ובענין התחיה עצמה, יש לעיין ולחקור כמה דברים מהותיים:
עיון א. שאלה: האם הגוף האנושי שנפסד לזמן עוד יתהווה וישוב לאיתנו הראשון?
תשובה: בודאי המתים שמתו ישובו בקץ הימים לחיים גשמיים כפי שהתנבא ישעיה "יחיו מתים נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיהו כו, יט) וכן בדניאל "ורבים מישני עפר יקיצו" (דניאל יב, ב) וכאן הנביא מדמה המתים לישנים גרידא, וכמו שהישן בחזרת הנשמה מתעורר ושב לאיתנו הראשון, כך המתים הם בחינת "ישני עפר" שאין המות להם "נצחי" אלא כעין תרדמה עמוקה.
עיון ב. האם התחייה תהיה בבחינת הנפש בלבד כדי שתשוב להתקשר בגוף אחר בלתי נפסד, או אותו הגוף הראשון בעצמו תתחבר אתו הנפש כדי שיהיה לו חלק בשכר או בעונש?
האברבנאל ענה על זה: שהסברא הישרה נותנת שא"א שיהיה גוף אחר בלתי הראשון שאם יהיה גוף אחר נמצא שזה גלגול נשמות בגופות אחרים וזה הויה חדשה ולא תחית המתים שכבר מתו, ולכן בתחיה שב הגוף הראשון להתרכב מאותם יסודות ראשוניים באיכות ובכמות, ומתחברת עמו נשמתו הראשונה כדי שיגיע להם שכר ביחד.
עיון ג. איך ישוב הגוף הנפסד לאיתנו אחרי שנתפזר לחלקיו, ומכוח קושיא זו חשבו כמה מחכמינו להסביר שהתחיה היא משל לקיבוץ גלויות, כלומר שקיבוץ גלויות הוא בחינת "תחית המתים" כי הגולים היו "מתים" בגלותם ובהתקבצם כאילו קמים לתחיה, והסבר בודאי מוטעה לחלוטין ומהווה כפירה באמונת התחיה שחז"ל לימדונו שהגוף יחיה מחדש בהסתמכם על כתובים מהתנ"ך.
על אופן התחיה כתב מהרי"א שיותר מתיישב הוא אם נאמר שהקב"ה יחדש בזמן התחיה גופות מעפר האדמה עם הטל השמימי שיוריד בזמן התחיה כמו שעשה בראשית הבריאה, ואותם הגופות יהיו כמו הגופות הראשונים בלי גרעון ויתרון. ותמיהה גדולה על דבריו אלה כי הרי הבאנו לעיל דבריו שכתב שהגופות הראשונים קמים מחדש בכבודם ובעצמם ואין שום גוף חדש, ואיך כעת כתב שיהיו גופות חדשים דומים לגופות ראשונים וצ"ע. ואפשר לומר מה שכתב למעלה זהו מה שכתב פה שהגופות יהיו דומים לראשונים ואין בה שינוי בכלל, וכאן הסביר דבריו.
אולם הנכון הוא מה שכתבו הרס"ג והרמב"ן (בשער הגמול) שהגוף הראשון יתהווה ויתרכב בכל חלקיו הנפזרים ויתחבר עם נפשו הראשונה והכל בודאי נשמר בקבר בהשגחת הבורא כדי להחיות
חלקים אלה וזוהי הפליאה עצמה של התחיה שהקב"ה מלקט חלקי הגוף יחד ממזגם ונופח בהם הנשמה.
עיון ד. האם כל בני אדם שהיו מתחילת הבריאה עד זמן התחיה יקומו לתחיה?
1. דעת אברבנאל: שלא יקומו כולם כי אין מקום להכילם.
2. דעת רמב"ם, רס"ג, רמב"ן, קרשקש: סוברים שלא יקומו כי אם הצדיקים מאומתנו בלבד, והסתמכו על מאמר חז"ל (תענית ז ע"א):
"אמר רבי אבהו: גדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים לצדיקים, ואילו גשמים - בין לצדיקים בין לרשעים".
אולם דעה זו קשה כי הרי הכתוב אומר:
"ורבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם" (דניאל יב, ב).
ואם רק צדיקים הרי בודאי מעטים ואיך הכתוב אומר "ורבים", ועוד איך הכתוב מחלק אותם לשני מחנות כי זה מורה שגם הרשעים יקומו לקבל ענשם - ומה שאמרו בבראשית רבה "תחיית המתים לצדיקים בלבד" ראיתי שפירשו כך שזה לא בא לשלול התחייה מהרשעים אלא להגיד לנו שתועלתה ושכרה רק לצדיקים בלבד, והרשעים בתחייה אינם מקבלים שכר אלא תפקידם לפרסם עונשם ורעתם, והגויים שיקומו גם כן, יפרסמו אמונת ואמיתות מציאות הקב"ה, ויודו בעליונותם של ישראל כאומה אלוקית ולכן בודאי יקומו כל המתים וכפי שאמרו בפרקי דר' אליעזר פרק לד "שכל המתים עולים לתחייה חוץ מדור המבול" וכו'.
