שאלות ותשובות בענייני חג החנוכה - הרב שלמה בן חמו-רב העיר קריית גת

שאלה: האם ישנה מצוה לקבוע סעודה בחנוכה?

בענין קביעת סעודה בימי חנוכה, ישנן שתי דעות בראשונים:

דעת הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג הל' ג) כתב: ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל..." משמע מלשונו שהוא מפרש דברי הגמרא בשבת (כא, ב) "ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה" הכוונה לשמחה כלומר שיש לערוך בימים אלו סעודות מצוה, לאכול בשר ולשתות יין כמקובל בימים טובים (פסחים קט, א ורמב"ם הל' יום טוב פ"ו הל' יח).
ושאר הראשונים כתבו שאין הכוונה לסעודות אלא לשמחה והלל, ובחנוכה אין חובה לקבוע סעודה אלא חובה להודות, להלל, לשבח ולקלס לרבש"ע שעשה לנו הצלה רוחנית וניתק אותנו מתרבות יוון הקלוקלת וכן כתב הב"ח (או"ח סימן תרע-ב) שבחנוכה הנצחון היה רוחני כי גזירת היוונים הייתה כנגד התורה ומצוותיה ובפורים הגזירה הייתה על הגופות, ולכן בנס פורים יש לשמח הגוף באכילה ושתיה והטעם לדעה זו שלא קבעום למשתה מפני שרק עבודת המקדש חזרה למקומה אבל תרבות יוון לא נעקרה לגמרי ועדיין מחלחלת בשדרות העם ולא חזרו בתשובה כל ישראל מדעותיהם היווניות (עיין "הליכות שלמה" עמוד שכ).
וישנם פוסקים שכתבו שיש מצוה לקיים בחנוכה סעודות כדי לשמוח בישועת ה' שעשה לעמו בימים ההם ובפרט שיש לשמוח על שחרור המקדש וטיהורו מטומאת יוון (הרמ"א סימן תרע-ב אות טז) והראבי"ה כתב שיש לקבוע בחנוכה סעודה על פת ולכל הדעות אם עורכים סעודה ומרבים בה בדברי תורה בשירות ותשבחות, אז הסעודה הופכת אליבא דכו"ע לסעודת מצוה שיש בה גם שמחה רוחנית וגשמית יחד, ולכן מצוה לשמוח בימי חנוכה ולעשותם בשמחה ובסעודה ויזמר בהם זמירות ותשבחות להקב"ה ואז נחשבת "סעודת מצוה" לדעת כולם (עיין יעב"ץ ח"ב עמוד תפא במנורת המאור ס"ב, ס"ג ומטה משה בשם רבו הרש"ל; ומשנ"ב תרע ס"ק ט וכף החיים ס"ק טו).

וכתב בעל "כף החיים" בשם שיירי כנסת הגדולה ואליהו רבה שהעושה סעודה בכל יום של חנוכה כדי להלל, לשבח ולהודות להקב"ה על נסיו ונפלאותיו הרי זה משובח ובפרט לערוך סעודה ביום אחרון של חנוכה שנקרא "זאת חנוכה" כי הוא "גומרה של חנוכה".
ועצה נכונה זו של הפוסקים מלמדת אותנו יסוד מוצק בחיי היהודי שלא רק בשבתות ובימים טובים, היהודי מתעלה לספירות עליונות ולמצבי רוח מרוממים אלא כל היום גם כשהוא עוסק בענייני חול יכול לעבוד את בוראו ברציפות על ידי הכוונת כל מעשיו לשם שמים, לשמחה ולהלל לה' על חסדיו ושפעו הגדול (עיין הרמב"ם הל' דעות פ"ג הל' ג) ובזה מתפרשים דברי דוד בתהלים (כז, ד): אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי" ותמוה וכי דוד ישב ספון בבית ה'? והלא היה מלך ועסק במלחמות מצוה וניהל את עמו!
אלא מוכרחים לומר שכל ענייני החולין של דוד היו קודש כי כל מגמת מלכותו הייתה לרומם, לשגב ולפאר את רבש"ע על יצירתו ולכן זה נחשב כאילו ישב בבית ה' עשרים וארבע שעות רצופות בעבודת ה'.
שאלה: מי הם המתייוונים?
בספר החשמונאים (א, פרק א, 11-14 תרגום אברהם כהנא) מובא שיצאו בני בליעל מישראל והדיחו רבים לאמר נלכה ונכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו... וילכו למלך וישליטם לעשות חוקי הגויים ויעזבו להם ברית קודש ויצמדו לגויים ולתועבותיהם ובכך גזרו היוונים "שמי שמזכיר שמו של הקב"ה ידקר בחרב" והרבה מישראל נהפכו למינים וליועצי עצות על עמם לאנטיוכוס הרשע (עיין אוצר ישראל חנוכה עמוד 193).
יוצא מדברים אלה שהמתיוונים הם יהודים שרצו לאמץ תרבות יוון ונימוסיה, לחיות ככל הגויים, להכניס אורח חיים אסטטיים לחיי העם, ונורמות אלה הן שונות ממסורת התורה וגדריה, ולכן קמו החשמונאים שומרי משמרת התורה לגדור גדרים בעם ישראל וזהו המרד החשמונאי נגד השלטון ההלינסטי שבא"י - כי ראו בהתיוונות נגד צרעת הבא לנתק היהודי מאמונתו היחודית ולהתבולל בתרבות זרה ומגמת היוונים הייתה "לשכחם תורתך" ולכן מלחמת החשמונאים הייתה בעיקר נגד המתיוונים שרצו להשליט פילוספיות יוון וחכמיה בכרם ישראל ולהתפלסף נגד מצוות התורה ולכן "חג החנוכה" הוא חג נצחי נגד הסטיות של היהודי המנסה לעבור מתפיסתו התורנית לתפיסות זרות ולכן תיקנו לנו להדליק נרות לומר ל"עוברים ושבים אלה" חדלו מלחפש בבארות זרים לשתות מים עכורים אלא התחזקו באמונתכם ובתורתכם כי אין תרבות מוסרית יפה ונעימה כמו תורת ישראל שדרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום, יושר ואמת.

ולפיכך, חג זה נחוג על ידי כלל ישראל - חילוניים ודתיים ומתקיים בהידור רב "מהדרין מן המהדרין" כי בנשמת כל יהודי גנוז "אור האמונה" שלא נותן לו להתנתק מתורתו, מצביונו המיוחד הקדוש.
ברם, עלינו לדעת שאין חכמי התורה מתנגדים לחכמה שהרי אמרו "יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט, כז ומגילה ט, ב) כלומר יפיפיותו של יפת ראויה להיות באוהלי שם, כלומר לקחת את הטוב והיופי שבתרבות האנושות ולייהד אותה, להצמידה לאמונת הייחוד כדי לעבוד את ה' אבל ללכת אחרי פילוסופיית יוון ויופיה החיצוני המעורטל מהמוסר העליון זה אסור לחלוטין ועל זה נולד מאבק בין חכמת התורה לחכמת יוון הבנויה על המחקר השכלי-אנושי המוטעה, ומדיחה את היהודי ממהותו ומדרכיו המיוחדים האצורים בתורתו השמימית וסיסמת היהודי היא "הכח באמונה" וסיסמת חכמת יוון היא "האמונה בכח".
"ההתייוונות" היא ההליכה אחרי הלוגיקה האנושית אחרי הטבע וכוחותיו, תוך התעלמות מהנשמה האלוקית, תוך הזנחת האור המקורי, ודרך זו מובילה לכפירה, להתנוונות האישית, ולכן חז"ל אסרו ללמוד "חכמת יוון" ופירש הריב"ש (סימן מה) שהכוונה לרטוריקה, לאמונת השכנוע שבפילוסופיית יוון המנסה לשכנע ביופיה החיצוני את שומעיה שיאמינו בצדקת דרכה, והיא חלולה מבפנים כי כולה מבוססת על עליזות החיים הבשריים מבלי תוכן מוסרי עמוק ויציב על הספורט וההתעמלות על המשחקים האולימפיים והאצטדיונים למיניהם.

