שאלות ותשובות - ט"ו בשבט
שאלה: האם צריך לברך על ירידת גשמים?
תשובה: במשנה בברכות (ט, ב) נאמר על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר "ברוך הטוב והמטיב" כלומר בשנה מבורכת בגשמים חובה על האדם להודות לבורא על טובותיו שמוריד גשמים להחיות בהם נפש כל חי, וכן מובא בתענית (ו, ב) ובתנחומא (מקץ א).
ברם, בגמרא בברכת (נט, ב) מובאות דעות שונות מה מברכים ומסקנת הגמרא שם שיש שלושה מצבים:
- כשירדו גשמים על קרקע שלו מברך "שהחיינו".
- כשירדו גשמים על קרקע של חברו מברך "הטוב והמטיב".
- כשירדו גשמים שאין לו קרקע פרטית מברך מודים אנו לך, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם (הל' ברכות פרק י הל' ח; הסמ"ג עשין כז וכן השו"ע באו"ח סימן רכא).
ברם, ישנם פוסקים שכתבו שברכת הגשמים אינה נוהגת עתה (כלבו סימן פז ד"ה הרואה) ודעה זאת הובאה בב"י (סימן רכא) וכן הביאם הרמ"א (שם ס"ק א) אלא שלדעתו אם אירעה עצירת גשמים יש לברך ברכה זו וכן מובא בשו"ע "אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם".
וכתב בעל כף החיים (סימן רכא ס"ק א) שלדעת מרן השו"ע אין א"י שווה לשאר הארצות, כל ששנים כסדרן אין מברכים וכל שנעצרים וירדו – מברכים. וגם בחו"ל מברכים. וכן כתב בעל חיי אדם (כלל סה-ז) ובעל קיצור שו"ע (סימן סא;ט) ולמסקנא כתב בעל "מקור חיים השלם" (ח"ב 178-182 ובקיצור שו"ע מקור חיים פרק מח ס"ק כד) וז"ל: "ברכה זו בטלה כל זמן שעם ישראל היו בגלות, איך עתה כאשר זיכנו ה' לשוב ולהתיישב בארצנו אשר למטר השמים תשתה מים, ראוי לברך ברכות אלה כתקנת בעלי התלמוד" (ועיין חזו"ע ט"ו בשבט דף שפו אות א).
ובודאי בזמננו שהאדמה זקוקה למים לתת פירותיה בעין יפה שזהו סימן מובהק לגאולה (סנה' צח, א) רצו לחדש ברכה זו לפאר ולקלס ולהודות לה' על ראשית צמיחת גאולתנו ובפרט שהזכרת גבורותיו של הקב"ה תלויה בארצנו ששם עיקר השבח וההודיה להשי"ת (עיין שו"ת אורח למשפט או"ח סימן כד).
שאלה: האם מותר לנטוע אילנות לשם נוי בחצר בית הכנסת?
תשובה: נאמר בתורה (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשרה כל עת אצל מזבח ה' א-להיך אשר תעשה לך" כלומר אסור לנטוע אילנות במקדש או אצל מזבח על דרך היופי והנוי לכוון בזה עבודת הא-ל יתברך והעושה זאת עובר לאו דאורייתא (הרמב"ם בסה"מ ל"ת יג; והרמב"ם הל' עכו"ם פרק ו הל' ט והחינוך מצוה תצב) וטעם האיסור משום שהגויים היו נוטעים אשרות ליד מזבחותיהם כדי שיתקבצו שם העם (עייש ברמב"ם).
ולגבי נטיעת אילנות לשם נוי בחצר בית הכנסת דנו הפוסקים האחרונים אם להסיק מאיסור זה גם לגבי נטיעת עצים בחצר בית הכנסת או לא – והסיקו רובם ככולם שהאיסור קיים רק ליד המזבח דהיינו בעזרה וכדברי בעל מנחת חינוך (מצוה תצב) שכל העזרה נקרא מזבח (עיין ע"ז מח, א) אבל בחצר בית הכנסת אין לאסור אפילו מדרבנן על נטיעת אילנות בחצר בית הכנסת.