עיון ה. לחקור מעמד התחייה האם יקומו בצביונם וקומתם ובצעירותם או בזקנותם?
תשובה: לפי שעת המיתה יקומו, אם מת זקן יקום זקן ואם מת בחור יקום בחור ואפילו במומיהם שהיו אתם בחייהם (חז"ל), והכל כדי שיהיו ניכרים לבני אדם ויתעוררו לתשובה.
עיון ו. האם הקמים בתחייה יכירו גם כן את קרוביהם ומכריהם?
בלי ספק הקב"ה יתן להם כוח ההכרה שיכירו זה את זה ויתעוררו בזה לתשובה.
עיון ז. האם הקמים ישתמשו בחושיהם כבתחילה?
רמב"ם הסביר שבודאי ישתמשו בהם כבראשונה ולא יהיו לבטלה.
עיון ח. אם הרשעים ואומות העולם אשר יקומו בתחייה יקבלו עונש גשמי בעולם הזה לעיני הכל?
בודאי יקבלו ענשם ויצדיקו עליהם את הדין בדברים גשמיים ועל זה ניבא ישעיה:
"ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות... לכל בשר" (פרק סו, כד).
וזה יגרום להם להכיר האמת האלוקית ויודו ששקר נחלו אבותיהם ויקבלו עליהם עול מלכות שמים ולבוא מידי חודש בחודשו להשתחוות לה'.
עיון ט. האם תהיה גסות רוח בלבות בני אדם?
תתבטל כל גאוה וגאון כי הכל יכירו שההצלחה האנושית והאושר אינם אלא בשלמות האמונה לקרוא כולם בשם ה', ולעבדו שכם אחד ולכן יבוזו בעיניהם כל כבוד וגאון.
עיון י. האם יהיו אחרי התחייה שרים ומלכים או יהיו כולם שווים כמו שהיו בתחילת הבריאה?
בודאי לא יצטרכו למלכים ולשרים בזמן ההוא - לענין מלחמות כי אז יהיה שלום בארץ - לענין המשפט כי המשפט לאלוקים הוא, "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה יד, ט).
"ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשה לו להשתחוות" וכו' (ישעיהו ב, כ).
עיון יב. האם תהיה התחייה קודם זמן קיבוץ גלויות או אחריו מיד?
הסברא נותנת שפליאת התחייה קדום במעט מהגאולה כדי שהמתים בגלות אשר מתו בנפש מרה ואבלה ובצער גדול על קידוש ה', יזכו לחזות בנועם ה' - והרבה פסוקים מראים על התהליך הזה.
והנה בענין "תחיית המתים" מתעוררת שאלה על רבנו הרמב"ם שכתב "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם... אלא עולם כמנהגו נוהג" (מלכים פרק יב, הל' יא) ואיך הוא קבע באחד מעיקרי האמונה היא האמונה בתחיית המתים (פירוש המשניות פרק י בסופו) והרי אין כמותה ביטול ממנהגו של עולם והוא קבע שהכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעוה"ב (הרמב"ם הל' תשובה פ"ג, הל' ו ושם בסנהדרין) ואין שינוי כביר בסדרי העולם הטבעיים כמו החייאת מתים שהפכו לעפר ואפר בקרבם!
ותירצו אליבא דרמב"ם שימות המשיח הם שתי תקופות:
התקופה הראשונה שבו תהיה התעלות האנושות מבחינה מוסרית ורוחנית ולא יהיו שינויים בסדרי הטבע.
התקופה המאוחרת שהיא התקופה השניה של ימות המשיח ובאמת יהיו חידושים במעשה בראשית כמו שאמרו רז"ל שאילני סרק יעשו פירות וביום שהזרע יזרע הוא יצמח ויעשה פירות "וטעם העץ כטעם הפרי" (שבת ל, ב; ותו"כ לויקרא כו, ד) ולכן תהיה תחיית המתים כאחד משינוי הטבע "הגדולים וכפי שהבטיח הקב"ה "הקיצו ורננו שוכני עפר" (ישעיה כו, יט; ופתיחת אליהו; דניאל יב, ב) וחז"ל הסמיכו תחיית המתים על פסוקי תנ"ך (עיין סנה' צא, ב).