ההתיוונות מעריצה את הגופניות, את הדור הצעיר, את המשחקים האולימפיים ומתרחקת מהמוסר העליון והצדק האמיתי, ולכן אצלם המטרה מקדשת את האמצעים.
נאמני התורה כינו את "המתיוונים" - "מרשיעי ברית" שזנחו את אלוהי ישראל ותורתו ונלחמו בחירוף נפש לאמץ את התרבות ההלנית בכל תחומי החיים ובזה נוצרה "מינות" בבית שני ונמשכת גם היום בחוגים הליברליים.
ובימינו המתייוונים הם הנוהרים אחרי "תרבות המערב" למחוק מתודעתם את המצוות ולבכר את "השכל האנושי" ולהעמיד במרכז "האדם ותענוגיו" הבהמיים, ולכן עלינו לנקוט דרך של קירוב, של שכנוע, להקרין עליהם אור של תורה, של יושר ואהבה, ולא של מלחמה כפי שהיה נגד ההלנסטים על ידי החשמונאים.
ולפיכך, חנוכה אינו חג של סביבונים, של סופגניות והצגות, מחזות וסרטים, אלא חג של חנוכת המקדש הפנימי של האדם שחולל על ידי תרבות המערב, חג של שיבה למקוריות, לעצמיות היהודית הטהורה כי החטא הוא שכחת העצמיות וכמו שכתב מרן הראי"ה קוק "חטא ישראל, זנח אחרי אלוהי נכר את אניותו העצמית (אורות הקודש ח"ג מוסר הקודש קמ-צז והקדמה לשבת הארץ), עזיבת התרבות העצמית גרמה להשתעבדות רוחנית לתרבות זרה, וזה עצם הגלות, גלות השכינה ולכן "חזון הגאולה" השלישית של ימינו היא חזרה לעצמיותנו, לזנוח מקורות זרים ולשאוב מים חיים ממקור החיים, "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים" ולכן מחובת דורנו השב לציון לשוב לשורשו האלוקי, לעצמותו הקדושה ולא לחקות דרכי הגויים - ולכן התשובה לעצמיותנו היא מחיקת ההתיוונות, את חיקוי תרבות זרה "והתשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו..." (אורות התשובה פ.טו-י). ולפיכך מדינתנו חייבת להתנער משכחת עצמיותה מנהירתה ל"תרבות המערב" שהיא הניגוד הגמור לתורת ישראל, לאמונה הזכה והטהורה. מקימי המדינה טעו בטעות המתייוונים כי חשבו להקים מקלט מובטח ע"פ משפט העמים לנרדפים בנכר, אבל אינם קוראים תיגר על "הגלות" ולכן מטרת הקיבוץ הלאומי לדעתם אינו להקים ולבנות "עם סגולה", אלא שאיפת "הציונות החילונית" ליצור לעם היהודי "מקלט מדיני" בא"י (הרצל) ולענ"ד יושבים במקלט רק כשיש הפגזות והפצצות, וכשאין סכנה יכולים לצאת מהמקלט ולחפש מקורות אחרים, ועוד נקודה שלילית בתפיסה זו שאפשר להחליף את המקלט, לוותר על שלמות הארץ כי היא מסכנת את קיום תושביה וזוהי הדעה הרווחת היום בחוגי השמאל הדוגלים בסיסמא "שטחים תמורת תשלום".

ברם, לפי תפיסת היהדות, ארץ ישראל אינה טריטוריה אלא "פלטרינו של מלך" שאינו רכוש אדם אלא ארמונו של הקב"ה המאיר על ישראל והוא "משכנם הקבוע לנצח" גם כשישנן הפגזות והפצצות מצד הגויים העויינים. והתקדמות גאולתנו תלוי בהתקדמותנו לשחרר את "הר הבית", לכוון מבטנו למקום המקדש שבניינו הוא פסגת ויעד שיבתנו לציון, וזהו יעדה של מלכות בית דוד לבנות המקדש ולהחזיר עטרה ליושנה וכתב הב"ח (סימן תער) שמחמת שנתרשלו ישראל בעבודת המקדש ובהדלקת המנורה נענשו והתיקון היה טיהור המקדש ע"י החשמונאים, כך בימינו עלינו להתחזק בשאיפה הלאומית לשחרר הר הבית ולהעמיד המקדש על מכונו כדי להחזיר עטרה ליושנה, ולכן חג החנוכה מחזק בנשמת האומה את הערגה העזה לבנין בית שלישי כדי שממנו "תצא תורה והוראה" לאנושות כולה (עיין ברכות סג, ב).
ברם, עד להופעתה השלמה, עלינו לקרב, להתרחק מאלימות מילולית ופיזית ואסור להפעיל נגד "המתייוון המודרני" אלימות אלא יהיו לנגד עינינו דברי החזו"א (הל' שחיטה ב, טז) שההלכה "מורידין ולא מעלין" לא רלוונטית בימינו וכן דברי מרן הראי"ה קוק בכל ספריו שעלינו לראות את האור הגנזו בנשמת היהודי הרחוק מתורה ומצוות אלא להסתכל בעין פה, בחן ובחדוה על כל נשמה תועה שמחובתנו להחזירה לכרם ה' צבאות (אורות הקודש ח"ג; אורות; איגרות הראי"ה - איגרת תקנה, חזו"א).

