שאלות ותשובות ענייני פורים
שאלה: גבאי בית כנסת שואל למי נותנים היום כסף "זכר למחצית השקל"?
תשובה: בענין אם מצות השקלים נוהגים בימינו, נחלקו הראשונים:
- האברבנאל, הרלב"ג (שמות ז, יב) כתבו שמצות מחצית השקל נהגה רק במדבר, לשעתה "בפרוד אותם ולא יהיה בהם נגף" (שמות ז, יב) ולא מצוה לדורות כי פרשת שקלים נאמרה אחרי מעשה העגל לכפר עליו וכן פירש רש"י (שמות ל, טז ד"ה ונתת אותו) שנצטוו למנותם בתחילת נדבת המשכן אחרי מעשה העגל וכן מבואר בפס"ר (פרק י) על הפסוק "ונתנו איש כופר נפשו" אמר לו הקב"ה, משה! מיתה הם חייבים על שעשו העגל אלא יתנו כפרה נפשם" ולפי זה השקלים באים לכפר על מעשה העגל שעשו במדבר ולכן זוהי מצוה לשעתה ולא לדורות וכן אמרו במדרש (תנחומא כי תשא יא; וירושלמי שקלים פ"ב סוף הל' ג) שנתינת מחצית השקל באה לכפר בעיקר על מעשה העגל.
- ברם, הבה"ג, הרס"ג והרמב"ם
- (סה"מ מ"ע קעא) מנו אותה מצוה לדורות וכן כתב רבנו הרמב"ן (שמות ז, יב ד"ה כי תשא) שמשאת משה מצוה לדורות להביאו לבדק הבית אע"פ שלא ימנם וכן כתב שם "שיהיו מביאין שקלים בכל שנה לקורבנות ולבדק הבית" ומקור דבריו בירושלמי (שקלים פ"ד הל' ב – עיי"ש).
והרמב"ם (סה"מ מ"ע קעא): שציוונו לתת מחצית השקל בכל שנה שנאמר "ונתנו איש כופר נפשו" (שמות ל, יב) ואמרו "זה יתנו כל העובר על הפקודים מבן עשרים" ונוהגת רק בפני הבית (רמב"ם שקלים פ"א הל' ו).
והיום שאין לנו בית מקדש להקריב בו קורבנות וגם לא בדק הבית, לא נוהגת ומשו םכך מרן המחבר בשו"ע לא הביא את המנהג לתרום מחצית השקל בפורים כיוון שאינה נוהגת אלא בפני הבית.
ברם, רבנו הרמ"א (סימן תרצד—א) כתב: שי"א שצריך לתת זכר למחצית השקל קודם פורים מהטבע היוצאת באותו
מקום זכר למה שהיו נותנים באדר רק מגיל עשרים, והמשנה ברורה במקום הביא שהרבה פוסקים חולקים על הרמ"א וסוברים שיש לתת מגיל י,ג.
יוצא שבזמן הזה אין חיוב כמור מצד הדין אלא מנהג טוב (מטה יהודה תרצד) וכתב בעל "כף החיים" (שם) שלמרות שהטור, הרמב"ם והשו"ע לא הזכירו מזה כלום בכל זאת המנהג כדברי הרמ"א כדי לעשות "זכר למחצית השקל" ויש לתת את מעות "זכר למחצית השקל" לעניים (כף החיים תרצד ס"ק כא, כב; ילקוט יוסף מועדים עמוד 313) למוסדות צדקה (קרנות גמ"ח וכו') למוסדות תורה (ת"ת, ישיבות) ויש שנותנים אותם להחזקת בית הכנסת, ופסקו בעל "יחוה דעת" (ח"א סימן פו) ובעל ילקוט יוסף (מועדים 313 ס"ק ט) שביותר ראוי ליתנה לתלמידי חכמים עניים, לאברכים, כי נתינה עבורלימוד תורה וחיזוק הישיבות ותלמודי תורה חשוב יותר מהקרבת קורבנות (עיין מסכת סופרים פרק כא, הל' ד).
ונוהגים להיזהר כשנותן מעות אלה לא לקרוא להם "מחצית השקל" אלא "זכר למחצית השקל" (שם).
