה נפדה משביו, מכבליו היצריים, ועורג ליוצרו לשוב לשורשו הראשון והקב"ה פותח לו שעריו ומקבל אותו בחיבה, אלא שהאדם חייב להיות היוזם, הפותח ואח"כ הקב"ה מעורר אותו ונותן לו סייעתא דשמיא לעלות במעלות התשובה והיראה, ולכן תשובת אלול פונה לאדם ומזרזת אותו לעשות "אתערותא דלתתא" ולא לחכות ל"אתערותא דלעילא" אבל גם במקום אחר בשיר השירים נאמר "דודי לי ואני לו" (שה"ש ב,טז) כלומר לפעמים הקב"ה מקדים לעורר את ישראל ב"אתערותא דלעילא" לשוב ולצאת מכלאו ולכן בחודש זה האדם שהתעסק בהבלי העולם ויופיו החומרי נדרש לבכות על מעשיו ההבליים כדי לשוב לשורשו האלוקי ולמעלתו הראשונית כי האדם נברא ישר ומעקם ישרותו ע"פ גורמים שונים "ויעש אלהים את האדם והמה ביקשו חשבונות רבים" (שה"ש ז,כט) ורק התשובה מיישרת עקמומיות זו.
והנה במדרש (איכ"ר ה,כא) מובא שיש ויכוח בין הקב"ה לכנסת ישראל, הקב"ה אומר "שובו אלי ואשובה אליכם" ואילו כנסת ישראל אומרת "השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכה ה,ב).
והנה בפשטות נראה שהויכוח נסוב מי צריך לפתוח ולעורר, האם הקב"ה הוא הפותח או עם ישראל, אבל לענ"ד אין כאן ויכוח אלא כנסת ישראל טוענת טענה חזקה וכנה, ושתי הטענות אמת, כי בלי "אתערותא דלעילא" לא היינו יכולים להתעורר בתשובה שהרי אמרו בקידושין (לב,א) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר "אלוקים לא יעזבנו בידו" ולכן אנו מתחננים ומתפללים לבורא שברא יצר רע "השיבנו ה' אליך ונשובה" כי רק הקב"ה מסוגל לרסן ולהתיש כוחו של היצר לבל יטריד אותנו, אבל ה' עונה לישראל "שובו אלי" כלומר לשוב אליו בתשובה שלמה מלמטה ואז הוא יער עלינו חרטות מלמעלה כדי להחליש כוחו של המסית ולטהר את טינופיו.
נמצאנו למדים שבאמת האדם אין בכוחו לנצח היצר ולעשות תשובה שלמה, אבל הקב"ה קבע כלל בעולמו "באתערותא דלתתא" תבוא "אתערותא דלעילא" והאדם נדרש לפתוח פתח של מחט וה' יפתח לו פתח של קרון כי הקב"ה אינו חפץ שהאדם יהנה מלחם של בושה, מ"נהמא דכיסופא" אלא מעמל אישי. ולפי זה מובנת הפתיחה של הפרשה "כי תצא למלחמה על אויביך" כלומר הקב"ה דורש יציאה למלחמה נגד יצר הרע וחייליו המפריעים לאדם, ואז הכתוב מבטיח לאדם שהקב"ה ימסור בידו את היצר וישבה אותו ויכניעו "ושבית שביו" כלומר ידביר היצר תחתיו ויקחנו כשבוי בידיו של האדם השב.
ולכן מנהג ישראל להתחזק ולהתעורר ביתר שאת בחודש אלול המרוצה לתשובה בעבודת ה' ובעשיית תשובה, ולכן תוקעים בכל חודש זה בשופר כדי לעורר את העם בתשובה ולהכינם לקראת יום הדין, ולכן ימים אלא הם ימי בקשת רחמים לסליחה, מחילה ותשובה, וכתב בעל "חיי אדם" (כלל קלח): מעלת חודש זה שהוא מוכן לכך שתקובל תשובתו יותר משאר ימות השנה לפי שהימים ימי רצון מעת שנבחרנו לעם הסגולה ולכן בכל החודש, אדם עושה הכנות ומכשיר עצמו בשלושים יום להיות ראוי ולהתייצב למשפט וכתב רבנו יונה (ספר היראה) משנכנס אלול עד מוצאי יוה"כ יהיה חרד וירא מאימת הדין כי אלול הוא בחינת "עיר מקלט" לנוס שם מאימת המשפט כדי להינצל על ידי התשובה ומרן האריז"ל מצא רמז לזה "ושמתי לך מקום לנוס שמה" כלומר התורה והתשובה הם בחינת "עיר מקלט" שלהם ינוס החוטא ויתכפר ויתלבן מחטאיו.
ולכן מובנים דברי הזוהר הנ"ל שבחודש אלול האדם בוכה לפני הקב"ה ולפני כנסת ישראל ולהתחנן לו לקבלו ברעוא ולכן בחודש זה כל יהודי מעורר את ליבו, את נפשו ושכלו להתחרט ולעשות תשובה על כלל מעשיו.
ימים אלה נתקנו לתחנונים, לבכי, לתפילות לבורא שיסלק את אטימות הלב וסתימות השכל של האדם הנמצא בעיוורון ואינו רואה את האמת ולכן בחודש אלול הנשמה היהודית מתעוררת ביתר שאת ללימוד תורה, לתפילה, לסליחות לקום בחצות לילה ולהודות לה', להרבות בצדקה ולטבול במקה טהרה כדי לזכך ולטהר את הנפש המזוהמת.
בחודש אלול האדם יוצר מהרגליו הרעים, משגרתו ונכנס לתכונות חדשות, להרגלים חדשים טובים כי זהו עיקר התשובה לעקור מנהגים רעים ותכונות שליליות ולסגל לעצמו מעשים טובים, מידות טובות המבטיחים חיים רוחניים חדשים, השקפה בריאה, וראיית האמת כדי לחיות חיים מאושרים, חיים של יראה, של אהבת אמת ויושר כי היהודי הוא ישר מטבעו ונפשו חושקת לשוב לישרותה ולמהותה האלוקית