שאלה: מה עדיף להדליק נ"ח בתוך הבית או מחוץ לבית?
תשובה: מעיקר תקנת חז"ל להדליק נ"ח על פתח הסמוך לרה"ר מבחוץ (סימן תרעא:ה) כדי לפרסם את הנס לעוברים ושבים ברחוב.
ונשאלת השאלה למה לא מסתפקים בפרסום הנס לבני הבית כי הרי המטרה היא לפרסם הנס ליהודים ולא לגויים?
אלא מוכרחים לומר שיש כאן כוונה עמוקה שהרי בחנוכה היוונים רצו ליוון את היהודים, להחדיר להם תרבותם האלילית ולנתקם מתורת משה "לשכחם תורתך", ולכן גזרו עליהם בגלוי "כתבו לכם על קרן שור שאין לכם חלק באלוהי ישראל" (בר"ר ב,ד) והמתיוונים לא הרגישו בסכנה הגדולה המרחפת עליהם, והתחילו להמיר דתם ולהשתלב בתורת יוון ובמחשבתם הפסולה, וכשראו החשמונאים שהעם הולך לאבד זהותו, קמו ונלחמו במסירות נפש אדירה נגד תופעה מסוכנת זו. ולזכר מעשה זה, קבעו להדליק נ"ח בפתח הבית כי נרות אלה הם "נר התורה" כי "נר מצוה ותורה אור" להאיר עיניהם החשוכות של העוברים ושבים, דהיינו שעוברים ממידת האמת לאמונת השקר, וזוהי המטרה לעורר בנו את הרגש היהודי האמיתי, הגנוז בנשמת כל יהודי, וכיוון שיש חשש שיכבו, לכן המהדרים רוכשים "תא זכוכית" ומדליקים את נ"ח בתוכו, מחוץ לפתח הבית בצד שמאל, ואם אי אפשר להדליק בחוץ ידליק בתוך הבית כי גם לגבי בני הבית איכא "פרסומי ניסא" ונס פך השמן בטהרתו הוא סמל ורמז לעם ישראל שלא יתבולל בתרבותם הזרה כמו שהשמן אינו מתערבב במשקים אחרים "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט) "ה' בדד ינחנו" (דברים לב, והעמק דבר שם).
בידוע שזיכוי הרבים הוא אחד העקרונות החשובים ביהדות, וצריך היהודי לדאוג לזולת לקיים מצוות ולא מספיק בזיכוי אישי ולכן עקרון זה חשוב ובולט יותר בחנוכה שהוא חג המבוסס על "פרסום הנס" לרבים, ברם אם קיימת סכנה מצד המושפעים, אינו מחוייב לסכן עצמו כדי לזכות אחרים, די שיפרסם הנס לבני ביתו ודיו.
שאלה: אדם הגר בקומות איך ילדיק ויקיים פרסומי דניסא?

תשובה: קיי"ל בשו"ע (תרעא-ו) אם מניח נ"ח למעלה מעשרים אמה לא יצא, וא"כ איך מדליקים בקומות גבוהים? ולכן כתבו הפוסקים שהגר בקומות, המקום הטוב להדלקת נ"ח הוא בחלון הפונה לרשות הרבים או במרפסת הפונה לרחוב כדי לפרסם הנס לשכנים הפונים לדירתו (עיין משנה ברורה תרעא ס"ק כז; וכף החיים ס"ק מח ומג"א תרעא ס"ק ו; וחיי אדם כלל קנד ס"ק טז).
ואם החלון גבוה מאוד למעלה מעשרים אמה מהרחוב, ישנם המעדיפים להדליק בפתח ביתו בחדר המדרגות שיש בזה קצת פרסום וגם מוקף במצוות - מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל, ואם רצונו להדליק בתוך הבית כמו שרגילים כיום ידליק כי איכא פרסומי דניסא לבני משפחתו (שו"ע סימן תרעא ס"ק ז; ומקראי קודש חנוכה ג, ז-ט) והמדליק בבית יזהר שלא ידליק במקום שמדליק כל השנה את הנרות (רמ"א בשם יעב"ץ עמוד תפב).
שאלה: הבית שלי יש לו שני פתחים - איפה אני חייב להדליק נ"ח?
תשובה: פסק מרן בשו"ע (תרעא-ח): חצר שיש לה שני רוחות צריך להדליק בשתיהן מפני החשד, ויברך רק על אחד מהם.
והוסיף רבנו הרמ"א, בזמן הזה שמדליקים בפנים בבית לא מדליקים בשני פתחים רק בפתח אחד (עיי"ש). וכל זה אמור רק בדלתות או בפתחים, אבל בית שיש לו כמה חלונות הפונים לכמה רוחות, אין צריך להדליק בשתי רוחות. ונשאלת השאלה למה קיים חשש זה רק בחנוכה עד שחייב היהודי לסלקו?
והסביר המהרי"ץ (על חנוכה מב) כי בחנוכה יש חשש מצד המלעיזים לומר שהחשמונאים לא פעלו לשמה אלא הגינו על עצמם, ולכן ריבוי הדלקת נ"ח בא להכריז שמעשיהם לא נבעו מתוך רגשות פרטיים אלא מתוך כוונה טהורה לטהר המקדש להגן על כבוד השכינה וקדושת ישראל, על תורתו ואמונתו, ומהאי טעמא אנו "מהדרין מן המהדרין" להביע את כוונת החשמונאים שהייתה להרבות אורה של תורת אמת ולתעב תורת השקר של פילוסופיית יוון, ואנו חייבים ללכת לאורם ולמחשבתם הטובה ולרומם אור חכמת ישראל הטהורה והתמימה שאין בה שום דופי, ולתעב את דעות הכפירה שיתכלו מהשוק ועל כן חוגגים חג קדוש זה על ביעור הטומאה והארת התורה (עיין בני יששכר לחנוכה).

חז"ל קבעו שזמן הדלקת הנרות הוא "משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא, ב) ונחלקו הראשונים בשאלה, האם התכוונו חכמים לתחילת השקיעה או לצאת הכוכבים כי אז ניכרים אורות הנרות ויש פרסום ניסא - ומנהג ישראל להמתין עד צאת הכוכבים דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה ולפי זה אין להדליק מפלג המנחה ורק אם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה (תערב-א) שהוא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים ומדליק בברכה ובלבד שיתן שמן בשיעור זמן עד שתכלה רגל מהשוק דהיינו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים (משנ"ב תרעב - ס"ק ג ובשער הציון וכף החיים ס"ק י).
ולכן מי שמוכרח לצאת מביתו לפני השקיעה ויחזור לביתו מאוחר בלילה ולא יהיה מי שיראה את הנרות וגם אין מי שאין לו מי שידליק בביתו בזמן, ידליק מפלג המנחה דהיינו שעה ורבע לפני צאת הכוכבים ויכול לברך לפי התנאים הנ"ל והלקח שלמדים מזה - שלא נתרשל בעבודת ה' אלא נדליק בתוכנו את אור התורה בכל מעשינו וכל זה לפני שקיעת הנשמה, לפני שובה לצור מחצבתה וכל יום חייב אדם לעשות תשובה שמא ימות מחר (שבת קנג, א).
שאלה: האם מותר לְאַחֵר את הדלקת נ"ח?
תשובה: כבר אמרנו שחז"ל קבעו זמן הדלקת נ"ח, וקבעו בזמן שהרחוב סואן ובני אדם שבים הביתה עם חשכה (שבת כא, ב) וזה שיעור של "חצי שעה" אחר זמן ההדלקה.
ברם יש להעיר שבזמננו שהרחוב מואר בתיאורה עירונית והעוברים ושבים מתאחרים לשוב הביתה הרי יש לומר שזמן ההדלקה מתאחר ואפשר להדליק אפילו אחר הזמן שקבעו חז"ל (הרמ"א בשו"ע סימן תערב-ג) אבל בכל זאת מנהג בית ישראל להדליק בזמן שקבעו חז"ל וזה מצוה מן המובחר. לדעת השו"ע מדליקים בצאת הכוכבים וכן נוהגים הספרדים, ולדעת הגר"א בתחילת השקיעה דהיינו כרבע שעה לפני צאת הכוכבים, אולם מי שקשה לו לשוב הביתה בצאת הכוכבים, רשאי להדליק יותר מאוחר כשהוא מאולץ ולא יאחר משעה תשע שאז עדיין נמצאים ברחוב עוברים ושבים, ואם עבר ולא הדליק בשעה זו ידליק והולך כל הלילה עד עלות השחר בברכה כששני מבני הבית ניעורים ואם אינו יכול להקיצם ידליק בלא ברכה (מג"א תערב-ס"ק ה ומשנ"ב שם ובן איש חי פ.וישב ש"א אות ז).

