שאלות ותשובות בענייני טלית ותפילין וברכת 'ברוך שפטרני'.
שאלות ותשובות בענייני טלית ותפילין וברכת 'ברוך שפטרני'.
הרב שלמה בן חמו, רב העיר קרית גת.
דרשות לבר מצוה
שו"ת בענייני טלית ותפילין וברכת 'ברוך שפטרני'.
סימן א. ייחודה של מצות תפילין לחנוך הנער
סימן ב. חינוך נער יהודי על ידי טלית ותפילין, והקדמת טלית תפילין
סימן ג. מדוע נקראו תפילין - תפילין
סימן ד. בדיקת התפילין
סימן ה. הנחת תפילין מעומד או מיושב
סימן ו. מי ששכח לברך לפני הנחת תפילין
סימן ז. כיסוי תפילין של יד
סימן ח. שנת ארעי בתפילין
סימן ט. חלוקת הבתים בתפילין
סימן י. מי שכותב בשמאלו ומלאכתו בימין היכן מניח תפילין
סימן יא. חציצת שעון יד ברצועת התפילין
סימן יב. הפסקה בין תפילין של יד לתפילין של ראש
סימן יג. טלית קטן בבית הכסא
סימן יד. שהחיינו על ציצית וטלית
סימן טו. אחיזה בציצית בקריאת שמע
סימן טז. לבישת טלית קטן כל היום
סימן יז. ברכת טלית קטן
סימן יח. הוצאת הציציות מחוץ לבגדים
סימן יט. מי שנפלה טליתו מעליו, וכן מי שפשט על מנת ללבוש
סימן כ. ברכת ברוך שפטרני בשם ומלכות
סימן א
שאלה: מדוע נבחרת מכל תרי"ג מצוות, מצות תפילין דוקא לחנך בה נער יהודי המתבגר?
תשובה: במצות תפילין במצות תפילין ישנן ארבע פרשיות, שתים בחומש שמות (פרק יג, א-י) ושתים בחומש דברים (פרק ו ד, ט), ונצטווינו לכתוב הפרשיות הללו ולהניחן בשני "בתים" מרובעים ולכל בית מצורפות רצועות עור בצבע שחור לשם קשירתן על היד ועל הראש.
והכוונה בהנחת תפילין של יד מול הלב היא לשעבד את ההרגשות והתאוות שבלב אל ה' ואל עבודתו התמידית. התורה רוצה לחנך אותנו ולהורות לנו שלא להיסחף אחרי הדחפים של הלב המעוררים יצרים ונטיות אנוכיות, אלא לשלוט על מאווי הלב ולכוונם לאפיקים רצויים.
והכוונה בהנחת תפילין של ראש לשעבד את המח, השכל האנושי לכיוונים נכונים ונבונים, למחשבות זכות וטהורות.
נמצאנו למדים שמצות תפילין מסייעת לאדם להדריך מחשבתו, שכלו, ורגשות לבו ופעולותיו המעשיות, לכוונם לטוב וליושר, וזה נותן תיגבור רצוני לנשמה למלא יעודה עלי אדמות, ולכן אמרו חז"ל בירושלמי (ברכות פ"ב, וקידושין לה ע"א) "אין לך גדולה במצוות שבתורה כמצות תפילין שהוקשה לכל התורה", ועוד אמרו במדרש (שוחר טוב, תהילים יג) "אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם רוצים אנו ליגע בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקב"ה: קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה, שנאמר "למען תהיה תורת ה' בפיך" (שמות יג, ט), ועוד "כל המניח תפילין כאילו קורא בתורה" (פסיקתא זוטרתא[1] שמות יג ט, וכן במכילתא שם), ועוד אמרו רז"ל (ברכות ו ע"א) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י) תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש", וכן אמרו "כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו" (מנחות מד ע"ב).
היוצא מכל האמור שלמצות תפילין ישנן סגולות נשגבות, אידיאלים אלוהיים, והם פאר לנשמה, עוז ותפארת לאומה הישראלית, ומחנכת למידות תרומיות, לסגולות נעלות, ובמיוחד למידת הענוה שהיא אב ושורש לכל המידות, ועוד שהיא מפילה יראה ופחד על גויי הארצות (ברכות ו ע"א) ולכן נבחרה מצוה יקרה זו לחנך בה יהודי העובר מגיל הנערות לגיל המצוות, להיות כדי שידע היטב לכשיגדל את ייעודו בבריאה ואת מגמת שייכותו לכנסת ישראל, ושהוא בנו של הקב"ה של חייו והצלחתו תלויים בדבקותו בו.
ולאור האמור מובן למה מניחים בראש וביד, כי תפילין של ראש מסמלים כח הנשמה, חיותו של האדם, שם חוכמתו ותבונתו להבדיל בהכרתו הבהירה בין דבר לדבר, ותפילין של יד על השמאל, שהיא יד כהה[2] כדי להורות לנו שלא בכח יגבר איש, כי יד האדם היא חלושה מלעשות גדולה או קטנה (כלי יקר סוף פרשת בא), ולכן מקדימים של יד לשם ראש להחדיר בנו היסוד שיש לקיים המצוות בפועל אף על פי שלא מבינים טעמיה, בבחינת "נעשה ונשמע" (עיין פירוש הרב הירש לשמות דף קכ), ומתוך כל המסכים הגנוזים בתפילין ילמד הנער ויכיר את מגבלותיו ואת ההשקפה הנכונה על החיים (עיין דרך החיים דף יב).
ועוד מצאנו בדברי חז"ל שהתפילין מהווים חייץ בין ישראל לעמים, כי ע"י ציצית ותפילין נשתנו ישראל מן העמים, וכל רואה יהודי עטוף בטלית ותפילין אומר זה יהודי זה ישראל (עיין יערות דבש דרוש לז, אדר תקל"ח), וכן אמרו במכילתא (שמות יד, כב): "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם - מימין זה מזוזה, ומשמאלם - זו תפילין", שבכוח האמונה שהתפילין רומזת עליו עברו ישראל בתוך הים ביבשה ולא היתה למצרים שליטה עליהם.