ואם תאמר הרי בהגהות רעק"א לשו"ע (או"ח סימן קנ ס"ק יא) הביא בשם ר' דוד ערמה בפירוש לרמב"ם "דאפילו אצל בית הכנסת אסור מדרבנן. האחרונים דחו קביעה זו מכמה נימוקים ולכן הרמב"ם הגביל רק "אצל המזבח" ולא לכל הר הבית, הרי גם אין להרחיב האיסור גם על צד בית הכנסת כי איסור זה לא נזכר לא בתלמוד ולא בפוסקים וגם לא שייך בו "ובחוקותיהם לא תלכו" שהרי הנטיעה בחצר בית הכנסת היא לשם נוי ויופי ואין סממן ע"ז וממילא לא שייך בה האיסור "ובחוקותיהם לא תלכו" לפי מה שכתב בשו"ת מהרי"ק (סימן קצב).
וכן מצאנו ברמ"א (שו"ע סימן תצד, ג) שמותר לשטוח עשבים ולקשט בית כנסת בעצים ואין כאן איסור "ובחוקותיהם" כי זה נעשה זכר לשמחת מתן תורה (עיין ברכי יוסף שם; מג"א שם ס"ק ח; שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן לג; שו"ת באהלה של תורה ח"ב 37-38; שו"ת יביע אומר ח"ט סימן טז, שו"ת "אורח למשפט" סימן לז; ילקוט יוסף ח"ב עמוד רסג-רסז ועוד).
שאלה: למה ארץ ישראל לא נותנת פירותיה בעת חורבנה אלא נשארת שוממה, שרופה וכסוחה ושום אומה לא נאחזת בה?
תשובה: כתב מרן הראי"ה קוק בספרו אורות (ט) שארץ ישראל קשורה בקשר החיים עם האומה הישראלית חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה ולכן הם קשורים ומזווגים יחד, וכנסת ישראל קשורה בקדושת ארץ חמדה (עיין עולת ראיה ח"א רג-רד) וארץ ישראל מתאימה לכנסת בכללותיה לצורותיה (שם) והקב"ה התאים קדושתה של א"י עם הטבע הרוחני העצמי היסודי של האומה ולכן חבוקה בנצח האומה, ושייכת לה "ויעמידה ליעקב לחק... לישראל ברית עולם" (שם רג).
ארץ ישראל מזווגת לעם ישראל שבחר לו י-ה לסגולתו ונשמות האומה והארץ פועלות יחד להוציא לפועל את עריגת קדושתן (הקדמה לשבת הארץ) ולכן רק כאשר ישוב העם אל ארצו ולמהותו יתחילו סגולות העם לצאת לאור עולם, להאיר מחשכי הארץ (אורות קסו, איגרות הראיה ג, קנח).
ולפיכך כל זמן שאין ישראל על אדמת בת זוגו אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה כי היא מנועה מצד הגזירה העליונה "והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים" (ויקרא כו, לב ומהרש"א בסנה' צח, א) ואמרו בספרא שם (בחוקותי י, א) "זו מידה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה" כלומר אין זו קללה עבורה אלא ברכה שלאחר החורבן לא ימצאו נחת רוח בארץ והיא תישאר שוממה וגלמודה, וכתב רבנו הרמב"ן (שם) "אין ארצנו מקבלת את אויבינו" וכתב רבנו בחיי (שם) שכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כוח שמיום שחרבה לא קיבלה אומה ולשון ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה", ולכן היא נשארת חרבה, שוממה ושום אומה לא תזכה "לבנות עליה חומה ומגדל" (עיי"ש בדבריו וכן בפרשת לך לך, בראשית יז, כד) וכל האומות ששלטו בה השאירו אותה שוממה וחרבה.