והנה בימינו מתעוררת שאלה כיצד לנהוג כשאחד מבני הבית חוזר מעבודתו יותר מאוחר אחרי צאת הכוכבים, האם אשתו תדליק בזמן בצאת הכוכבים או תמתין לו עד שישוב הביתה והנה בודאי אליבא דהמדקדקים, יש לומר שהאשה תדליק ובעלה יצא י"ח בהדלקתה, ברם מפני שלום ולמנוע מחלוקת בין בני הזוג, האשה תצטרך לחכות עד שוב בעלה וידליקו יחד בברכה. ומי שלא הספיק להדליק אפילו לאחר שעה מאוחרת, ידליק כל לילה עד עמוד השחר ויברך כשיעור אחד מבני ביתו ואם אי אפשר להעירם ידליק בלי ברכה, כנ"ל.
שאלה: אורח שמתארח אצל חברו או אצל קרוביו, האם הוא חייב להדליק חנוכיה בנפרד?
תשובה: חז"ל וכן ההלכה פסקו שאכסנאי שלא מדליקים עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית ולהשתתף עמו בשמן החנוכה (שו"ע סימן תרעז-א) ולכן בני משפחה או ידידים שהלכו אצל חבריהם או קרוביהם בשעת הלדקת נ"ח, אינם יכולים לצאת בהדלקת מארחיהם, וטוב שאחד מבני המשפחה ישוב לביתו להדליק שם, והשאר ישתתפו עם מארחיהם כדי להודות על הנס ואם אי אפשר לשוב כי המקום רחוק, ידליקו שם וישתתפו בפרוטה עם המדליקים וכל זה למנהג בני ספרד, אבל למנהג אשכנז שכל אחד מדליק לעצמו, אז האורחים חייבים להדליק בברכה בבית המארחים ואם נתנו להם דירה נפרדת, לכו"ע חייבים להדליק שם בדירת האירוח.

שאלה: אני סטודנט שגר במעון הסטודנטים, האם אני חייב להדליק בדירתי או לסמוך על הוריי שמדליקים בבית?

תשובה: סטודנט הגר במעון הסטודנטים שהוא משכיר חדר שם ונחשב כביתו הרי בין למנהג ספרד ובין למנהג אשכנז ידליק במעונו וידליק בברכה כי "מעונו" כעת נחשב לביתו.
ברם מתעוררת בעיה למנהג בני ספרד לגבי בחור ישיבה הלן בחדרו ואוכל בחדר האוכל הכללי, אז למנהג אשכנז ידליק בחדרו, ואם לא מתירים לו ידליק בחדר אוכל. אבל לגבי מנהג ספרד שההידור לדידם הוא שראש המשפחה מדליק עבור משפחתו בביתו (שו"ע תרעא-א) האם בית הוריו נחשב כביתו או חדרו בישיבה נחשב כביתו? ובסוגיא זו יש שפסקו שלא ידליק בחדרו כי "בית הוריו" נחשב כביתו ויוצא י"ח בהדלקת אביו ויש שכתבו שגם למנהג זה יכולים בחורי הישיבה להדליק בחדרם, וכל שכן כשאין מי שידליק בביתו, שחייב להדליק בברכה בחדר הישיבה או בחדר אוכל ובילקוט יוסף (חנוכה סימן תרעז-ג) האריך בסוגיא זו והעלה הלכה למעשה שבחורים ספרדים אינם צריכים להדליק, ואם רוצים להחמיר על עצמם ידליקו בברכה (עיי"ש ובשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן מג) אבל הגר"ש משאש (תבואות שמש חאו"ח סימן ז; ושמש ומגן ח"ב סימן ג) פסק שאם רוצים להדר ולא לצאת בהדלקת הוריו יכול להדליק בברכה (עיי"ש).
שאלה: המתארח במלון - מה דינו?
תשובה: המתארח בבית מלון, חייב להדליק בברכה בחלון חדרו וישהה לפחות חצי שעה ואח"כ יכבה וייצא לדרכו.
שאלה: חייל נשוי במילואים האם חייב להדליק בבסיסו?
תשובה: חייל נשוי שיצא למילואים- אשתו מדליקה בבית עבורו, למנהג ספרד. אבל למנהג אשכנז יכול להדליק במחנה ובברכה. וגם למנהג ספרד אם יש שם חיילים רווקים שאינם מדליקים ידליק עבורם בחדר האוכל ובברכה.
שאלה: האם אפשר לדמות את המתיוונים של תקופת חנוכה לחילוניים של היום?

תשובה: בשום אופן אין שום דימוי ואסור לחשוב כך כי המתיוונים בזמן החשמונאים רצו לעקור את התורה, את האמונה היהודית ובמקומה לסגל פילוסופיית יוון ודתם, וזוהי הסיבה שגרמה לחשמונאים לקום ולבער צרעת זו כדי לשמור על צביון האומה ותורתה - ואילו החילוניים של היום הם מתגאים שהם יהודים ושייכות עמוקה קיימת אצלם כלפי העם ועוד הם מלאי מסירות נפש עבור הארץ ושלמות העם, רודפי צדקה וחסד, בונים את הארץ, מדברים שפתנו הקדושה ואמונה יהודית עזה ספונה בליבם ובתודעתם.
נכון הוא שפנו עורף לתורה ומצוותיה וכל זה עשו לא מתוך שאיפה ורצון לעקור עיקרי הדת אלא "השפחה בישא" מאלצת אותם והתרבות החילונית שפשתה בעולם חדרה למוחם ולכן רואים במצוות ככובלות החירות האישית והם טועים כי אדרבא "אין לך חורין אלא מי שעוסק בתורה" ומרן הראי"ה קוק ראה בהם כוחות אדירים לבנין החומרי של האומה וכל זמן שהם גאים להשתייך לאומה אין לך נחמה גדולה מזו וסופם לעשות תשובה ולהביא ברכה לעם ולארץ.
"חג החנוכה" הוא חג מאחד והוא דוגמא ומופת לתשובה שהרי גם החילוניים מהדרים בנרות חנוכה, ואור החנוכיה יאיר דרכם להשיבם לחיק אביהם שבשמים ולכן אל יאוש כי כולם שבי פשע, וסופם לשוב בתשובה כמו שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז), עם ישראל כולו צמא להשי"ת, וארס הכפירה הולך ועובר מן העולם, וגם הרחוקים יש להם נשמה גבוהה, נשמה אצילית של דור הגאולה שמתגעגעת למים חיים של אמת, צדק ותורה. דורנו הוא דור של חיפוש, הוא משוטט ומבקש דבר ה', ועל שלומי אמונה ותורה להושיט לו עזרה רוחנית, להציל אותו ממצוקותיו המוסריות, להנחותו בדרך ישרה ולהראות את היופי של אמונת ישראל ואז יתעורר לעזוב בארות זרים וישתה מבארות מים חיים.
חובת השעה לקרב, לגלות אהבה, חיבה אחוה ורעות כלפי כל יהודי, לאמץ אותו כי הדור מחפש אימוץ וקירוב כי נשמתו צמאה לשמוע דבר ה' וכנבואת עמוס (פרק ח) "הנה ימים באים נאום... ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'".