שאלה: מתי רצוי לתת "זכר למחצית השקל"?
תשובה: לגבי זמן נתינת "זכר למחצית השקל" יש כמה מנהגים בעם:
- רבנו הרמ"א בשם מהרי"ל (סימן תרצד) כתב שיש לתת בליל פורים קודם שמתפללים מנחה של ערב פורים וכן נהגו בגלות אשכנז.
- המגן אברהם (תרצד, מובא במשנ"ב שם) כתב שיש ליתנו בשחרית של יום פורים קודם קריאת המגילה.
- המשנ"ב (שם) כתב שהמנהג בדורו לתתו לפי המנחה על ערב קריאת המגילה כמו בפרזים במנחה של י"ג, ובירושלים במנחה של י"ד.
- הרש"ש בסידורו וכף החיים (שם ס"ק כה, כו) כתבו ליתנו קודם מנחה של ערב פורים.
- ויש נוהגים לתתו אחרי מנחה, וכן נהגו הספרדים בירושלים לתתו אחרי המנחה של צום אסתר לפני ערבית כדי להקדים שקלי ישראל לשקלי המן.
והלכה למעשה, רשאי היהודי לתת מעות אלה כבר מתחילת חודש אדר הסמוך לניסן שהרי באחד באדר מכריזין על השקלים (שקלים פ"א מ"א) והיום שאין לא בדק הבית ולא קורבנות רצוי לתתו בזמנים הנ"ל ויחזק בהם לומדי תורה ומוסדותיה המשוועים לעזרה חומרית וכספית.
וחביבה מצוה זו על ישראל שהיא מחזקת אהבת ישראל, שהרי כולם שווים לפני הקב"ה בעבודת הקורבנות שנקנים מכספי מחצית השקל, וקורבן כולם עולה לרצון ומכפר על עוונותיהם.
שאלה: גבאי בית כנסת האם יש קיצבה למעות מחצית השקל?
תשובה: לא נהגו לנקוב במחיר מסויים בנתינת זכר למחצית השקל כי דין זה לא הזכירו מרן הב"י בשולחנו הטהור וגם שרבנו הרמב"ם (הל' שקלים פ"א הל' ח) כתב מפורש שרק בזמן הבית הקפידו לתת מחצית השקל, אבל לאחר החורבן שאין לא "בדק הבית" ולא קורבנות אפילו בא"י לא נהגו וכתבו בשו"ת "גאוני מזרח ומערב" (סימן מ) דאין קיצבה למחצית השקל דכיון שמעות אלה הם "צדקה בעלמא".
ברם, רבנו הרמ"א (תרצד-א) הביא "י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן... זכר למחצית השקל" והגר"א חלק עליו, כתב שיש לתת רק מטבע של זהב פעם אחת (הגר"א סימן תרצד ס"ק כג; כף החיים שם וביאור הלכה שם).
ובגלות מרוקו לא היה שיעור לצדקה זו אלא כל איש אשר ידבנו לבו, ובפורים עצמו נתנו צדקה בקופה של בית הכנסת לחלוקה לעניים בו ביום כדי לקיים מצות מתנות לאביונים, ויש מקומות שהיו נותנים חצי מטבע שהוא סכום קטן, ועושים כל מגבית הזו כדי להקדים ישראל לשקלי המן (מגילה יד, ב; ובספר "נהגו העם" פורים אות יב).
והיום בארצנו הקדושה נהגו הספרדים לתת ערך של חצי שקל דהיינו מחיר של עשר גם כסף טהור, וישנם גם שנותנים חצי שקל של ימינו שיש בו זכר למחצית השקל (משנ"ב שם; כף החיים שם ס"ק כ).
שאלה: האם חג פורים מבטל אבלות שבעה?
תשובה" בענין זה ישנה מחלוקת בין הפוסקים ונפרט:
- הרמב"ם (הל' אבלות פרק יא, ה"ג) כתב "אין מספידין בחנוכה ובפורים ולא בר"ח אבל נוהגים בהם כל דברי אבלות", וכתב ה"כסף משנה" (שם) "שהטעם משום שלא אמרו שמפסיקים רק ברגלים", ופורים לא איקרי "רגל" ולכן פורים לא מבטל אבלות.