ולפי זה אתי שפיר דברי ר' אבא בסנה' (צח, א) שהסימן המובהק לסיום הגלות וראשית הגאולה הוא שא"י תחזור לתת פירותיה בעין יפה לישראל כי זוהי "תשובת המשקל" לשממונה וכפי שאמרנו היא שומרת אמונים לבעליה האמיתיים, לבניה בונה, וב"ה עינינו הרואות שמאז שעם ישראל התעורר לשוב לנחלתו הארץ נבנית ומתפתחת בצעדי ענק, נותנת פירות משובחים ועסיסיים, והקללה סרה ממנה ופינתה את מקומה לברכה, לשגשוג, לפריון וכדברי הנביא (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" וזהו "הקץ המגולה", הסימן המובהק לראשית צמיחת גאולתנו, כלומר הגאולה תתחיל להופיע בזמן ש"ברכת השנים" תחל להופיע והארץ תתן את ברכתה לעם השב אליה מקצוות תבל, וכן מבואר באיגרות הראי"ה (איגרת תתעא): "כן אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו, אמנם לא מהיום התחילה, רק מאז התחיל הקץ המגולה להיגלות מעם אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולתת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא התחילה אתחלתא זו".
ולכן קיבוץ גלויות הוא "אתחלתא דגאולה" כי הארץ מחכה לבניה שישובו אליה כדי לבנותה במו ידיהם על אדני הקודש, הצדק והיושר ומשום כך נשארת "אלמנה חיה" כל ימי הגלות עד שיתכנסו אליה כל הגלויות ,בונה ירושלים נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב; ויחזקאל לו, כד וילקו"ש תהלים תתפח על מזמור קמז).
שאלה: אני קובע סעודה פעם בשבוע כל הכוסכוס מה אני חייב לברך על תחילתו על סופו?
תשובה: לכאורה צריך לברך ברכת המוציא וברכת המזון שהרי קיי"ל וכמ"ש שפסק מרן השו"ע (סימן קסח-ו) פת הבאה בכיסנין שקבע עליה סעודתו מברך עליו המוציא וברכת המזון, אבל הכוסכוס הוא שונה משום שהוא "מעשה קדרה", וכתבו רוב הפוסקים ובראשם מרן החיד"א בברכי יוסף (קסח אות י) ובבית מנוחה (אות כה) שכל מעשה קדרה מברך עליהם בורא מיני מזונות בין קבע עליהם סעודתו ובין לא קבע.
ברם, בעל כף החיים (סימן קסח-ס"ק קכו) בהביאו הרבה פוסקים כתב ולדינא אם קבע סעודתייהו עליו מברך המוציא וברכת המזון, אבל מרן הגר"ע יוסף (חזו"ע ט"ו בשבט עמוד קפג) והאור לציון (פרק מו ס"ק ט) כתב שיש לברך עליו בורא מיני מזונות שהרי המג"א (סימן קסח ס"ק לח) כתב כל שלא נאפה בתנור אינו קרוי לחם ואף אם קובע עליו סעודתו מברך מעין שלוש וכן כתב מרן הברכי יוסף (קסח-אות י) ולכן גרגירי הכוסכוס והמקארונים והאיטריות שנחשבים "מעשה קדרה" ולא "מעשה תנור" מברכים עליהם אפילו קבעו עליהם סעודה "בורא מיני מזונות" ועל המחיה וכן המנהג ובפרט שכן דעת מרן החיד"א הנ"ל (וכן פסק מרן הגר"ש עמאר שליט"א "חומת ישרים" על ט"ו בשבט דף רכב, אות מ) וכן ב"אוצר הברכות" (דף פח).
ברם, כיוון שעל הכוסכוס יש ירקות ובשר פסק הגאון מרן הגר"י משאש בספרו "אוצר המכתבים" (ח"ג סימן אלף תשפא) שעל הכוסכוס יברך "בורא מיני מזונות" ועל הירקות שבו יברך "אדמה" ועל הבשר שבו "שהכל" ולאחר אכילתו יברך על המחיה ובורא נפשות רבות (עיי"ש) ויש סוברים שאם אוכל אותם כל אחד בנפרד אז יברך על כל אחד ואם אוכל אותם יחד עם הכוסכוס ברכת הכוסכוס פוטרת אותם (עיי"ש בחומת ישרים דף רכג אות מב).