היוונים וחבריהם רצו לקטוע את החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים, לזמור את הענף שעליו יושבים, ולהחשיך נשמת העם דרך הפילוסופיה שלהם המיוסדת על סגידה לכוחות הטבע, לשכל האנושי שאינו מסוגל לראות את האור האלוהי המאיר בתוך הנשמה, ולכן אנו מדליקים ולהרבות אור כדי להרוס את החושך שרצו היוונים לזרוע בנו ולהחשיך עינינו מלראות את האור העליון השורה על האומה הישראלית, ולכן בחג החנוכה אנו מגרשים את החושך היווני, המערבי המערפל את כל חיי הבריאה בתועבותיהם והנסים המתרחשים בימינו יונקים מאותה הארה רוחנית נשגבה שנשארה בתוכנו מימות החשמונאים שהאירו נשמת האומה.
שאלה: למה נעשה נס בשמן ולא במנורה עצמה בשביל ההידור?
תשובה: חז"ל במנחות (כח, ב) אמרו שהחשמונאים עשו את המנורה משיפודין של ברזל ויש מי שאומר שעשאוה מעץ, ונשאלת השאלה למה לא עשה הקב"ה נס למצוא חנוכה של זהב, חנוכה יפה ומהודרת ומצאו רק שיפודי ברזל?
ולענ"ד, אפשר רצה ללמדנו הבדל גדול בין השקפת יוון להשקפת התורה והיהדות - תורת יוון מחנכת לעליצות החיים ולעינוגיהם והיופי החיצוני הוא העיקר משא"כ תורת ישראל לפנימיות, לרוחניות ולא לקסם החומרי, המושך למנעמי החיים ולכן המנורה היא כלי חומרי ואין צריך להדר בחומר אבל השמן הרומז לפנימיות המכוונת נגד הרוח נעשה בו נס כדי שיהיה בתכלית ההידור ולכן חכמת יוון נראית כנאורה אבל היא מוגדרת על ידי התורה כחושך מוחלט, ואור התורה הוא היפוכה של חשכת יוון.
שאלה: מה הנכון לברך "להדליק נר חנוכה" או "להדליק נר של חנוכה"?
תשובה: מרן השו"ע (סימן תרעו-א) כתב שיש לברך "להדליק נר חנוכה" וכן גירסת הרס"ג בסידורו.

ברם, כל הראשונים (הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הריטב"א ועוד) כתבו לברך "להדליק נר של חנוכה" וכן הביא המשנה ברורה (שם ס"ק א) וכן כתב המהרש"ל אך כתב שיאמר "של-חנוכה" במילה אחת ולא "של חנוכה" שתי מילים, וכתב הפרי מגדים שאין העולם נוהג כך.

נמצא שרוב העם נהגו לברך "להדליק נר של חנוכה" כגירסת הראשונים ולא כגירסת השו"ע, וכן היא הגרסה בכל הסידורים שהתפללו בהם בצפון אפריקה (מרוקו ועוד) וכן הוא הנוסח בשבת "להדליק נר של שבת".
ברם, יש שהקפידו לברך "להדליק נר חנוכה" כדעת מרן האריז"ל בשער הכוונות וכן נהגו המקובלים ויתכוון ראשי תיבות של שם "נ ח ל" שהוא שם קדוש, ומספר האותיות "להדליק נר חנוכה" הוא י"ג כמנין מידות מכילין דרחמי, אבל מנהגנו לברך כגירסת הגמרא והראשונים הנ"ל (עיין בספר "נר מצוה" לגר"י משאש עמוד לא) וכתב מרן החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (סימן תרעו) בשבת יש מצוות רבות, והנר הוא רק אחד מהם וממילא הדלקת נרות היא לא כל השבת אלא "נר" של שבת, אבל בחנוכה המצוה היחידה היא הדלקת הנר ולכן הנר הוא חנוכה בעצמו, ולכן מברכים "להדליק נר חנוכה" כי הנר עצמו הוא העיקר שבגללו חוגגים חג החנוכה.
ועוד טעם כתב בעל "באר היטב" שבשבת מותר להשתמש לאור הנר בשימושים שאינם דורשים עיון רב והיינו יכולים לחשוב שהדלקת הנר היא לצרכנו הפרטי ולכן אנו מכריזים שזהו "נר של שבת" ולא שלנו. אבל בחנוכה אסור להשתמש כלל בנר חנוכה ולכן לא צריך להודיע לכל שהוא נר של חנוכה כי כולם יודעים.
שאלה: מתי מדליקים נ"ח, מייד אחרי ברכת "להדליק נר של חנוכה" או לאחר שסיים כל הברכות?
תשובה: גם בזה ישנם שני מנהגים-
- יש נוהגים להדליק נ"ח אחרי ברכת "להדליק נר של חנוכה" ולפני סיום כל הברכות ובעוד שהוא מדליק מברך שאר הברכות ואומר "הנרות הללו" וכן מובא בספר "כתר שם טוב" שכך היה מנהג א"י וערי המערב.
- וישנם שנהגו להדליק לאחר שסיים כל הברכות (שו"ת שמש ומגן ח"ד סימן עד).
  