סימן ב.
שאלה למה זוכה נער יהודי להתחנך רק על ידי מצות ציצית ותפילין ולא על ידי מצוה אחרת?
מובא בילקוט שמעוני דלפיכך נקרא שמה ציצית מלשון הצצה, כמו שכתוב "מציץ מן החרכים" שמציץ בתכלת שבה ונזכר בכל המצוות כולן (עיין רבנו בחיי לבמדבר טו סוף פסוק לח), ואמרו במסכת שבת (קנג ע"א) בכל עת יהיו בגדיך לבנים – זו ציצית, ושמן על ראשך אל יחסר – אלו תפילין, וכן אמרו "הזריז במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה (מנחות מג ע"ב), כי על ידי הציצית הוא מרים עיניו ומסתכל בשמים ומכניע ליבו לאביו שבשמים (עיין ירושלמי ברכות פ"א הל' ב, ושו"ת הרשב"א ח"ז סימן תקלח), ועוד אמרו "חביבין ישראל שסיבבם הקב"ה במצוות, תפילין בראשיהם, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהן", ולכן מצד הסגולות הנשגבות של הציצית והתפילין, אנו מחנכים את הבן המתבגר לעול מצוות כי הן מצילות האדם מכוחות הטומאה, מכל נזק ומשחית, ולכן כדי לנטוע בנער היהודי כוחות אמונה וביטחון, כוחות של גדולה וטהרת המחשבה, "ושקולה ציצית ככל התורה כולה" (נדרים כה ע"א) והיא מוסיפה קדושה (מנחות מג ע"ב), מעצימה את האמונה, "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" (במדבר טו, טל), כי התכלת שבציצית דומה לים, וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד (ספרי שם, סוטה יז ע"א), ובהסתכלותנו על טוהר השמים אנו משעבדים את העיניים לבלום השפעת הדברים הרעים, ומקדשים כוח הראיה, ומיד תעלה בזכרונו של הלובש טלית מצוייצת את חובתו האלמנטרית לאלוקים ובזה נפנה את מחשבותינו לה' (עיין טור סימן כד) ונמצא שהטלית המצוייצת וצבועה בפתיל תכלת עם התפילין בראש וביד, ניצול ממחשבות רעות, ממחשבות הזנות (מנחות מד ע"א).
וכתב רבנו בחיי (פ' שלח לך): "מה שהאדם לובש הטלית ומתכסה בה רמז להקב"ה שהוא מכסה בריותיו ומלבישן", כלומר הקב"ה מגן עליו ושומר אותו מכל צרה ועקתא, וכתב הרמב"ם (הל' מזוזה פרק ו הל' ג), שהציצית, התפילין והמזוזה הם מלאכי ה' המצילים את היהודי מלחטוא, שנאמר "חונה מלאך ה' סביב ליראיו" (מנחות מג ע"ב), ולכן הציצית והתפילין מעידים שישראל הם עובדי ה' (שבת נז ע"ב, ותוס' למנחות מג ע"א, ד"ה חותם), והרבה סגולות גנוזות בציצית, וכתב מרן האר"י ז"ל בשער הכוונות שעל ידי ההבטה בציצית ניצול האדם מכעס, וההסתכלות בציציות בכל שעה ורגע היא תועלת גדולה לנשמה שלא יזדמן חטא לידו, אם יזהר בכך (שער הכוונות סוף ענין הציצית), וינצל מכל נזק ומשחית (זוהר ויקרא ט) מהרהורי מינות וזנות (ועיין באריכות בענין זה ברבנו בחיי סוף פרשת שלח לך, ובחינוך מצוה שפו).
והנה להלכה מקדימים לבישת הציצית להנחת התפילין מטעם שמעלין בקודש (שו"ע סימן כה סע' א), והקשו האחרונים (דגול מרבבה סימן כה, שו"ת שאגת אריה סימן כה) שהרי כנגד כלל זה קיים כלל אחר, "כל המקודש מחברו קודם לחברו" (זבחים פט ע"א), ואם כן התפילין שהן קדושות יותר צריכות להיות קודמות לציצית?
ותירץ בעל ביאור הלכה (סימן כה ד"ה מעלין) שכאשר מדובר על שני חפצים שונים, המקודש יותר הוא זה שקודם, אבל בנידון דידן מדובר על התקדמות האדם עצמו שמתעטף במצות ציצית להיות מכוסה על ידי השכינה, ואח"כ מניח תפילין כדי לעלות בקודש, כי האדם עולה בקודש מדרגה לדרגה (עיי"ש).
ולכן מבחינת העדפה מצות תפילין קודמת למצות ציצית, ואם אין לו אמצעים לקנות טלית ותפילין יעדיף לקנות תפילין, כי מי שאינו מניח תפילין הוא בכלל פושע ישראל בגופו (עיין משנה ברורה סימן כה, ב) ועוד - הטלית אינה חובת גברא, ואילו התפילין חובת גברא, ועוד, בתפילין יש שמונה מצוות עשה ובטלית מצוה אחת (עיין שארית יוסף ח"א, דף שכ אות כב).
ברם בציצית ובתפילין יש רמז חשוב: בציצית אנו קושרים 26 קשירות כנגד שם 'הויה' ברוך הוא, ובתפילין של ראש יש בהם 'ש' ו'ד' שהוא הקשר, ובתפילין של יד יש 'י', וכשמתעטף בציצית ולובש תפילין מתחברים שם 'ש-ד-י' ושם 'הויה' ועולה מספרם 'שם' (340), וזה כוונת הפסוק "כי שם" אלו הטלית והתפילין "נקרא עליך" ואז "ויראו ממך" (ספר קול מבשר).