ולפי זה על איטריות, דייסא, בורגול, פדאוש (העשוי מבצק קמח) וכן על ה"מופלטה", מברכים "מזונות" ולאחריהם על המחיה (ועיין הרמ"א סימן קסח-יג) אבל "איטריות" מביצים ללא קמח מברכים "שהכל" ו"בורא נפשות".
שאלה: תלמיד שואל, אני מבולבל לגבי הסאברס מה לברך עליו, ורצוני לדעת מה ברכתו האמיתית?
תשובה: ראיתי בשו"ת "יחוה דעת" (ח"ב סימן כא) שהאריך בענין זה והעלה לדינא שיברך בורא פרי העץ וכן כתב בחזון עובדיה (ט"ו בשבט עמוד קמז) וכן פסק בעל "שו"ת שבט הלוי" (ח"ד כג) בעל "אור לציון" (ח"ב דף קיח הערה ה) ובספר "ברכת ה'" (ח"ג עמוד ס) ובספר אוצר הברכות (דף קכט ודף קסב) וכן פסק בעל כף החיים (סימן רב ס"ק ו) שכל שהפרח יוצא ענפים ברכתו "בורא פרי העץ" (עיי"ש).
לדינא, על סאברס מברכים בורא "פרי העץ" ובסופו "בורא נפשות" (ועיין בספר ברכה נאמנה דף קפו אות ח).
שאלה: מה מברכים על "התרפאס" (כמהין) ?
תשובה: כידוע "התרפאס" גדל בתוך האדמה, אבל דינו כדין הפטריות שמברכים עליהם שהכל וכמ"ש מרן בשו"ע (רד-א) ולפיכך יש לברך עליהם "שהכל" ואולם בשו"ת "מים חיים" (סימן זן) למרן הגר"י משאש זצ"ל העלה שיש לברך עליו בורא פרי האדמה, אבל רוב הפוסקים כתבו כיוון שהם גדלים מלחלוחית הארץ ויניקתם אינה מן הארץ אלא מן האויר, ולכן אינם נקראים פרי האדמה, ומברכים עליהם שהכל כמ"ש השו"ע הנ"ל (ועיי"ש במשנ"ב ס"ק קסד).
ואם בירך עליהם "פרי האדמה" יצא (עיי"ש ערוך השולחן סימן רד ס"ק ה ובן איש חי פרשת מטות יד). וכל זה אם אוכל אותם בנפרד אבל אם אוכל עם פת אין מברכים עליהם כלל.
שאלה: מה מברכים על הבננות?
תשובה: בענין זה ישנן דעות שונות ונפרט:
- הטור (סימן רג) הביא מחלוקת הראשונים שלדעת ר"י יש לברך בורא פרי העץ משום שפרי האדמה מיקרי רק דבר שצריך לזורעו כל שנה "ולא דבר שגדל שוב משורשיו", וכדברו פסקו הרא"ש והטור ור"ת היה נוהג לברך בורא פרי העץ.
- מרן הב"י ועוד אחרים (סימן רג ס"ק ג) על המאוזיש מברך פרי האדמה, והמאוזיש הוא בננה בלשון טורקי, כלומר בלשון ערבית היא "הבננה" כיוון שלדעתו אם נשאר הענף ולשנה אחרת נותן פירות מאותו עץ, חשוב "עץ", אך אם התייבש אף שצומח ממקום אחר משורשיו הראשונים חשוב "ירק" ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה.
וראיתי בספר "אור לציון" (פרק מו, לג) שעל הבננה מברך בורא פרי האדמה בתורת ודאי ולכן מברך עליה בורא פרי האדמה אף לאחר שבירך "פרי העץ" על פרי עץ (עיי"ש) וכן פסק בשו"ת "מקוה המים" (ח"ג סימן מז אות ג).