  ברם, מנהגנו כדעה הראשונה.
  ונהגו לומר אחרי ההדלקה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (כך החיים סימן תרעו ס"ק ל; ומועד לכל חי סימן כז אות יג) וכתב מרן החיד"א משום שר"ת מזמור שיר חנוכת הם משיח לרמוז על המצוות שגזרו היוונים על ביטולם והם מילה שבת וחודש והם שגרמו למרד החשמונאים שבעקבותיו אירע נס חנוכה וממנו יצמח "המשיח" בגאולה השלישית.
  שאלה: האם מותר לעלות לבית עלמין בחנוכה כשיש אזכרה להורים או לשאר הקרובים?
  תשובה: בענין העליה לבית עלמין בחנוכה כשיש אזכרה באחד משמונת ימי חנוכה, קיימים מנהגים שונים:
  - ישנם שלא מבקרים בבית עלמין בימי חנוכה משום שהם ימי שמחה והלל לישראל ונמנעים לעלות כדי שלא יבוא לידי בכי ויגון ותתבטל השמחה, ומטעם זה לא מבקרים בבית עלמין בימי חודש ניסן כיוון שאין בו נפילת אפים ואין אומרים וידוי ותחנונים ומכיוון שהם ימי שמחה לא עולים למקום שיש בו יגון ואנחה. ברם כתב הגר"י משאש בספרו "שו"ת מים חיים" (סימן קלב) שאם חלה אזכרה בימי חודש ניסן, רובם לא נמנעו מכך ועולים וקוראים תהלים ועושים סעודת מצוה למנוחת הנפטר, וכן פסק הגר"ש משאש בספרו "שמש ומגן" (ח"ד סימן סו) וכן כתב בעל "נתיבי עם" (סימן רכד) וכן מנהג ירושלים וכן נהגו בגלות מרוקו שמבקרים בבית עלמין בר"ח, בחודש ניסן, בחנוכה ובפורים ואף בחול המועד, ויש שנמנעו ואמנם אין בהלכה מקור לאיסור הביקור בבית עלמין בימים אלו ומיהו בילקוט יוסף (מועדים קצב-ג) הביא שנכון שלא לבקר בימים אלו בבית הקברות ביום פקודת השנה לאב ואם או ביום השבעה והשלושים כי מתעוררים לבכי ולמספד על ידי הקבר ולכן יקדימו לבקר לפני החנוכה (מועד כל חי סימן כז אות יא ובן איש חי וישב אות כב) או לאחר החנוכה (חזון עובדיה עמוד יב) והמנהג לעלות לפני חנוכה.
  - ויוצאי אשכנז עולים לקבר ביום האזכרה אף בימי החנוכה (גשר החיים פ.כט אות ה, הליכות שלמה עמוד שכ).
  - ולבקר בקברי צדיקים כמו רשב"י, ר' מאיר, הרמב"ם וכו' מותר (בן איש חי וישב כב).
- שאלה: נרות חנוכה הם נרות של קדושה "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד" (מסכת סופרים פרק כ, שבת כב, א; הר"ן שם והרמב"ם הל' חנוכה פרק ד הל' ו) ומה היא קדושתם? ונפרט:
  תשובה:
  - אסור להשתמש לאור נ"ח בין תשמיש של חול כגון לספור מעות לאורם (שו"ע סימן תרעג-א) וכתב המשנה ברורה שם שהאיסור הוא בין בנר הנוסף לבין נרות ההידור, וכן תשמיש של קודש כגון ללמוד תורה לאור הנרות (ועיין שם בכף החיים ס"ק לב; בט"ז ובאחרונים שם) וכמו שאסור ליהנות מאור המנורה שבמקדש כך אסור ליהנות מנ"ח שנתקנו לזכר הנס שעשה במנורה, ועוד יש טעם אחר, כדי שיהיה ניכר שהדליק הנרות לצורך פרסום הנס ולא לצורכי האיש (עיי"ש במשנ"ב ס"ק ח; ובכף החיים שם ס"ק כז).
  - ועוד אסור להשתמש מנותר השמן והפתילות בחנוכה כי הוקצו לשם מצוה ואם נותר מהם יעשה בהם מדורה וישרפם (שו"ע סימן תרעז-ד) ואסור לשמור השמן לשנה הבאה מחשש תקלה (משנ"ב שם; וכף החיים ס"ק כז) אבל שמן הנשאר בבקבוק לא הוקצה למצוותו ומשתמש בו לצורכו (ביאור הלכה שם ד"ה לשעור וכף החיים שם ס"ק כח).
  - ואם נר חנוכה האסור בהנאה נתערב בשאר נרות של חול אפילו באלף לא בטל כי זה נחשב כדבר שבמנין (ספר שונה הלכות לגר"מ קנייבסקי סימן תרעג ס"ק ד).
  - אסור להדליק מנ"ח לנ"ח באמצעות "קיסם" לכל הדעות משום ביזוי המצוה (שבת כב, א; הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג הל' יג ויד; הרמב"ן, הרשב"א שם בסוגיא).
  - נמצאנו למדים שחז"ל נתנו קדושה נשגבה לנ"ח כיוון שהם נתקנו לזכר חידוש הדלקת המנורה במקדש המהווה סימן ואות להשראת השכינה בישראל (שבת כב, ב) ולכן קדושת הנרות היא נצחית ואי אפשר להורידם ממעלתם לכל שימוש בין של חול ובין של קודש.
- ומה מלמדת אותנו קדושתם? הקדושה הנצחית שבהם היא שמאלפת את היהודי לעלות בקודש, לשאוף לשכלול רוחני, לעשות חיל בעבודת ה' שהרי בחג החנוכה אנו "מהדרין מן המהדרין" והלכה כבית הלל ש"מעלין בקודש ולא מורידין" (שבת כג, א) ומסכת היסוד של הליכה מחיל אל חיל ושוללת את הקיפאון וההתקררות בקיום המצוות אלא מחובת היהודי לשלהב את נשמתו ולהדריכה בחכמת התורה והיראה (עיין שפ"א חנוכה תרלה ליל ה').
  מהות הדלקת נ"ח היא על מנת שיהיה כוח הארת התורה גם בהיעדר המקדש ולכן נ"ח מהווים את המשך כוח הארת התורה של אהרון במקדש גם לאחר חורבנו וכמו שהסביר רבנו הרמב"ן בפרשת במדבר (ח, ב; ועיין תנחומא בהעלותך ה, ובמדב"ר טו, ו).
  נצחיות נרות חנוכה מבטאת את מהות הדלקת הנרות במנורת המקדש ולכן נ"ח הם קודש כמו המנורה והם מאירים את הנשמה היהודית באור אלוהי גם בעת היעדר בית מקדשנו המאיר לעולם כולו (עיין הרב צדוק מלובלין - דרשות לחנוכה, דרשה א) ולכן בחנוכה, מי שמחוייב במצוה מדליק ולא אדם זר למרות שבמקדש "ההדלקה" אינה מצוה בזר (עיין הרמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ט הל' ז ויומא כד, ב) וההדלקה היא "חובת גברא".
  
  שאלה: בן המתארח אצל הוריו בחנוכה האם חייב להדליק נרות חנוכה או יוצא בהדלקת הוריו?
  