סימן ג.
שאלה: מדוע נקראים "תפילין" והלוא המקרא קורא להן טוטפות - והיו לטוטפות בין עיניך?
תשובה: המקרא קורא לתפילין "טוטפות" שהוא לשון קישוט - תכשיט במצח (עיין שבת נז, וערוך השלם) כי כנסת ישראל מתקשטת לפני ה' בתכשיט יקר ערך רוחני (עיין תיקוני זוהר קכד) וכן דרשו רז"ל "הנך יפה רעייתי" (שה"ש ד) יפה רעייתי בתפילין, - מה יפית - בתפילין (שהש"ר ז, יב).
והטעם שנקראו תפילין כתבו התוספות (מנחות לד, ד"ה לטוטפות) על שם שהם עדות והוכחה שהשם נקרא עלינו ויראים ממנו כמ"ש במנחות (לה ע"ב) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך – אלו תפילין שבראש".
ובעל מור וקציעה (סימן כה) שהעיר שהתפילין מלשון "פלילה" כלומר הוא ענין מחשבה, שהרי הדיינים נקראים 'פלילים' (דברים לב, לא) כי דין ומשפט בנויים על מחשבה, וכן נאמר ביעקב "ראֹה פניך לא פללתי" (בראשית מח, א) כלומר לא חשבתי, ולכן מטרת התפילין שהאדם יקשור דעתו ומחשבתו תמיד בענייני אמונת אלוקים כדי לזוכרו תמיד ולמעט הנאותי (מהר"ל בבאר הגולה – באר רביעי, דף נב) וכן כתב בספרו נצח ישראל (פרק ז) שהתפילין נוטעים את האדם כמו עץ ששורשו מושרש ברקיע, ובהנחתם יום יום האדם האדם יקושר עם מחשבות אלקיות אמתיות, ולכן הן מונחות על המוח שהוא משכן המחשבה, והלב שהוא מקור הרגש, כדי לשעבד המוח והלב לעבודת ה' ולאמונתנו הייחודית, וכמ"ש הרמב"ם (הל' תפילין פ"ד, הל' כה) שכל זמן שהתפילין מונחות על הראש והזרוע, האדם מתלבש בענוה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו לאמת והצדק... (עיי"ש) ולכן מרן השו"ע בשולחנו הטהור פסק ג' מצוות מיוחדות שחייב לכוון בעת עשייתן: תפילין, ציצית וסוכה (שו"ע או"ח סימן כה) וכתב בעל החינוך (מצוה תכב) כי באלו יש קבלת עול מלכות שמים, אמרות ה', יציאת מצרים שהיא מכריחה אמונת חידוש העולם והשגחת ה' בתחתונים – ואלו הן יסודות הדת היהודית, וכתב בעל ערוה"ש (סימן כה – ח) שאם לא ישים אל לבו ענין התפילין כלל, לא קיים המצוה והוה כמעשה קוף בעלמא, ולכן הוזכרה מצות תפילין עוד בהיותנו בארץ מצרים, כדי לנתק אותנו מהאמונה האלילית, ולקבל ולקלוט במחשבתנו את אמונת הייחוד.
ולפי זה אסור להסיח הדעת מהתפילין כי קדושתן גדולה מאוד וכל זמן שהן מונחות עליו חייב למשמש בהן כדי שיזכר בהן תמיד ולא יבוא לידי הסח הדעת (קיצור שו"ע סימן י, יז, שו"ע הרב סימן כח, ד) ולכן פסק הרמב"ם (הל' תפילין פ"ד הל' יד) שלא יסיח דעתו מהתפילין אפילו לרגע אחד, ולפי הרא"ש בשם רבנו יונה (הל' קטנות בסוף מנחות, הל' תפילין פיסקא כא) האיסור הוא כשעומד בקלות ראש ובשחוק.
נמצאנו למדים שכל עיקר מצות תפילין היא עצם המחשבה ולכן חייב למשמש בתפילין כל שעה ושעה כדי שלא יסיח דעתו (שבת יב ע"א) ויהודי המלובש בתפילין מהרהר בתוכן הפרשיות המונחות בבתים שעל הראש ועל היד ונזכר בייחוד ה' בנסיו ונפלאותיו ומהביל את התאוות.
סימן ד.
שאלה: מתי חייבים לבדוק את התפילין?
תשובה: בירושלמי (עירובין פרק י הל' יח) וכן במכילתא (סוף פרשת בא) מובאת מחלוקת תנאים אם התפילין חייבות בדיקה לאחר זמן מסויים, י"א פעם בשנה, וי"א אינן צריכות בדיקה, ופסק מרן בשו"ע (סימן טל סק"י) וז"ל: "תפילין שהוחזקו בכשרות אינם צריכים בדיקה לעולם, ואם מניחם לפרקים יש לבודקן פעמיים במשך שבע שנים", וכן הביא בעל שו"ע הרב (סימן טל סקי"א).
נמצאנו למדים תפילין שנכתבו על ידי סופר מומחה ושנבדקו בהתחלה, ומניחן כל יום הרי הן בחזקת כשרות ואינן צריכות בדיקה, אבל אם מניחן לפרקים והן מונחות בארון בלי שימוש כלל (כמו לגבי מזוזה יור"ד סימן רצא סע' א) יבדוק אותן פעמיים בשבע שנים, ברם מנהג חסידים, ומצוה מן המובחר להשתדל לבדוק פעם אחת בשנה, ובודקים אותן בחודש אלול, וכמבואר בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן מט, וילקוט יוסף הל' תפילין סימן כה אות יג).
סימן ה.
שאלה: כיצד מניחים תפילין, בעמידה או בישיבה?
