חודש תשרי נקרא "ירח איתנים" כי הוא עשיר במצוות: שופר, יום הכפורים, סוכה, לולב, הדס, ערבה וכו', בחודש זה יוצא האדם מחשכה לאורה על ידי עשיית התשובה כי אין הקב"ה חפץ בחורבן האדם והעולם אלא "בשובו מדרכו וחייה", בשכלולו ובדבקותו ברצון הבורא, ולכן סידרה ההשגחה העליונה שעשרת ימי תשובה מסוגלים לתשובה, לזעקה, לתפילות ולסליחה, ואף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בכל זאת בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר "דרשו ה׳ בהמצאו" (עיין ר"ה יח, א ורמב"ם הל׳ תשובה פרק ב׳ הל׳ ו), ויום הכפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, ולכן בימים נוראים מרבים בתשובה, בתפילה ובצדקה כי הם מעבירים את רוע הגזירה ומעניקים את החיים. "ראש השנה" הוא יום משפט לכלל המין האנושי "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (ר"ה טז, א), והכל נידונים בר"ה וגזר דינם נחתם ביוה"כ (תוספתא ר"ה פ"א יג), וכן מבואר בנוסח תפילתנו "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם", וביום זה עם ישראל מתפלל על אושרו של המין האנושי "ובכן תן פחדך ה׳ על כל מעשיך... ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", כי משימת ישראל בעולם היא גילוי "מלכות שמים" עלי אדמות, והתממשות מלכות זו אינה אפשרית אלא על ידי "כנסת ישראל" מתוקנת, משוכללת ומעונגת בדבקות ה׳, וגלות מצרים היתה כור ההיתוך לגיבושו של עם ישראל והכשרתו לקבלת עול מלכות שמים "אנכי ה׳ אלוקיך" - "שעל מנת כן הוצאתיך מארץ מצרים שתקבל אלקותי עליך" (שמו"ר פ. כט), והדבר מפורש בנביא "זכר אלה יעקב וישראל כי עבדי אתה יצרתיך עבד לי אתה, ישראל אל תנשני" (ישעיה מד, כא). התפילות "בימים נוראים" סובבות על המלכת הקב"ה בעולם על ידי הענקת החיים, חיים טובים ומאושרים, חיי קדושה וטהרה המדובקים בסוד הנצח והמלכות. "תיקון עולם" במלכות שדי מוטל על כל יחיד ויחיד מעם ישראל בהגשימו את רצון האלוקים המתגלה בתורה, בארחות חייו מידי יום ביומו, ובהגיע הימים הנוראים, ימי הדין והפחד, עושה אדם מישראל את חשבון עולמו "האם קירבתי את התגלות מלכות ה׳ בעולם, או שמא חלילה, הרחקתיה", ועל ידי התשובה, התיקון הפרטי וכללי, השב, מתייצב בראש השנה ובפיו תפילה זכה לבורא העולם "מלוך על כל העולם כולו בכבודך... והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו... ה׳ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", כי אין הכרת עליון מגיעה לאמיתותה כשעדיין העולם שקוע בבערות, בבהמיות, בפירוד ובשנאה, והכרת מלכותו מתגלה רק כשכולם "אגודה אחת", מאוחדים לקראת המלכת ה' על כל בריאתו "והיה ה׳ למלך על כל הארץ", ורק כנסת ישראל בסגולתה, בעבודתה הרוחנית מיוחדת להביא אושר זה לעולם, ולכן בראש השנה, עם ישראל מתפלל על האנושות כולה לחזור למקורה האלוקי ולהכיר כי היא "יצירה" שנוצרה על ידי היוצר הגדול המשגיח עליה ומכוון צעדיה. "הכרה זו" תושג על ידי בינת אלוקים בלב כל יצור, ותלך ותשגשג על ידי תשובתה העילאית של כנסת ישראל, הפועלת לקידוש החיים, לשלמותם המוסרית ולשכלול כל יצורי תבל.
"ראש השנה" מטביע את חותמו על כל ישראל בעוררו בקרבם מידי שנה בשנה על ידי
הסליחות, התפילות והמנהגים, את השאיפה לשוב התשובה, לאהוב את הזולת, את הצדק והיושר בעולם ולקוות לגאולה שלמה, לחיים טובים והכל מתוך ענוה, מתוך הנמכת קומה, כפיפת הדעת ורוח נשברה "בר"ה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי" (ר"ה כו,ב) ומתוך השופר הכפוף, יתעורר העם לאמונה, ולשופרו של משיח כי מציון, עולם חדש יבנה "׳מציון נברא העולם" (יומא נד, א) ועיקר קדושת ראש השנה הוא שנזכה לחדש ימינו שעברו ולהוסיף מעתה תוספת קדושה ועבודה מחדש שזה בחינת "חדש עלינו שנה טובה".
כתב בעל "סוד ישרים" (ר"ה דף ב) "שרצונו יתברך הציב בזה העולם שלא יגיע האדם לאור עליון רק בעבודת ה'" כי על ידי העמל הרוחני והגשמי של האדם הוא מתעלה להשגות נשגבות, ליהנות מגן עדן כי הקב"ה אינו אוהב "נהמא דכיסופא" אלא "והכינו את אשר יביאו" כלומר אסור ליהנות מן המוכן, מלחם מן השמים אלא עליו לטרוח באלול, בכל השנה כדי להגיע לר"ה ויזכה בדין מצד יגיע כפיו מצד הכנתו הרוחנית האישית, מצד "אתערותא דלתתא", כי בלי התעוררות העצמית אין "אתערותא דלעילא" ומשום כך ניתנו לנו חמישים ואחד יום מר"ה עד "הושענא רבא" לשכלל, לתקן, להגיע לגן עדן, כדי שנהיה ראויים לכתיבה וחתימה טובה לאלתר, כי ע"י התשובה נזכה לכתיבה וחתימה טובה שהרי סופי תיבות של "את לבבך ואת לבב"-"תכתב" ור"ת אלול וכתב מרן החיד"א (נחל קדומים) על ידי התשובה נכתבים ונחתמים לאלתר בספרם של צדיקים (ועיין הרמב"ן לדברים ל,ו).