  תשובה: נפרט את התשובה-
  - אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה בשמן של נ"ח עם המארח ובעל הבית מקנה לו את חלקו בשמן (שו"ע סימן תרעז-א ומשנ"ב שם וכף החיים שם) ובעל הבית שהשתתף עמו אכסנאי יוסיף קצת שמן יותר מהשיעור שנותן לחצי שעה (משנ"ב שם ס"ק ג וכף החיים שם ס"ק ד).
  - ברם, כל זה לשיטת השו"ע, אבל למנהג הרמ"א שכל אחד מבני הבית מהדר להדליק הרי גם האכסנאי אם יש לו נרות משלו עדיף שידליק בעצמו מאשר ישתתף בפרוטה (משנ"ב שם וכף החיים ס"ק ג).
  - מי שסמוך על שולחן בעל הבית הרי הוא בכלל בני ביתו ויוצא בהדלקת בעל הבית וכן חתן הסמוך על שולחן אביו או חמיו, אין צריך להשתתף בפרוטה (שו"ע שם ס"ק א ומשנ"ב שם).
  - אבל הנוהגים כדעת הרמ"א, אם יש ביכולתו כנ"ל ידליק לעצמו (כף החיים שם).
  - אורח שמתארח אצל חברו אינו נחשב כבן ביתו של המארח וחייב להשתתף בפרוטה, אבל אם אשתו מדליקה עליו בביתו אינו צריך להשתתף (משנ"ב שם ס"ק ב). ואם מקצים לו חדר בנפרד, לשיטת הרמ"א ידליק לעצמו ולשו"ע פטור כיוון שאשתו מדליקה עליו.
  - בחור ישיבה שהוריו מדליקים עליו בביתו, לשיטת השו"ע אינם חייבים בהדלקת נ"ח ולא להשתתף בפרוטה שהרי יוצאים בהדלקת ההורים ואם יש להם חדר בפני עצמו טוב שידליק בלי ברכה (ילקוט יוסף מועדים דף רלא; ודרכי הלכה על קיצור שו"ע סימן קלט ס"ק כח) והגר"ש משאש זצ"ל בספריו (תבואות שמש או"ח סימן ז ושמש ומגן ח"ב או"ח סימן ג) כתב אם רוצה להדר בהדלקה בעצמו יכוון שלא לצאת בברכת אביו ואז יברך בפני עצמו (עיי"ש).
  - ולשיטת הרמ"א, האחרונים כתבו שגם בחור ישיבה ידליק לעצמו עם ברכה (משנ"ב תרעז ס"ק ג; ופסקי תשובות סימן תרעח ס"ק ו) ואם הוריו בחו"ל טוב שידליק בעצמו בלא ברכה (הליכות שלמה עמוד ערה).
  - המתאכסן בבית מלון וכו' וכן חולה הנמצא בבית חולים ואשתו מדליקה עליו יוצא בהדלקתה ואם אינה מדליקה עליו ידליק בברכה כיוון שחדרו השכור לו נחשב כביתו ואם לא מסכימים להדליק בחדרו מחשש סכנה ידליק בלובי של המלון.
  - ולנוהגים כרמ"א שכל אחד מדליק לעצמו, יתכוון שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו ומדליק בברכה (משנ"ב שם ס"ק ד וס"ק טו ופסקי תשובות סימן תרעז ס"ק א וב').
  - חיילים נשואים בצבא הנמצאים בחזית, יוצאים ידי חובת הדלקת נ"ח בהלדקה שמדליקות נשותיהם בביתם וכן חיילים רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם יוצאים י"ח בהדלקת הוריהם, ולנוהגים כרמ"א אם ירצו להחמיר על עצמם ולהיות מהדרים ידליקו במקום הימצאותם בקו החזית ובלי ברכה (עיין שו"ת יביע אומר ח"ה סימן יז אות ד, שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן לב, ויחוה דעת ח"ו סימן מג, וילקו"י מועדים דף רלב, שבחי מועדים 114-118)
- שאלה: תלמיד שואל "קראתי בספר חשמונאים (ב, כט-מא) שהרבה שומרי תורה ברחו והתחבאו במערות בעקבות גזירות אנטיוכוס ולא רצו להילחם בשבת ותמוה לי הדבר על צדיקים אלה והלא פיקוח נפש דוחה את השבת דוחה את כל התורה?"
  תשובה: נכון מאוד שפיקוח נפש דוחה כל התורה "וחי בהם ולא שימות בהם
  (ויקרא יח, ה; יומא פח, ב) כי "אין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים, חסד ושלום" (הרמב"ם הל' שבת פ"ב הל' ג) ולפי זה היה לשומרי התורה להילחם בשבת נגד היוונים ולא להימנע שכתוצאה מכך מתו אלף איש וכך מתתיהו ואנשיו הורו שיש להילחם בשבת כדי שלא נמות כמו שמתו במחבואים (עיי"ש בחשמונאים הנ"ל ובקדמוניות יג, א, ג) כי פיקוח נפש דוחה כל התורה.
  ברם, רבים מחכמינו תמהו על התנהגות של חסידים אלה, וכי לא ידעו את ההלכה הברורה שפיקוח נפש דוחה את השבת? ומצאי כמה ישובים לזה:
  - הגר"ש גורן בספרו "משיב מלחמה" (ח"א עמוד נד-נט) כתב שהם חשבו כיוון שהיוונים רצו להעביר את ישראל מחוקי התורה ואחת הגזירות מגזירותיהם הייתה שלא לשמור שבת אלא לחללו, וא"כ זה נחשב "שעת השמד", וכפי שכתב רבנו הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ה הל' ב-ג) שאם הגוי מתכוון בכפייתו לעבור על המצוות אסור לשמוע לו ולעשות את העבירה בפרהסיא ובשעת שמד כללית על ישראל יהרג ואל יעבור וזה מה שעשו אותם חסידים ונהרגו מהם כאלף, וזה קידושה' שעשו ולא רצו לחללו כי בשעת שמד מצוה ליהרג על מצוה קלה כבחמורה.
  - ובספר "דורות הראשונים" (ח"א עמוד 340) הסביר כך: החסידים הללו לא היו ערוכים להשיב מלחמה יעילה והסיכוי שלהם להילחם ולהינצל הייתה בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים" ולכן סברו שאין שום הצדקה לחלל שבת קודש לשם כך, ולכן בא מתתיהו החשמונאי וחידש שאין כאן התאבדות אלא בטוחים לנצחו ולהביס היוונים שבאו לשכחנו את התורה והמצוות (ועיין בספר "צניף מלוכה" מאת הגר"מ נריה במאמרו להלכות מדינה ובספר "מאורות נריה" 34-42).
  - ויש שהסביר שהייתה קבלה בידם שאסור להילחם בשבת, עד שבא מתתיהו וחידש שפיקוח נפש דוחה כל התורה, והמלחמה בשבת אינה חילול שבת אלא חובה על היהודי להילחם ולהציל עצמו כי משפטי התורה הם רחמים חן וחסד לאדם ולא ח"ו התאכזרות והתנקמות כי הנפש היהודית היא גדולה ונשגבה יותר מחוקי התורה כי התורה ניתנה לשמר את סגולת הנפש היהודית, את העם הקדוש שהוא סגולת העמים.
  - ולענ"ד אפשר להסביר כך: שמירת שבת מהווה עדות מוצקת על בריאת העולם וחידושו בששת ימי בראשית (שמות כ, ח ומכילתא יתרו שם) ושמירתה שוללת דעת "הקדמות" ולכן היוונים שדגלו בהשקפת "עולם קדמון" רצו לכפות על ישראל לכפור בחידוש העולם ולדגול בשיטתם המוטעית ולכן אלה שהתחבאו במערה ידעו שמותר להילחם בשבת מדין
    "פיקוח נפש" אבל כדי לסתור דעת היוונים ולהנציח בהמון יסוד העולם, התעקשו למסור נפשם כדי לרומם סגולתה וערכה האלוהי של השבת ולכן כל מטרתם הייתה לבכר ולשגב שיטת התורה אודות ערכה הנשגב של השבת ומסרו נפשם עליה (עיין מורה נבוכים ח"ב, ל) וכדי להודיע שיש מנהיג לבריאה (עיין כוזרי מאמר ב, ז) ברם במקרים רגילים מלחמה מותרת בשבת, וזוהי הלכה פשוטה הנובעת מדיני "פיקוח נפש".
    