תשובה: בענין הנחת תפילין ובברכת התפילין קיימים כמה מנהגים:
א. בהנחת תפילין של יד ושל ראש, נוהגים לברך ולהניחם מעומד.
ב. הזוה"ק (ח"ג קכ ע"ב) כתב: יש להניח תפילין של 'יד' מיושב ושל 'ראש' מעומד, וגם הברכה של 'יד' תהיה מיושב.
וכדברי הזוה"ק כתבו השל"ה, וכן מרן החיד"א והבן איש חי (ש"א וירא אות ח) כשיטת הזוה"ק. והרמ"א (או"ח סימן כה סק"א) הביא: יש מי שכתב להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד, אבל כתב שבמדינות אלו לא נהגו כן אלא שתיהן מעומד, והמג"א (שם סק"כ) פסק שהברכה והקשירה על היד היו מעומד וההנחה מיושב, אבל המשנה ברורה כתב שגם ההנחה והברכה של יד יהיו בעמידה.
והנוטים אחרי הזוהר מניחים וחולצים של יד מיושב, וכן הביאו בכמה שותי"ם של חכמי מרוקו (פרחי שושנים אות ח, שו"ת עמק יהושע ח"ג סימן לא, וח"א סימן לד, שו"ת השמים החדשים דף יג, שמש ומגן חו"מ סימן ג סע' ב).
ויש שכתב להניח גם של יד ושל ראש מעומד (שו"ת 'מים חיים' ח"ב או"ח סו"ס צג, שו"ת 'תבואות שמש' ח"א סימן סז).
סימן ו.
שאלה: שכח לברך על התפילין לפני הנחתם, האם יכול לברך אח"כ?
תשובה: יברך על הנחת תפילין קודם שמהדק הרצועה על הזרוע כי קשירתם היא עשייתם, וקיי"ל אדם מברך על המצוה עובר לעשייתה (עיין שו"ע סימן או"ח כה סק"ח), ואם שכח ולא בירך אלא הניח וקשר, יברך כל עוד התפילין מונחות עליו (כף החיים או"ח סימן כה סקמ"ט).
סימן ז.
שאלה: למה מכסים תפילין של יד, ומגלים של ראש?
תשובה: מעיקרא דדינא מותר לגלות תפילין של יד ואין צריך לכסותם בין בשעת הנחתם ובין בעודן עליו, אבל נהגו לכסותם בהיותם על זרועו, ומצאו לזה רמז מהפסוק "והיה לך לאות ידך" (שמות יג, ט) ודרשו רז"ל "לך לאות ולא לאחרים לאות" (מנחות לז ע"ב), וכן דעת המקובלים שמכסים את התפילין של יד גם בשעת הנחתם, ומאפילים בטלית בשעת הנחתם.
ולגבי תפילין של ראש, פסק מרן השו"ע (או"ח סימן סימן כז סע' יא): תפילין של ראש טוב להיותם גלויים ונראים. והטעם משום שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י) ודרשו חז"ל: אלו תפילין שבראש (ברכות ו ע"א ונז ע"א), אבל המקובלים כתבו שיש לכסות את התפילין של ראש בטלית, והמדקדקים מכסים, ופשוטי העם לא נהגו לכסות.
סימן ח.
שאלה: האם מותר לישון שינת עראי בתפילין?
תשובה: המשנה (ברכות כג ע"ב) אומרת לא ישן בהם לא שינת קבע ולא שינת ארעי, וכן אמר רבא (שבת מט ע"א) שלא ישן בהם, ופירש רש"י שמא יפיח בהם או יראה קרי (עיי"ש). כלומר, קדושת התפילין דורשת זהירות רבה מהתנהגות בזויה כגון שיחה או הפחה.
ברם במסכת סוכה (כו ע"א וברכות כד ע"א) מובא ששינת ארעי מותרת ולא שינת קבע, כי בשינת ארעי אין חשש להפחה. ועל חילוק זה הקשה הרא"ש (הל' תפילין סימן כא) נכון הוא שבשינת ארעי אין חשש שיפיח, אבל עדיין קיימת הבעיה של היסח הדעת?
ונחלקו הראשונים בענין ההיתר של שינת ארעי:
א. דעת הרא"ש ורבינו יונה (שם) שמותר לישון שנת ארעי בתפילין.
ב. הראב"ד פסק שאפילו שנת ארעי אסורה כשהתפילין עליו.
ג. הרמב"ם (הל' תפילין פ"ד הט"ו) וכן השו"ע (או"ח סימן מד סק"א) חילקו בין השיטות שאסור לישון אפילו שינת ארעי, אבל הניח עליהם סודר יכול לישון בהם שינת ארעי, וכיצד הוא עושה? מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן.
ובימינו שמניחים תפילין רק בזמן תפילת שחרית, בודאי אין ראוי לישון כלל באמצע התפילה.
ולאחר התפילה ועדיין מלובש בתפילין, שינת קבע בודאי אסורה כי היא היסח הדעת גמור, אבל כשחוטפים תנומה קלה על אצילי ידיהם אין איסור (עיין פסקי תשובות סימן מד סע' א), והרצוי ביותר שיש להימנע אפילו מתנומה קלה כשהתפילין עליו, כי קדושת התפילין גדולה וחמורה ודורשת התנהגות הולמת למעלתה ולסגולותיה. וכתבו הפוסקים: כאשר אדם מניח תפילין, שומר על קדושתו ומתכוון בעניינם, מקיים כל רגע ורגע שמונה מצוות עשה, "זכאה הוא ברנש דמנח תפילין וידע טעמא דידהו" (זוהר ח"א קפט), ולכן לא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד (הרמב"ם הל' תפילין פ"ד הכ"ה).
סימן ט.
שאלה: למה בתפילין של ראש יש ארבעה בתים ובשל יד רק אחד?
