דרשות בר מצוה 

דרשה ב:

 הרב שלמה בן חמו, רב העיר קרית גת.

דרשות לבר מצוה

דרשה ב

ברשות הורי היקרים והאהובים, הסבים, הסבתות, הדודים והדודות, מורי ורבותי ואורחים נכבדים.

"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לעת הזאת להיות בר מצוה ולהיכנס לקהל קדוש, לעם סגולה, לעדת ה' זרע ברך.

בר מצוה אנוכי היום, הנני עומד עתה על המעבר, לעבור מתקופת הילדות לתקופת הבחרות, לתקופת הגבורה הנפשית להיקרא "איש", ערוך למלחמה, לרדות בתאוות החושניות ולהשליט "יצר הטוב" על "יצר הרע", ובמלאות לי שלוש עשרה שנים, הנני נושא עיני למרום להודות לבורא עולם על אשר זיכני להיוולד בתוך "עם סגולה", ממלכת כהנים וגוי קדוש, להתחנך ברוח ישראל ולהתקדש במצוותיו יתברך המזככות את הגוף והנפש ולדמות צורה ליוצרה.

זהו היום המאושר ביותר מאז עמדי על דעתי ועד היום הזה, כי ביום קדוש ונעלה זה מתחייב אני בכל מצוות התורה בבחינת "גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצוה ועושה", ומעתה ראוי אני להימנות בקהל יראים ולהיות כאחד מהם בחובות ובזכויות המוטלות על כל יהודי ובפרט במצוות היקרות של תפילין ושל ציצית.

דורשי רמזים רמזו "איש" בר"ת אורה, שמחה, יקר, דהיינו שביום הקדוש והנשגב הזה, הנער מתחנך ומתעטר במצוות שהן אורה שמחה ויקר לו ולנשמתו, כי ביום זה הנער מקבל עליו "מלכות שמים" ומשלים את צורתו, וכדברי התיקוני זוהר לפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"[1] אם מניח תפילין של יד ושל ראש הוא "בצלמנו" ואם לאו לא, ומאן דאתגבר על יצרו נקרא "איש", בן לכנסת ישראל, והרי הוא כיצירה חדשה, כרמוז בפסוק "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"[2] - "זו" בגימטריה 'יג' כלומר במלאות יג שנים, הנער נעשה יצירה חדשה והקב"ה וישראל שמחים עמו שהרי חייל מתווסף לצבא ה' והוא יוסיף עוצמה גשמית ורוחנית לאומה.

והנה בטרם אדרוך על מפתן התקופה החדשה אקח לי רשות ממורי ורבותי ומהורי לומר כמה דברי תורה לכבודה וחשיבותה של מצות התפילין.

 המפרשים שאלו מדוע נבחרה דוקא מצות התפילין לחנך בה הנער המתבגר להיות "איש" לכל דבר שבקדושה?

ואולם רבותי, בהביננו מעלת התפילין נענה על שאלת קדשם. חז"ל בירושלמי (ברכות פ"ב ה"א) אמרו "אין לך גדולה במצוות שבתורה כמצות תפילין" והיא עוז ופאר ויקר לישראל, כמו שדרשו בברכות[3] (ו, 1): "אמר ר' אבין בר רבי אדם מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו"[4] בימינו זו תורה, ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר 'ה' עוז לעמו יתן'[5], ומנין שתפילין עוז לישראל? דכתיב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'"[6], "תניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש" (מנחות לה, 2) ופירש הגר"א: אלו תפילין שעל הראש - לא נאמר, אלא "אלו תפילין שבראש" דהיינו אם התפילין מונחים לא רק על הראש אלא גם בתוך הראש ומאירות אותו מתקיימת הברכה ומעניקים לו את כח ההרתעה, העוז והאומץ לעם ישראל המעוטר בהם.

נמצאנו למדים שהתפילין מציינים את ייחודו ולאומיותו של עם ישראל כעם ה', כמו שכתב הטור (או"ח סימן כה) שנקראים תפילין מלשון "פלילה", שמשמעותו מחשבה, והם אות ועד לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, וכדרשת רבי אליעזר הגדול במנחות משום שהתפילין הם על "הראש" ששם המחשבה, שיהיה מחשבתו תמיד כי הוא יתברך לנו לאלוקים, וכן התפילין כנגד הלב שתהיה מחשבתנו התמידית אליו יתברך.