    שאלה: בחנוכה קיים מנהג לשחק בסביבון ורצוני לדעת מה סוד המשחק הזה ולמה דוקא בחנוכה?
    תשובה: מנהג בישראל שמשחקים בסביבון בחנוכה והוא מנהג ישראל קדום (עיין מנהגי החת"ס פרק ה) ויש בו הרבה רמזים נשגבים ונעלים, וחיפשתי ומצאתי שלושה טעמים למנהג זה:
    - על פי הסוד האותיות הרשומות על הסביבון הן ג. ש. נ. ה. שגימטריה שלהם הוא נחש=358, וזה בא לרמוז לנו שארבע מלכויות ששעבדו את ישראל יונקים כוחם מהנחש הקדמוני והקב"ה מסובב אותן כדי להצמיח גאולה לעמו על ידי משיח צדקנו (עיין בספר בני יששכר מב ס"ק כה ובהגה) ויש שכותבים נ.ג.ה.ש ר"ת נס גדול היה שם.
    - כיוון שמדליקים בפנים הבית, וחייבים בני הבית להיות ניעורים כדי שיהיה "פרסומי ניסא" להדלקה ועל כן נוהגים לשחק בסביבון כדי שלא ישנו התינוקות (פסקי תשובות סימן תרעא ס"ק ד ובהערה 26; ושיח שרפי קודש בשם האבני נזר).
    - היוונים אסרו ללמוד תורה "להשכיחם תורתך" וכשבאו האוייבים היו מראים עצמם כמשחקים בסביבון (שם בשם אוצר מנהגי ישורון).
    - ההתגרות היוונית בישראל אינה נגד ישראל אלא נגד הקב"ה "יתיצבו מלכי ארץ... יחד על ה' ועל משיחו" (תהלים ב, ב) וכיוון שאינם יכולים להתגרות בהקב"ה באים ומתגרים בישראל (מדרש תנחומא) אבל סופם ליפול בידם כי המזדווג לישראל לעשות להם רעה נופל לפניהם (מדרש תהלים) ולכן היוונים למרות עוצמתם וגבורתם נפלו לפני מעטים, לפני החשמונאים שרוממות אל בגרונם והקב"ה מסובב אותם להפילם ולהכחידם.
    - להראות שנס חנוכה היה על ידי איתערותא דלעילא וזה שונה מנס פורים שהיה איתערותא דלתיתא ולכן מסובבים "הרעשן" מלמטה כי הנס נעשה על ידי "איתערותא דלתיתא" משא"כ נס חנוכה אנו מסובבים את הסביבון מלמעלה למטה להראות שהנס נעשה מלמעלה (עיין טעמי המנהגים אות תתנט בשם קרבן עני).
      
      שאלה: למה גומרים את כל ההלל בכל ימי חנוכה ואילו בפורים לא אומרים הלל?
      תשובה: לגבי אמירת "הלל גמור" בחנוכה ישנם שלושה טעמים:
      - כל יום חלוק בנרותיו שהרי מוסיפים כל לילה נר נוסף כי הלכה כבית הלל וזה דומה לחג הסוכות שאומרים בו הלל בכל יום כיוון שחלוק במספר הקורבנות כי בכל יום יש לו מספר קורבנות משלו (עיין הב"י והלבוש לסימן תרפג).
      - נס חנוכה התחדש בכל יום כמו שכתב מרן הב"י (סימן תרע) ולכן אנו מהללים, משבחים ומקלסים את הקב"ה בכל יום וכמ"ש רז"ל "ברוך ה' יום יום" (תהלים סח, כ) בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ו"לה' הישועה על עמך ברכתך".
      - בחנוכה קוראים בפרשת הנשיאים שהביאו קורבנותיהם בזמן חנוכת המשכן, וכל נשיא קורבנו חלוק מחברו, וכל נשיא היה צריך לגמור את ההלל על קורבנו ולכן אנו שקוראים בפרשת הנשיאים אומרים הלל בכל יום (מרן הב"י סימן תרפב, הלבוש, כף החיים שם) ובעל הטורים (פ.אמור פרק ח, כג-כד) מצא רמז, כיוון שבסוף פרשת אמור נצטווינו על הסוכות "למען ידעו דורותיכם" וסמיך ליה "ויקחו אליך שמן זית" סמך שמן זית למצות סוכה לומר שגומרים את ההלל בחנוכה כמו שגומרים בסוכות וכן נפסק להלכה (שו"ע סימן תרפג-א; מ"ב שם ס"ק א; וכף החיים שם ס"ק א).
      - ומי ששכח לומר הלל בחנוכה, יאמר אותו עד סוף היום כיוון שאמירתו היא דין גמור (מקראי קודש חנוכה דף קנט - הערה לב; ושו"ת מנחת דוד ח"א סימן מב) ובעיקר שלפי דברי החתם ספר (שו"ת חת"ס או"ח סימן רה; ויור"ד סימן רלג) שיקר חנוכה הוא מן התורה ופירושו מדרבנן ונקרא "מועד" (תיקוני זוהר חדש עב, ג; ומגילה לא, א) ונקבעו להלל ולהודאה, לשבח ולקילוס לה' על ניסיו ונפלאותיו המרובים.
        
        שאלה: האם בהדלקת נרות חנוכה צריך לחוש לשיטת רבנו תם או להדליק בזמן הרגיל?
        תשובה: כידוע שזמן הדלקת נ"ח למרן השו"ע היא סוף השקיעה דהיינו בצאת הכוכבים ולא מוקדם ולא מאוחר (שו"ע סימן תערב-א, הב"ח, המג"א, הבן איש חי וישב, חזו"ע חנוכה עמוד סד; שו"ת שמש ומגן ח"א לא) ולחלק מיוצאי אשכנז זמן ההדלקה מייד אחרי השקיעה.
        ברם נשאלת השאלה האם למי שמחמיר כשיטת ר"ת יחמיר כמותו גם במוצאי שב"ק או שמא חייב להדליק בצאת הכוכבים הרגיל של העולם דהיינו כרבע שעה אחר השקיעה!
        היום העולם נוהגים להדליק נ"ח במוצאי שבת כרבע שעה אחרי השקיעה ולא חשים לשיטת ר"ת כי בזה הוא קולא, וכידוע להחמיר כר"ת כשאינו פוגע בהלכה אחרת לקולא.
        אבל הספק במוצאי שבת האם לחוש לר"ת או שמא אין לחוש כיוון שהוא פוגש בהלדקה לכתחילה שהיא עם צאת הכוכבים.
        וראיתי באחרונים שישנם שלא חשו לר"ת והדליקו כארבעים דקות אחרי השקיעה ובספר תורת המועדים (עמוד ריד) כתב להחמיר וכן בשו"ת "איגרות משה" (חאו"ח ח"ב סימן סב בד"ה וכן) ויש שפלפלו בזה, אבל להלכה נראה שגם במוצאי שב"ק צריכים להדליק בזמנה ובמיוחד בא"י ולא לחוש לר"ת אפילו למחמירים כר"ת (ועיין בספר אוצר פסקי מועדים דף רלא בענין זה).
        ובספר ילקוט יוסף (חנוכה - תקסה) האריך בבירור ענין זה והעלה להלכה כדעת ה"איגרות משה" ודעימיה וכדעת אביו בשו"ת יביע אומר (ח"ב חאו"ח סימן כא במילואים) שלנוהגים כר"ת בכל ימות השנה יחמירו אף במוצאי שבת חנוכה (עיי"ש).