- הרא"ש (מועד קטן סימן פח) כתב שאסור למספד ולמנהג אבלות בפוריא, והיכא שמת לפי פורים ובא פורים בתוך "השבעה" בטלה גזירת שבעה מידי דהוה ארגלים, ולא יתאבל כלל בפורים דיומי משתה ושמחה קבלו עלייהו.
- הטור (סימן תרצו) כתב שאם מת בפורים לא לנהוג אבלות, אבל המרדכי (מועד קטן תתקט) כתב שנוהג אבלות בפורים.
- מרן השו"ע (או"ח תרצו-ד) כתב שכל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ובפורים כדעת הרמב"ם והמרדכי הנ"ל.
ברם רבנו הרמ"א (תרצו-ד) כתב י"א שאין אבלות בחנוכה ופורים... וכן נוהגים.
אבל מרן השו"ע ביור"ד (סימן תא-ז) כתב: ומ"מ אין אבלות נוהגת בו לא בי"ד ולא בט"ו אבל דברים שבצינעא נוהגים וחייב לשלוח מנות ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תרצו-י) העלה בשם הפוסקים שהלכה כפי מה שפסק מרן בשו"ע (יור"ד שם) וכן כמו הרמ"א (תרצו-ד) שאין להתאבל בפרהסיא בפורים, בין בלילה ובין ביום אלא דברים שבצינעא נוהג ועולים ממנין השבעה כמו שבת וכן כתב בקיצור שו"ע (סימן קמא) שאבל בתוך שבעה בפורים נוהג כל דיני אבלות, אבל יושב על כסא וספסל, אוכל בשר ושותה יין, צריך להחליף הבגד העליון הקרוע (כף החיים סימן תרצו-ס"ק ב), שולח משלוח ומתנות לאביונים ועושה סעודת פורים (עיין חזו"ע פורים דף קפח-קצג, שו"ץ ויאמר יצחק – ליקוטי פורים אות ג; שו"ת עמק יהושע ח"א או"ח סימן יח; שו"ת איש מצליח ח"א יור"ד סימן נא; חזון למועד עמוד מ; דרכי הלכה סימן ריב, ב) יוצא שמרן חזר בו ממה שכתב בהלכות מגילה (תרצו-ד) דכל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ופורים והעיקר כמו שפסק מרן ביור"ד הנ"ל שאבלות בפורים דינה כאבלות יום השבת (חזו"ע פורים וכף החיים בסימן תרצו).
ואם מת בפורים ונקבר בפורים, האבל חייב בקריעה בזמן הקבורה אבל
מחליף הבגד הקרוע בבגד מכובס לכבוד פורים, ומייד בצאת החג מחזיר את הבגד הקרוע (עיין שו"ע יור"ד סימן שסט-ג; כף החיים תרצו-ב, יקרא דחיי סימן כה-לד).
ברם, אין לשלוח מנות בפורים לאבל בתוך השבעה והשלושים על שאר קרובים ובתוך השנה על הוריו ואם עברו ושלחו לו רשאי לקבל (שו"ת איש מצליח ח"א חיור"ד סימן נא וחזו"ע פורים).
שאלה: תלמיד שואל, למה במרוקו לא נהגו הנשים לבוא לבית הכנסת לשמוע "פרשת זכור"?
תשובה: בעל "החינוך" (מצוה תרג) כתב שמצות "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז) נוהגת בזכרים בכל מקום ובכל זמן כי להם לעשות המלחמה, ונקמת האוייב ולא לנשים, אולם בעל "מנחת חינוך" (שם) ועוד אחרוני םחלקו עליו וסוברים שנשים חייבות בקריאת פרשת "זכור".
יוצא מדברי החינוך שנשים פטורות ממצות "זכירת עמלק" משום שאינן בנות מלחמה שהרי אמרו ביבמות (סה, ב) "דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש" (ועיין קידושין ב, ב) ולכן מטעם זה אין לחייבה ובעל שו"ת "אבני נזר" (חאו"ח סימן תקט) נימק סיבת הפטור משום שהיא מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות ולכן במרוקו לא באות לשמוע כי הן פטורות מדינא ממחיית עמלק כי לו בנות מלחמה ולכן חכמי מרוקו לא דנו בפסקיהם בענין זה, לשיטתם שנשים לא בנות מלחמה כפי דעת "החינוך" או משום שהיא מ"ע שהזמן גרמא כדעת ה"אבני נזר" או כיון שזו מחלוקת הפוסקים לא חייבו אותה.