תשובה: בבתים של תפילין של יד ושל ראש כתובות ארבע פרשיות בתוך קלף שנעשה מעור בהמה כשרה.
א – פרשת שמע ישראל (דברים ד, ד-ט), שתכנה יחוד ה' ואהבתו בכל לב ונפש.
ב – פרשת והיה אם שמוע (דברים יא, יג-כא), שתכנה חובת השמיעה, קיום מצוות התורה, והשכר על קיומן, והעונש עח אי קיומן.
ג – פרשת קדש לי (שמות יג, א-י), שתוכנה זכירת יציאת מצרים.
ד – פרשת והיה כי יביאך (שמות יג, יא-טז), ותוכנה המצוה לספר לדור הצעיר את נס יציאת מצרים.
ארבע פרשיות הללו כתובות על קלף ומונחות בכל בית, אלא יש הבדל ביניהם – בתפילין של ראש ארבע הפרשיות כתובות על ארבע גוילי קלף ומונחות בארבעה בתים, דהיינו תאים נפרדים, ומשני צדדים של התפילין בולטת האות ש, ואילו בתפילין של יד כתובות ארבעת הפרשיות על קלף אחד ומונחות בתוך בית אחד. ושתי התפילין – של יד ושל ראש הן שתי מצוות ואינן מעכבות זו את זו, ולפיכך אם אין לו אלא אחת או מחמת אונס אינו יכול להניח אלא אחת, יניח אחת ויברך עליה (עיין שו"ע הרב סימן כו סע' א-ב).
ובספר אליהו זוטא (סימן כה סק"ה) שתפילין של יד כנגד חוש המישוש שתלוי ביד, ולכן אין בו אלא בית אחד, ועל הראש כנגד ארבע חושים שבראש: חוש הראות, חוש השמע, חוש הריח, וחוש הטעם, ולכן יש בו ארבעה בתים.
ולענ"ד אפשר להסביר כך: הראש הוא משכן המוח, השכל מקור מגוון הדעות וההשקפות, ולכן להפנות את הדעה למקור האחדות, למזג ולשעבד כל המחשבות וההשקפות לדעת אל, ולבטל כל השקפה אנושית שהיא זרה לאמת העליונה. ואילו היד היא סמל לעשייה, וישנה רק עשייה אחת שצריכה להיות מכוונת לעשייה אלוהית, לפעולה חיובית בונה (ועיין מהר"ל בגבורות ה' פרק טל בענין זה).
סימן י.
שאלה: נער שכותב בשמאלו וכל מלאכתו עושה בימינו, על איזו יד יניח תפילין?
תשובה: כידוע שמקור הנחת תפילין של יד הוא ביד שמאל שנאמר "והיה לאות על ידך" (שמות יג, טז) ודרשו רז"ל זו "יד שמאל" (עיין מנחות לז ע"א) כי כתוב "ידכה", דהיינו יד כהה, כלומר יד שמאל שהיא תשה וכהה (עיין שו"ע או"ח סימן כז סע' א, ומשנה ברורה שם סק"א).
ולאור זה נשאלת השאלה מה דינו של אטר יד ימינו?
ונחלקו חז"ל בדבר:
א. המקובלים סוברים שגם אטר יד יניח תפילין בשמאל כל אדם (עיין שערי תשובה סימן כז סק"א, וכף החיים סימן כז סקל"א).
ב. מרן השו"ע (סימן כז סע' ו) פירט כך: א – אם עושה כל מלאכתו בשמאל מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם, ב – ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל של כל אדם, ג – ואם כותב בימינו ושאר כל המלאכות עושה בשמאלו או כותב בשמאל ושאר המעשים בימין – יש אומרים שיניח ביד כהה, שתשש כוחה דהיינו בימינו, וי"א שביד שכותב בה היא חשובה 'ימין' לענין זה, ומניח תפילין ביד שכנגדה דהיינו בשמאל (עיי"ש).
ותמוה הדבר, למה התורה העדיפה יד שמאל על יד ימין שהיא חשובה?
והתשובה היא משום שתפילין של יד מונחים מול הלב שהוא בצד שמאל, והמטרה לשעבד את ההרגשות שבלב אל ה' שנאמר "ושמתם את דברי אלה על לבבכם" וגו' (דברים יא, יח), כלומר הפרשיות הכתובות בתפילין ומונחות בבתים צריכים להיות מכוונים כנגד הלב, ולפי טעם זה צודקים המקובלים שכתבו שאטר יד יניח תפילין בשמאל כל אדם, כי זה מכוון נגד הלב, ואילו אם מניחים בימינו של האדם התפילין אינם מכוונים כנגד הלב. ברם ההלכה כדעת השו"ע ולא כדעת המקובלים, כי היד השמאלית מסמלת בין השאר את הצד החומרי שבחיים לעומת הרוחניות הנטועה בצד הימין החשוב, והוא משכן כוחות הטוב.
ברם כל האמור קיים אם הנער לא נולד כאיטר יד אלא הרגיל עצמו לכתוב בשמאל, הרי דינו ככל אדם ומניח בשמאל כל אדם, אבל התרגל לעשות כל מעשיו בשמאל – דינו כאיטר יד (שו"ע הרב סימן כז, וילקוט יוסף שארית יוסף א, דף שפח אות טז).
סימן יא.
שאלה: האם שעון יד חוצץ לרצועת התפילין שעל היד?
תשובה: המשנה במגילה (כד ע"ב) אומרת שחציצה פוסלת בתפילין של יד כי התורה אמרה "והיה לאות על ידך" (שמות יג, טז) שלא יהיה דבר חוצץ בין ידך לתפילין. וכן נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סימן כז סע' ד).
