בת מצוה בהלכה
א. נערה יהודית נעשית גדולה ובת מצוה כשתגיע לשתים עשרה שנה שלמות (נדה מה ע"ב, רמב"ם הל' אישות פ"ב ה"א, שו"ע אבה"ע סימן קנה סע' יב, ושו"ע או"ח סימן תרטז סע' ב) ושעור זה הוא הלכה למשה מסיני (שו"ת מהרי"ל סימן נא).
ב. הנערה מקדימה להגיע לגיל הגדלות יותר מהאיש, והיא ממהרת להתפתח רוחנית וגופנית יותר מהאיש, וכמאמרם ויבן ה' אלוקים את הצלע" (בראשית ב, כב) מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש (נדה מה ע"ב, ותוספות הרא"ש שם), ולכן בגרותה קודמת בשנה לבגרות הבן.
ג. אף שהנערה פטורה ממצוות מעשיות המוטלות על הנער המתבגר, בכל זאת נהגו לציין את המאורע בסעודת מצוה, בה משמיעה הנערה דברים מאלפים לשמירת התורה והמצוות, והודאות לה' על שזכתה להיות בת ישראל ולהתחייב במצוות שאשה חייבת בהן.
ד. יש מן האחרונים שמטעמי צניעות ומאיסור "ובחוקותיהם לא תלכו" שוללים את המנהג לערוך טכס וחגיגות בת מצוה בפומבי לבנות ביום הולדתן הי"ב, ויש כאלה שמחמירים ואוסרים מטעם "ובחוקותיהם לא תלכו" כי מנהג זה מקורו מהגויים שעורכים טכסים לבנותיהן בהגיען לגיל הבגרות (עיין שו"ת קול מבשר ח"ב סימן מד, וזקן אהרן וולקין ח"א סימן ו).
ה. אבל גדולי האחרונים כתבו שאין איסור בדבר ואין כאן סרך ע"ז, ואין שינוי ממנהג דורות קודמים, כי אדרבא בימינו שהבנות לומדות נבונות וחכמות, יש צורך גדול לטפח בהן זיקה עמוקה למסורת ישראל, לחינוך יהודי, לערכי הדת והאמונה, ולכן היא סעודת מצוה כמו בבר מצוה (עיין שו"ת שרידי אש ח"ג סימן צג, איגרות משה ח"א סימן קד). ויש לעשותה בצניעות מרובה ולשמור על כללי הצניעות והמוסר, ולהתרחק ממכשולים שונים.
ו. הנערה צריכה להרבות בשמחה ובחדוה ביום שנעשית בת מצוה, ותלבש בגד חדש לברך עליו ברכת שהחיינו, ותכוון בברכה זו גם על כניסתה לעול המצוות (בן איש חי ראה אות יג, כף החיים סימן רכה סע' יב, ושו"ת חת"ס או"ח סימן נה).
ז. האב אינו מברך 'ברכת שפטרני' על בתו שהגיעה לגיל המצוות (פרי מגדים או"ח סימן רכה א"א סק"ה, וכף החיים סימן רכה סקט"ו), וכן האמא אינה מברכת (פרמ"ג שם).
ח. בעבר לא היה צורך בחיזוק הבת לאהבת תורה ומצוותיה שכן האווירה בבית הוריה היתה ספוגה בצביון דתי ומסורתי, ברוח התורה וקיום מצוותיה, ולכן חגיגת "בת מצוה" אין לה זכר במקורות, מה שאין כן בדורות האחרונים שהחינוך היהודי התערער, יש צורך לציין אירוע זה ולעודד בת ישראל בכניסתה לעול המצוות, ולהחדיר בקרבה אהבת המסורת, הדת והאמונה, כדי לטפח בה 'אצילות נפש' הטבעית, ומשום כך עורכים לה טקס דתי כמו לזכר.
ט. רצוי שהבת מצוה תשמע דרשת רב או ת"ח אחר שיציין בדבריו את דרכה החינוכית של בת ישראל, וחשיבות כניסתה לעול המצוות, ובזה אנו מכינים אותה לעתידה המפואר להיות "אמא" בעם ישראל, להיות עקרת בית צדקנית ומסורה לייעודה בכנסת ישראל.
י. בסעודה זו יש לומר שירים ותשבחות לה', דברי תורה וחכמה, ובזה הופכת לכו"ע 'סעודת מצוה' (עיין שו"ת יביע אומר ח"ח סימן כט, ושו"ת ישכיל עבדי).