ברם, יש שחלקו עליו וכתב שמה שמרן כתב שיש לברך "פרי האדמה" עדיף לברך בפה"א שבזה יוצא לכו"ע, ואם עבר ובירך עליה בפה"ע יצא, כי מידי ספק לא יצאנו (עיין שו"ת יביע אומר חלק ה, כו וחזו"ע ט"ו בשבט דף קמז-א).
והגר"י משאש בשו"ת "מים חיים" (סימן נו) אחרי שהביא דברי מרן בשו"ע (רג-ג) השיג עליו והעלה שיש לברך עליו ,שהכל" כי לדעתו כשיש ספק אם זה אדמה או עץ יש לברך שהכל אפילו לכתחילה וכן כתב הרב בן איש חי בשו"ת רב פעלים (ח"ב סימן ל ובשו"ת "שמש ומגן" ח"ב סימן י).
ברם, האחרונים – בעל שו"ת פרחי כהונה (סימן כח) ובעל שו"ת "בנפש דוד" (סימן קפא) דחו דברי בעל שו"ת "מים חיים" ודעימיה וכתבו שבספק מברכים בפה"א ולמסקנא המנהג לברך בורא "פה"א" כדעת השו"ע וכן פסק הבן איש חי, בעל "כף החיים" (סימן רג אות יג) בעל קצות השולחן (סימן מט ס"ק יח) ודברי השולחן (אות ו וז') ובספר אוצר הברכות (דף לח-כח) ואם עבר ובירך "בורא פרי העץ" בדיעבד יצא שהרי לדעת הרא"ש ודעימיה זוהי ברכתו לכתחילה כדין כל אילן ששורשיו נשארים לשנה הבאה ואין צריך לזורעו שנית כל שנה ושנה (ועיין בקצות השולחן סימן מט-יח).
שאלה: כשחל ט"ו בשבט בשבת איך לנהוג באכילת פירות?
תשובה: מנהג יפה הוא להרבות באכילת מיני פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות ולברך עליהם ברכות הראויות להם.
והנה כשחל ט"ו בשבט בליל שב"ק:
- יש נוהגים לברך עליהם מייד לאחר הקידוש לפני נטילת ידים של הסעודה ויש מערערים על מנהג זה כי קיימת מחלוקת בפוסקים אם צריך לברך עליהם ברכה אחרונה או נפטרים בברכת המזון שלאחר הסעודה.
- מביאים אותם בתוך הסעודה לפני ברכת המזון שאז ברכת המזון פוטרתם וכן פסק בחזון עובדיה (הל' ט"ו בשבט דף ה).
ולכתחילה אין לאוכלם אחרי ברכת המזון כדי להרויח ברכה אחרונה שיש מקפידים על זה משום שגורם ברכה שאינה צריכה, ובודאי יש לחוש לדבריהם ובכל זאת אם טעו והניחום לאחר ברכת המזון על ידי שכחה מותר לברך עליהם ולאחריהם (עיי"ש בחזון עובדיה ט"ו בשבט).
ואם בדיעבד הביאום לפני הסעודה ואכלו מהם כשיעור, לא יברכו אחריהם ויסמכו על האומרים שברכת המזון פוטרתם שספק ברכות להקל (עיי"ש).
שאלה: מה קודם בסדר הברכות, ברכת התמרים או ברכת היין?
תשובה: ההלכה קובעת שפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י קודמים לברכה לכל שאר מיני פירות העץ ואע"פ שאינם חביבים עליו כמו שאר המינים (ברכות מא, א ושו"ע ריא ס"ק א) ובין שבעת המינים עצמם יקדים הפרי הקרוב יותר לתיבת "ארץ" דכתיב "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח, ח) ונמצא שהזית והתמר (דבש) קודמים לגפן כי "גפן" היא שלישית לארץ קמא, וזית ראשון לארץ בתרא, ותמר שנית ולכן התמר קודם ליין ויש להקדימו ליין כי גפן היא שלישית והתמר הוא שני וכמ"ש השו"ע (סימן ריא-ד) ולכן התמרים קודמים לשאר פירות האילן לברך עליהם תחילה ויפטרו בברכתם את כל פירות העץ שלפניו.