ברם ברצועות כתבו הראשונים שאין ברצועות דין חציצה, וכך פסק הרמ"א (שם) בשם הרשב"א (שו"ת ח"א סימן תתכז), ולכן שעון יד אינו חוצץ לרצועות התפילין ומותר להניחם מבלי להסיר את השעון יד מעליו, כי אין ברצועות דין חציצה לאחר שכרך שבע כריכות על זרועו, וכן מנהג יוצאי גלות מרוקו שלא להוריד את השעון (אוצר המכתבים ח"ג סימן אלף תשפו, ועטרת אבות ח"א דף לח אות יג).
ברם כתבו כמה מהאחרונים שהמחמיר להסירם תבוא עליו ברכה, וכן מנהג גלות טוניס ותימן ועוד (עיין שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן ב, שו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סימן ב, עלי הדס פ"א לא, שולחן ערוך המקוצר סימן ט אות יג, ילקוט יוסף שארית יוסף ח"א דף שפה אות יב).
סימן יב.
שאלה: למה אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש?
תשובה: תפילין של יד ושל ראש הם שתי מצוות, וכל אחת מצוה אחרת וכמו שמנה אותם בספר המצוות בשתי מצוות, ומניחים של יד תחילה ואח"כ של ראש, כי התורה הקדימה תפילין של יד לתפילין של ראש שנאמר "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו, ח), והמניח של יד ושל ראש הרי זה קיים שתי מצוות עשה מן התורה ואינן מעכבות זו את זו, ואם אין לו של יד יניח של ראש בלבד, וכן להיפך (עיין מנחות לח ע"א, הרמב"ם הל' תפילין פ"ד הל' ד-ה, ושו"ע סימן כו סע' א), כל המניח תפילין בכל יום מקיים שמונה מצוות עשה, שכל אחת מהמצוות האלה ציוונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות בזרוע וארבע פרשיות בראש, הרי שמונה מצוות, וכל שאינו מניח תפילין עובר על שמונה מצוות אלה (רמב"ם הל' תפילין פ"ד, וסמ"ג עשין ג).
ולאחר הנ"ל, מדוע אסור להפסיק ביניהם, הלוא כל אחת מצוה בפני עצמה?
אלא מוכרחים לומר, התורה רוצה ללמדנו ששתי הכוחות – המחשבה והמעשה הם מחוברים יחד, וכן הידים רומזים לעשייה של עולם הזה, והראש רומז לנשמה, ושניהם מחוברים יחד ואי אפשר להפריד ביניהם, והקשר צריך להיות קשר אחד ואחיד, והיהדות דוגלת בחיבור הארציות והרוחניות, ושתיהן בונות את קומת הקדושה של היהודי, ולכן אי אפשר להפריד ביניהם.
ועוד רוצים ללמדנו, ששל ראש רומזים לחכמים, ושל יד רומז לבעלי הבתים, שיהיו מקושרים ביניהם בקשר חזק, וכל אחד ישפיע על השני כדי שיתקרבו ביניהם ויבנו את קומת ישראל, הבנויה מגוף ונשמה, ושניהם מכניעים את הסטרא אחרא, וכתב הגר"י אבוחצירא בספרו "מעגלי צדק" (אות ק) שגימטריא 'תפילין' – 'היצר הרע' (580-580), להורות דהכנעת יצר הרע והתשת כוחו היא התפילין, ולכן נקראים עוז (ברכות ו ע"א), כי נותנים עוז וגבורה לאדם לנצח ולהכניע יצר הרע, וגם להאריך ימים (תענית ב ע"ב), ומחנכים את האדם ללכת בדרך טובים (ויקר"ר כא, והחינוך מצוה תכא).
מצאנו שבכל מצוה אנו יוצרים קשר רוחני עם הבורא יתברך, והמצוה מלשון 'צוותא' – חיבור, קשר, ברם במקרה של תפילין הקשר הוא גם קשר פיזי, שאנו קושרים על ראשנו את סמל אהבתנו לבורא, ועל ידי קשירתם אנו חשים בחוש את הקשר של האמונה והאהבה הפועמים בקרבנו, ולפי זה אסור להפסיק בין שתי התפילין, כי הם חטיבה אחת, סמל אחד, חפץ גשמי המקשר אותנו לאהבת הבורא, המקדש את כל חמשת חושינו לעבודת ה', ובזכותה אנו זוכים להיכנס לארץ ישראל (קידושין לז ע"ב, ומנורת המאור נר ג כלל ג, חלק ה פרק ב).
סימן יג.
שאלה: האם מותר להיכנס בטלית קטן לשירותים?
תשובה: השו"ע (סימן כא סק"ג) כתב שמותר ליכנס בציצית לבית הכסא, והוסיף הרמ"א וכן מותר לשכב בטלית.
וכתב המשנה ברורה (שם סקי"ד) עפ"י האחרונים (ט"ז, פמ"ג ועוד) שההיתר להיכנס לבית הכסא הוא רק בטלית קטן שהוא חלק בלתי נפרד מהלבוש היומיומי של האדם, אבל לא בטלית גדול שמיועד לתפילה.
וכן מותר לשכב בטלית קטן שעליו ואין זה בכלל תשמיש בזיון, אבל לנהוג מנהג בזיון בציציות אין לעשות כדי שלא לגרום למצוות להיות בזויות עליו, ולכן ציציות שנפסלו יש לגונזן (שם ברמ"א).
סימן יד.
שאלה: האם מברכים שהחיינו על טלית או ציצית חדשה, וכן על תפילין חדשות?
תשובה: הרמב"ם (הל' ברכות פי"א הל"ט) וכן בתשובה (סימן קמא) כתב שיש לברך שהחיינו על טלית חדשה או תפילין חדשות, ומרן השו"ע (סימן כב סע' א) פסק שהקונה טלית חדש והטיל בה ציציות מברך שהחיינו דלא גרע מקונה כלים חדשים, אבל לגבי תפילין אינו סובר כרמב"ם, ואין לברך על תפילין חדשות, כך העיר החיד"א (מחזיק ברכה כבס ק"ב) בדעת מרן.