ופירוש הדברים: מצות תפילין מקיפה את כל חלקי האדם, מקיפה את החומר והרוח של האדם, תפילין של יד כנגד חלק המעשה, ושל ראש כנגד חלק המחשבה, וכבקשתנו קודם הנחת תפילין: "וציוונו להניח על היד לזכרון זרוע הנטויה ושהיא כנגד הלב לשעבד בזאת תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו, ועל הראש נגד המח, שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו".

ועיקר הכוונה בהנחת התפילין היא שהקב"ה יחיד ושליט בעולמו , וכדברי הטור הנ"ל (או"ח סימן כה): "ויכון בהנחתם שציונו המקום להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור יציאת מצרים על ידי ניסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו שהוא יחיד בעולמו אשר לו כח וממשלה לעשות בהם כרצונו".

והתפילין שאנו מניחים כוללות בתכנן כל מה שמקיף את חיי היהודי: יציאת מצרים, מתן תורה וישוב הארץ, ולפיכך עם ישראל מוסר נפשו על מצות תפילין כמבואר במסכת שבת (קל, 1).

וענין זה מפורש בפרשת 'בא' (שמות פרק יג) שבה התורה מצוה על התפילין דוקא בעת יציאת מצרים "והיו לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים", לפני המסע לארץ ישראל, משום שלקראת הכניסה לארץ ובתהליך שחרור האומה מיד אויב, צריך הרבה עוז ואומץ, הרבה רוח לחימה עילאית לכבוש את ארץ ישראל ולשחררה "נהלת בעוזך אל נוה הקדשך" (שמות טו).

ועוד ארבע פרשיות שבתפילין כן עיקרן הוא להנחיל מאב לבן את מורשת עמנו ולהעביר מדור לדור את תורת ישראל ככתוב: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר", "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבנך" וגו', כלומר לימוד התורה הוא התריס[7] הבטוח ביותר לשמירה על קדשי האומה, על קיום המצוות, קיום עם ישראל בארץ נחלתו וחמדתו, ולכן מצות התפילין שקולה כנגד לימוד תורה כדברי חז"ל (בברכות יז ע"א): "אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם רוצים אנו להיות יגעים בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקב"ה: קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם עגעים בתורה יומם ולילה", כי המניח תפילין כהלכתם מאריך ימים וזוכה לרוח קדושה ולמחשבה טהורה וזכה.

אני תקוה ותפילה לבורא יתברך שמו שיעזרנו על דבר כבוד שמו שאוכל להקדיש את כל זמני לעמול בתורתנו הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו בעוה"ז ובעוה"ב, לגדול בתורת ארץ ישראל ואהבת נחלת קדשה לתפארת עמי ומשפחתי.

וברגעי התרוממות אלו אנו פונים לה' ואליכם להורים לסבים ולסבתות, לדודים ולדודות, שהקב"ה יתמיד בריאותכם ותאריכו ימים טובים לראות בשמחת כל יוצאי חלציכם ולראות בגאולתינו השלמה.

בסיום, פי מלא שבח תהילה ותודה להורי היקרים אשר טרחו יומם ולילה עד הגיעי ליום הקדוש הזה, ולא חסכו כל מאמץ עמל ויגיעה לגדלני ולחנכני על ברכי התורה והאמונה, ישלם ה' פועלכם הטוב ותהי משכורתכם שלמה, ותרוו נחת ואושר ממני, ומאחי היקרים.

שבח ותודה עמוקה למורי ורבותי הנכבדים בבית הספר, על כל הטוב שהנחילוני, על החכמה והדעת שהקנו לי, כדי להדריכני בדרך האמת והיושר, והנני מבטיכחם שאעשה כל מה שבכוחי להיות, בן נאמן לתורתנו ולאומתינו הקדושה ולארצנו הנחמדה.

ולכם אורחים נכבדים חן חן לכם שהואלתם להשתתף בשמחתנו, ויהי רצון שתזכו לראות בשמחת בניכם ובנותיכם, אמן כן יהי רצון.

וכן, נושא אני תפילה לה' יתברך שיברך את כל עם ישראל ובפרט לחיילי צה"ל הקדושים העומדים על משמר ארצנו, ואת הבונים מדינתנו בגשמיות וברוחניות, ואת כולם יברך ה' בברכת ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, ואין עוז אלא שלום, ויחד כולנו נזכה לביאת גואל צדק, לקיבוץ נדחי ישראל, ולבנין בית המקדש בית תפארתנו, בעגלא ובזמן קריב, אמן ואמן.