ברם, הרמ"א (שו"ע סימן ריא ס"ק ד) הביא שדברי מרן השו"ע איירי אם אוכלים ענבים כמות שהן, שהתמרים קודמים לענבים, אבל אם עשה מהן יין, שמפני חשיבותו הוא קובע ברכה לעצמו "בורא פרי הגפן" אז היין קודם לתמרים וכן המנהג להקדים לברכת "בורא פרי הגפן" לברכת התמר כי היין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טו) ואין אומרים שירה אלא על היין (ברכות לה, א) וברכתו שונה מברכת הענבים, כי אישתני למעליותא אישתני לברכה (ברכות לה, ב) והיין משמש לנסכים במקדש ומשמח א-להים ואדם (שופטים ט, יג).
שאלה: כשעושים קידוש בבית כנסת לרגל שמחה אחרי התפילה, האם אני חייב לשתות מהקידוש כדי לפטור שאר המשקים?
תשובה: קיי"ל היין פוטר כל מיני משקים ולפיכך אם קידש ובירך על היין, אין צריך לברך על שאר המשקים ובתנאי שהמשקים יהיו לפניו בשעה שבירך על היין או שהיה דעתו עליהם, אינו מברך עליהם כי ברכת בורא פרי הגפן פוטרתם (שו"ע סימן קעד-ב) וכן אם שתה יין ואח"כ שתה מים או שאר המשקים אין לו לברך "בורא נפשות" על המים באחרונה כי ברכת היין פוטרת המים כמו שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים (עיין שו"ע סימן רח ס"ק טז).
והנה בשמחות חתן וכלה או בר מצוה שעורכים קידוש בבית הכנסת או בביתו של בעל השמחה, והחזן או המכובד עושה קידוש על היין ונותן לכל המוזמנים, הרי כל מי שטעם מן היין אם רצונו לשתות בירה, קולה, ערק, מיץ תפוזים אינו צריך לברך עליהם כי טעימת היין פוטרת שאר המשקים ואם אינו טועם מיין הקידוש, אע"פ שנתכוון לצאת ידי חובת קידוש צריך לברך על שאר המשקים ששותה אחר כך.
שאלה: מה מברכים על "קומפוט" בסוכר?
תשובה: האוכל פירות מבושלים בסוכר הנקראים "קומפוט" בסוף הסעודה יברך עליהם כברכתם הראויה ולכן אם הם:
- מפרי העץ – מברך בורא פה"ע ונפשות.
- מפרי האדמה – מברך בורא פה"א ונפשות.
- מפרי העץ והאדמה – מברך לפי עיקר הסלט קומפוט.
- מפרי העץ והאדמה ושניהם עיקרים: יברך לפי רוב הפירות המרכיבים את הקומפוט (ועיין חזו"ע ט"ו בשבט דף קמב-קמג ושו"ת יחוה דעת חלק ה סימן יט).
שאלה: מה מברכים על שתיית קוניאק?
תשובה: בעל כף החיים (סימן רב אות ט) כתב שעל יין שרוף בשם המור וקציעה שעדיף מיין מבושל ומברכים עליו בורא פה"ג ומגע עכו"ם אסור, אבל הרבה פוסקים התירו מגע עכו"ם ביין שרוף שלנו, ולענין ברכה פשוט לברך עלי ושהכל, ובעל חזון איש פסק לברך על הקוניאק אמיתי המופק מיין בורא פרי הגפן – אבל להלכה כתבו הפוסקים שהמנהג לברך עליו "ברכת שהכל" (עיין ילקוט יוסף סימן רג אות י; אוצר הברכות דף קסט; וחזו"ע ברכות).
שאלה: האם חייבים לענות "אמן" אחרי ברכת "בורא נפשות"?
תשובה: הרא"ש בברכות (פרק ז יסמן י) הביא בשם רב יהודאי ורב האי גאון שלאחר ברכת אכילת פירות וכיו"ב שמברך "בורא נפשות" צריך לענות אמן דכיון שהוא סוף הענין צריך לענות אמן כמו לאחר "בונה ירושלים".