ואילו הט"ז (סימן כב סעי' א) והרמ"א (יו"ד סימן כח סע' ב) סוברים שבכל המצוות בפעם הראשונה יברך, וכן דעת הגר"א (שם סק"א). ברם כמה מהאחרונים סוברים שאין לברך (הש"ך ופר"ח ביו"ד שם).
ולהלכה כתבו הפוסקים שיש לברך כמו הרמב"ם, הן בציצית והן בתפילין ברכת שהחיינו בפעם ראשונה, וכמו שכתב הרמ"א ביו"ד סימן כח לגבי כיסוי הדם (עיין באר היטב סימן כב סע' ד) וכן פסק בילקוט יוסף (סימן כב) ודוקא בטלית גדול ולא בטלית קטן. והבאור הלכה (משנה ברורה סימן כב) כתב שיש ללבוש בגד חדש ולכוון לפטור את הטלית והתפילין, וכן כתב בעל כף החיים (שם).
סימן טו.
שאלה: האם מספיק לאחוז רק בשתי ציציות ולא בארבע, בעת קריאת שמע?
תשובה: מצוה לאחוז הציצית ביד השמאלית כנגד לבו בקריאת שמע שנאמר "והיו הדברים האלה על לבבך" (שו"ע סימן כה סק"ב, ומשנה ברורה שם), ויש נוהגים לכורכם על אצבעו - אצבע צרדה (עיין ברכ"י בשיורי ברכה אות כ, יחוה דעת של הרב חזן ח"ב סימן י).
ונוהגים להסתכל בשתי הציציות שלפניו כשמגיעים ל"וראיתם אותו", ונותנים אותם על העינים ומנשקים אותם ומנהג יפה הוא וחיבוב מצוה, וזה סגולה שלא יבוא לידי סימוי עינים (הב"י והשו"ע והרמ"א סימן כה סק"ד, ה', וכף החיים שם סקי"ד, יז', יח'), וכן מנשקים התפילין בשעת הנחתן וחליצתן (שו"ע או"ח סימן כה סע' ג).
מרן השו"ע כתב שיש לאחוז רק את שתי הציציות שמלפנים ולא אוחזים את כל הארבע. ברם יש נוהגים כדעת המקובלים לאחוז את כל הארבע (האריז"ל), ומנהגנו לאחוז בשתי ציציות כדעת מרן בשו"ע (סימן כה סע' ה, וסימן סא סקכ"ה. שו"ת שמש ומגן ח"ג סימן לב אות ד, נהגו בעם - טלית ותפילין אות ה).
סימן טז.
שאלה: האם ראוי ללכת עם טלית קטן כל היום?
תשובה: טוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכור את מצות ציצית בכל רגע, ואין ראוי לירא שמים לפטור עצמו ממצוה זו (שו"ע סימן כד סק"א), ובגלות מרוקו נהגו שרק תלמידי חכמים היו לובשים טלית קטן, אך שאר פשוטי העם לא נהגו בזה, מהטעמים שהביא הגר"י משאש בספרו אוצר המכתבים (ח"ג אלף תשסא, ובשו"ת שמש ומגן ח"א סימן יא, ובעטרת אבות ח"א כב-כג), ברם בארץ ישראל הן גדולים והן צעירים לובשים טלית קטן ואין חשש ליוהרא, הואיל ונתפשט המנהג בשכבות העם, וטוב ויפה לעשות כן כדי להתחזק באמונה.
סימן יז.
שאלה: מה מברכים על טלית קטן?
תשובה: מרן השו"ע (סימן ח סק"ו) כתב שעל טלית קטן יכול לברך להתעטף אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו, אבל הרמ"א (שם) כתב שהמנהג לברך 'על מצות ציצית' (עיין בב"י סימן ח סק"ו), ואם עבר ובירך להתעטף בציצית יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך על מצות ציצית (עיין במשנה ברורה סקי"ז).
והרב בן איש חי (שנה ראשונה בראשית אות ו) פסק אם יתעטף בטלית קטן על ראשו, ואח"כ ילבשנו יכול לברך להתעטף בציצית, אבל אם אינו מתעטף אלא לובשו מיד על גופו מברך על מצות ציצית, ולא להתעטף, וכן כתב בבית עובד לברך על מצות ציצית, והברכה תהיה קודם העיטוף.
ומכל מקום נכון שלא לברך כלל על טלית קטן, אלא לפוטרו בברכת הטלית הגדול שמברכים בבית הכנסת (עיין ילקוט יוסף הל' ציצית ותפילין, עמוד רכ אות ג. בן איש חי ש"א בראשית סק"ב), ובאחרונים הובא שטוב שיאמר בפירוש שמכוין לפוטרו כשמברך לאחר מכן על הטלית הגדול (עיין שו"ת 'יחוה דעת' חזן ח"א סימן ד, ובספר עלי הדס עמוד 57, וכף החיים סימן ח אות כה).
סימן יח.
שאלה: האם רצוי ונכון להוציא את הציציות מחוץ לבגדיו?