ברם, אם מלחמת עמלק היא מצוה (סוטה מד, א) הרי מפורש שם שכלה יוצאת מחופתה כי "במלחמת מצוה הכל יוצאים אפילו חתן וכלה מחופתם" ואפילו לשיטת הרדב"ז (מלכים פ"ז ה"ד; וסה"מ לרמב"ם שורש יד) שאינן נלחמות בפועל אלא יוצאות לבשל ולאפות ולעשות צרכים שהחיילים הגברים צריכים במלחמתם, הרי לפי זה נשים חייבות במצות זכור וצריכות לבוא לבית הכנסת בשבת פרשת לשמוע פרשת זכור וכן כתב בעל ספר "מצות השם" (כי תצא יום כ) שמצות זכירת עמלק נוהגת גם בנשים.
והרב יחוה דעת (ח"א סימן פד; וילקוט יוסף מועדים 261, י; וכף החיים תרפה ס"ק ל) כתבו שהמקילות יש להן על מי שיסמכו אבל
אם רוצות ויכולות לבוא לבית כנסת לשמוע תשאנה ברכה מאת ה' (ועיין בספר "משולחן אבותינו" שער ג, תרסג).
בסיכום, הנשים הספרדיות פטורות כי נוקטות את השיטה הפוטרת אבל נשים אשכנזיות נהגו לבוא לשמוע פרשת זכור (כף החיים שם ס"ק ל) ועם כל זאת לדעת החזון איש והגרש"ז אוירבך ופוסקים אחרים כתבו שגם האשכנזיות לא צריכות לשמוע פרשת זכור, אך טוב שתאמרנה פ.זכור מן החומש.
שאלה: תלמיד שואל למה שמו של הקב"ה אינו מופיע בספר המגילה?
תשובה: בספר "אור חדש" (דף קפד) למהר"ל עונה כך: כי השם הזה "א-ד-נ-י" בו מנהיג הטבע ומפני כי לא נעשה כאן "נס נגלה" אלא הכל היה מהלך טבעי של הנהגת העולם, לכך לא נזכר השם המיוחד במגילת אסתר כי מאחר והיה הכל בהנהגה טבעית, לכן לא נכתב השם בנגלה במגילה ולכן נקראת "מגילת אסתר" כלומר מגילה שמגלה את ההסתר כי הקב"ה מגן עלינו באמצעות "נסים נסתרים" כדי ללמדנו להכיר ב"נסים נסתרים" ומשום כך כל האירועים שקרו בזמן אסתר שמגמתם להציל את ישראל נעשו באופן טבעי והכל מכוון מהקב"ה ולכן נקרא "פורים" על שם הפור (אסתר ט, כו) כי הכל מתרחש מתוך השגחתו המדוקדקת של ה' על עמו ונחלתו.
ונשאלה השאלה למה ה' מסתתר באירועי המגילה והלוא יותר טוב שהנסים יהיו גלויים ונראים לעיני הבריות ובפרט לעם שהתבולל בגלות פרס ומדי?
ולענ"ד אפשר להסביר כך: אם היו נסים גלויים לא היה ניכרת מפלת המן העמלקי: כי היו אומרים כוחות עליונים הביאו לחיסולו ואין זה חידוש שהגיבור והחזק מנצח את החלש, אלא אם הכל מתנהג לפי הטבע והחלש מתמודד מול נהענק ומנצחו הרי זה גילוי עצום ומופלא של הצדק העליון, של ההשגחה העליונה והמשקיף יפרש את כל האירוע באופן אחר, באופן שכלי והגון ויתמלא הערצה וחיבה לנרדף ולמדוכא וזהו הרעיון הגנוז בפורים שההסתר הוא בעצמו "גילוי" שמגמתו לרומם ולפאר את החלש, את הנרדף ואת המדוכא, ולכן נקראת "מגילת אסתר" והגאולה
הבאה על ידי הטבע וכוחותיו היא יותר גדולה ועליונה (פרי צדיק פ.מקץ י).