ברם, דעת הרמב"ם אין לענות אמן אלא כשאומר שתי ברכות או יותר בזה אחר זה, ואם כן אם בירך שתי ברכות אחת לאחר השניה, רשאי לענות אמן אחר ברכת עצמו. ובגלות מרוקו ישנם מנהגים שונים בזה, דלפעמים היו אחדים שענו אמן בסיום ברכת "בורא נפשות" של עצמן ויש כאלה שלא ענו (עיין בזה בספר "נהגו העם" ברכות אות יב).
שאלה: נטעתי אילן בט"ו באב תשע"ז, מתי פירות העץ יהיו חולין גמורים?
תשובה:
- אדם שנטע אילן בט"ו באב תשע"ו הרי בראש השנה תשע"ז עלתה לו שנה לנטיעה, ומכאן ימנה את שנת תשע"ח ותשע"ט ובט"ו בשבט של שנת תשע"ט יהיו הפירות מותרים מדין ערלה ויחול עליהם דין "נטע רבעי" ורק לאחר ט"ו בשבט של שנת תש"פ יהיו הפירות חולין גמורים.
- ואם נטע אילן בט"ז באב, הרי כאן הפסיד את הימים עד ר"ה להיחשב כשנה ולכן יתחיל למנות מראש השנה שלוש שנים ויצטרך להמתין עד ט"ו בשבט להיתר פירות מדין ערלה ורק לאחר ט"ו בשבט של שנת תשפ"א יהיו חולין גמורים (עיין ר"ה פרק ב משנה יד; הרמב"ם הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ב הל' א; פרק ז הל' ג; ושו"ע יור"ד סימן רצב ס"ק א, ב, ה, ו).
שאלה: קטפתי אתרוג מהאילן בערב ט"ו בשבט ושוב קטפתי אתרוג אחר ט"ו בשבט, האם אני יכול לעשר מזה על זה?
תשובה: כידוע שבאתרוג אזלינן בתר לקיטה כיון שדרכו לגדול כירק על המים ולכן כשקטפתי לפני ט"ו בשבט הרי נחשב לשנה שעברה וזה שנקטף אחרי ט"ו בשבט שייך לשנה הבאה ואין לעשר מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, ואף בדיעבד אם תרום אין תרומתו תרומה (עיין קידושין ג; שו"ע יור"ד סימן שלא ס"ק נז, קכה; ושו"ת "שמע שלמה" ח"ג ענייני זרעים סימן ט).
ברם, דין של "בתר לקיטה" שייך רק לאתרוג אבל שאר פירות האילן הזמן הקובע בהם הוא "החנטה" ולדעת רבנו הרמב"ם (פ"א מהל' מעשר שני הל' ב) החנטה היא כשהגיע הפרי ל"עונת המעשרות" שהיא שליש גידול הפרי ומעתה פרי שהגיע לשליש גידולו קודם ט"ו בשבט, אין לעשר ממנו על פרי שהגיע לשליש גידולו רק מט"ו בשבט והלאה וכן להיפך.
שאלה: לגבי חמשת מיני דגן, מה הוא השלב הקובע לגבי מעשרות?
תשובה: חמשת מיני דגן וקטניות ושאר התבואות, השלב הקובע בהם לגבי מעשר הוא משהגיעו לשליש גידולם, וראש השנה שלהם הוא א' תשרי ועל כן תבואה וקטניות שהגיעו לשליש גידולם קודם ר"ה, יש לעשרם כפי שנת המעשר שעברה, ולאחר ר"ה יש לעשרם כפי שנת המעשר של השנה שלאחר ר"ה.
ולגבי ירק השלב הקובע בהם הוא הלקיטה ור"ה השנה שלו הוא גם כן בא' בתשרי וכן אתרוג הוא כירק והשלב הקובע בו למעשרות הוא הלקיטה ולא שליש גידולו כשאר הפירות.
שאלה: האם אני חייב להפריש תרו"מ מפירות מסופקים?