תשובה: מרן השו"ע (או"ח סימן ח סע' יא) כתב: מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו כדי שתמיד יראה ויזכור המצוות, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" (במדבר טו, טו) וכתב המגן אברהם (סקי"ג) שצריך שיהיו הציציות מבחוץ ולא מכוסים (ועיי"ש במשנה ברורה סקכ"ו). ברם מרן האריז"ל בשער הכוונות כתב ללבוש הטלית קטן תחת כל מלבושיו, וכן מנהג הספרדים כאריז"ל שלא להוציא הציציות מבחוץ, והאריך בזה מרן הגר"ש משאש בספרו שו"ת שמש ומגן (ח"ב סימן עד) שמנהג יהודי גלות מרוקו מדור דור שלא להוציא הציציות מבחוץ, וכן כתב בעל שו"ת 'מקוה המים' (ח"ג סימן א) שלא להוציא ציציות מבחוץ, וכן כתב בספר 'נהגו העם' (טלית ותפילין אות ז), וכן בספר 'מגן אבות' (סימן ח סקי"א) וכן בספר עלי הדס (פרק א אות כג), ובספר נתיבי עם (יז, ג), וכן העידו כל גדולי חכמי ספרד שכן נהגו כל רבותינו המקובלים, וכן נהגו גם בקהילות אשכנז לפני התפשטות המשנה ברורה (עיי"ש במגן אבות) והוא מנהג קדום עוד קודם מרן השו"ע, וכן ראוי לעשות (שו"ת שמש ומגן ח"ב סימן עד, ועטרת אבות ח"א דף כד, שו"ת ישכיל עבדי ח"ח חאו"ח סימן ב, ובספר אור לציון ח"ב פרק ב סק"ב, ובשו"ת יחוה דעת ח"ד ב, ובשו"ת מענה לשון ח"ד חאו"ח סימן ד).
יוצא מדברי הפוסקים והמקובלים הספרדים שגם הציציות צריכות להיות מכוסות ולא גלויות ואין לשנות ממנהג אבותינו.
סימן יט.
שאלה: נפלה טליתו מעליו, האם חייב לברך כשחוזר להתעטף בה?
תשובה: פסק מרן השו"ע (סימן ח סקט"ו) אם נפלה טליתו מעליו ורוצה לחזור ולהתעטף בה, אם נפלה כולה חוזר ומברך אבל אם לא נפלה כולה אין צריך לחזור ואפילו נפלה רובה, וכן פסק המשנה ברורה למעשה (סק"מ).
ואולם הלכה למעשה י"א שנוקטים כדעת מרן השו"ע, וי"א שחיישינן לספק ברכות ולא לברך גם בשנפלה כולה (עיין שולחן גבוה סימן ח סקכ"ג, ועוד יוסף יוסף חי ש"א בראשית ס"ג, שופריה דיוסף הל' ציצית סימן יב) וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בילקוט יוסף (סימן ח).
שאלה: ומה הדין אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובושו?
תשובה: מי שפשט טליתו והיה בדעתו לחזור ולהתעטף בו, נחלקו הפוסקים בזה:
א. דעת מרן השו"ע שחוזר ומברך, אבל הרמ"א ורבים מהאחרונים סוברים שאין לברך (שו"ע והרמ"א בסימן ח סקי"ד).
והלכה למעשה נוהגים שלא חוזר ומברך ואפילו נכנס בינתיים לשירותים, כי ספק ברכות להקל (בן איש חי ש"א בראשית סימן י, כף החיים (סימן ח סקנ"ב) ואם פשט טליתו על דעת ללובשו אחרי כמה שעות, ונמלך ללובשו מיד חוזר ומברך (כף החיים שם).
סימן כ.
שאלה: האם יש לברך ברכת ברוך שפטרני בשם ומלכות?
איתא במדרש (בר"ר פרשה סג סימן י): אמר ר"א צריך אדם לטפל בבנו עד יג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה, וכן מובא במהרי"ל (הל' קריאת התורה) וכן איתא במרדכי הגדול, והביאה הרמ"א (סימן רכה, ב) והודאה זו באה לפי שעד עכשיו האב נענש על חטאי בנו כי החינוך מוטל עליו, וכעת נפטר מזה (עיין מג"א סימן רכה סק"ה, ותורה שלמה פרשת תולדות פרשה כה אות קנב).
ויש שפירשו להיפך, לפי שעה עכשיו הבן נענש בעוון האב (מג"א שם בשם הלבוש, והרמב"ם הל' תשובה פ"ו הל' א) וכן איתא בילקוט רות (רמז תר): עד יג שנה בן לוקה בשביל אביו. וכשהבן נענש על ידו שוב האב נענש על זה שהרי אמרו רז"ל (שבת קמט ע"ב) "כל מי שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה", ולכן האב מברך כי עתה נפטר מעונשו של זה. ויש שכתבו שכדאי שהאבא יכוון בברכתו לשני הפירושים יחד (עיין שערי אפרים שער ד, אות כו).
ולגבי ברכה נחלקו הפוסקים אם צריך לאומרה בשם ומלכות:
א. יש אומרים שצריך לומר אותה בשם ומלכות "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם (הגר"א בשו"ע סימן רכה סק"ב, חיי אדם כלל סה סק"ג, מהרי"ל, בעל התניא – שו"ע הרב, משנה ברורה רכה סק"ז).
ב. וי"א שלא לברך בשם ומלכות כיון שלא הוזכרה ברכה זו בגמרא (הרמ"א סימן רכה, ב, בן איש חי פרשת ראה אות יז, כף החיים שם ס"ק טז).
והיום מקצת יוצאי גלות אשכנז בארץ ישראל נוהגים לברך ברכה זו בשם ומלכות כדעת המהרי"ל והגר"א (עיין משנה ברורה סימן רכה סק"ז). ולגבי יוצאי גלות ספרד כתב בעל "כתר שם טוב" (ח"א עמוד שיח) וז"ל: לא ראיתי ולא שמעתי שהספרדים נהגו לברך ברכת שפטרני, כשהבן נעשה בר מצוה, וכן כתב "נהגו בעם" (הל' בר מצוה סק"ב) וכן בסידור "אשל אברהם" לגר"א חפוטא, וכן כתב בספר "עלי הדס" (מנהגי טוניס – פרק יט, ח דף 733) שלא לברך.
ומי שנוהג לברכה, יברך אותה בעשרה בזמן שהבר מצוה עולה לתורה או בשעת סעודת מצוה שעושים לכבודו.