תשובה: כידוע שתרומות ומעשרות עיקר חיובם מן התורה בזמן שרוב ישראל על אדמתם ובזמן הזה שאין כל ישראל שרויים על אדמתם החיוב הוא מדרבנן (שו"ע יור"ד סימן שלא ס"ק א, ב).
ומה הפירות החייבים מן התורה – נחלקו הראשונים:
- דעת הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב, הל' א, ו) כל פירות האילן חייבים בתרו"מ מן התורה ורק ירקות חייבים מדרבנן.
- ושאר הראשונים סוברים שמן התורה רק מדגן, תירוש ויצהר חייבים מן התורה וכל שאר המינים חייבים מדרבנן.
- מן התורה אין חיוב להפריש תרו"מ אלא בא"י אבל בחו"ל לא נוהגים כלל דיני תרו"מ (רש"י לברכות לו ד"ה גבי מעשר; הראב"ד הל' מעשר פ"א הל' ט; שו"ע יור"ד סימן שלא, א-ב).
ולאור כל האמור, אדם שקונה פירות וירקות שאין עליו פיקוח כשרות חייב להקפיד ולהפריש מהם תרו"מ (עיין שו"ע יור"ד סימן שלא פב, פג, פט).
ואם מסופק הוא אם פירות אלו מעושרים יעשר מהם בלא ברכה (עיין שו"ת ישכיל עבדי ח"ח יור"ד סימן ח אות ה).
שאלה: כמה צריכים לטעום מכוס הקידוש?
תשובה: צריך המקדש לשתות מכוס הקידוש מלוא לוגמיו דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא והוא רוב רביעית.
ויש אומרים שאף אם לא טעם המקדש אלא מעט אך יחד עם טעימת המסובין על השולחן מעט אך יחד עם טעימת המסובין על השולחן יהיה שיעור מלא לוגמיו, יוצא ידי חובה, ששתיית כולם מצטרפת לשיעור (שו"ע סימן רעא ס"ק יג, יד) ובגלות מרוקו נהגו להקל וסמכו על כך ששתיית המקדש וכל בני הבית מצטרפת לשיעור מלוא לוגמיו, ולא צריך המקדש לבדו לשתות שיעור זה.
ברם, המדקדקים הקפידו שהמקדש ישתה הוא בעצמו שיעור מלוא לוגמיו.
שאלה: אכלתי כמה פירות שנשתבחה בהם הארץ ואיני יודע בעל פה את ברכת מעין שלוש, האם אני יכול לברך עליהם ברכת בורא נפשות שהיא שגורה בפי?
תשובה: חזיתי למרן הגר"ע יוסף בספרו "יחוה דעת" (ח"ב סימן כב) שהעלה ששב ואל תעשה עדיף ולא יברך כלל, וכתב שהחרד לדבר ה' ישנן היטב את הברכות שתיקנו חז"ל עד שיהיו שגורות בפיו, ויברך על כל פרי ברכתו הראויה לו.
שאלה: מה מברכים על ארטישוק מכל הסוגים?
תשובה: בשו"ת "מים חיים" (סימן לז) נשאל על זה מרן הגר"י משאש ופסק שיברכו עליהם שהכל כי מרן השו"ע (סימן רד) פסק שעל עשבי דדברא שאינם נזרעים מברך שהכל, וכתב שרבים מברכים על זה בורא פרי האדמה, וכן העלה המג"א בשם מרן האריז"ל וכן פסק הבן איש חי (פ.מטות אות ז) שגם על עשבי דדברא יברך בורא פה"א כדעת מרן האריז"ל.
שאלה: אכלתי פירות משבעת המינים וגם מפירות אחרים שאינם משבעת המינים, האם אני צריך לברך שתי ברכות או רק "מעין שלוש"?
תשובה: האוכל פירות משבעת המינים כגון תמרים, רימונים וכו' וגם תפוחים, שזיפים – יברך ברכת "מעין שלוש" והיא פוטרת אותו מברכת "בורא נפשות".