פורים מלמד אותנו יסוד מרכזי בהשקפת העולם היהודי שכל ההתרחשויות הטבעיות בעולם אינן אלא "כסות" לתהליכים עמוקים המכוונים על ידי ההשגחה העליונה ולכן כשיש גזירה, העם חייב לחפש את שורשה הרוחני כדי להתעורר לתשובה ולתיקון הדרכים והמעשים, וכשהיהודים דבקים באמונתם זוכים לראות את הנסים גם בתוך ההסתר, למצב של "לילה כיום יאיר" (תהלים קלט, יב) וכתב רבנו הרמב"ן (פ.בא יג-טז) אין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין שכל דברינו ומקרינו כולם נסים" והם "נסים נסתרים" המכוסים על ידי הטבע.
שאלה: האם אבל על הוריו יכול לקרוא מגילה בציבור?
תשובה: אבל חייב בכל המצוות של פורים ולכן אבל קורא מגילה לעצמו ולמשפחתו ומברך ג' ברכות בלילה (מג"א סימן תקנא- ס,ק מב; חזו"ע פורים עמוד סז).
ולגבי "ברכת שהחיינו" בציבור יש אומר שאבל על הוריו או בתוך שלושים על קרוביו לא יקרא מגילה בציבור מפני ברכת שהחיינו שנאמרת בשמחה ואבל אסור בשמחה (שו"ת מהרי"ל סימן כב מועד לכל חי סימן לא אות עה) ויש חולקים וסוברים שהאבל רשאי לקרוא מגילה בציבור ולברך שהחיינו למנהג אשכנז י"א שאין לאבל לברך שהחיינו בציבור כמו דעת המהרי"ל אבל אם הוא חזן קבוע בבית כנסת אחר יברך הברכות והאבל יקרא את המגילה (משנ"ב ריש תרצב – ס"ק א) אך רוב האחרונים גם לשיטה זו יכול לקרותה בברכותיה כשאין בקי כמוהו (כף החיים שם אות ו; חזון עובדיה פורים עמוד סו) ולספרדים רשאי לברך שהחיינו בציבור, ולכל הדעות אבל הקורא מגילה להוציא בני ביתו מברך שהחיינו (מג"א תקנא אות מב; חזו"ע שם).
שאלה: האם רופא העובד בתורנות במחלקה בתענית אסתר חייב להתענות?
תשובה: האחרונים כתבו שרופא המטפל בחולים ואם יצום לא יטפל בהם כראוי פטור מתענית כי "תענית אסתר, היא זכר לתענית מרדכי ואסתר (הלבוש) ולכן במקרה כזה יש להקל (עיין נטע גבריאל עמוד קעג).
שאלה: האם מותר לשטוף הפה בתענית אסתר?
תשובה: ליוצאי ספרד מותר לשטוף הפה בתענית אסתר ובלבד שיזהר לפלוט כל המים שמכניס לפיו שלא יבלע מהם מאומה (שו"ע סימן תקסז-א) אבל הרמ"א (שם) כתב שיש להחמיר בכל תענית ציבור כולל תענית אסתר (עיין אליהו רבה שם ס"ק ג).
שאלה: למה לא עושים פעמיים פורים – באדר א' ובאדר ב'?
תשובה: פורים נקבע לעשותו בשנה מעוברת רק באדר ב' כדי להסמיך גאולת מרדכי לגאולת משה שהיא פסח, והטעם שאין עושים פעמיים פורים בשנה מעבורת כיון שכתוב במגילת אסתר (פרק ט, כא) "בכל שנה ושנה" ולמדו מכאן מה בכל שנה יש רק פורים אחד אף בשנה מעוברת עושים רק רק יום אחד פורים (הלבוש).
ובשנה מעוברת באדר א' הימים י"ד וט"ו נקראים "פורים קטן" ואין בהם אמירת תחנון ומזמור יענך השם (שו"ע תרצז-א) אבל דיני אבלות נוהגים בהם (שו"ע תרצז-א) ואין אומרים בהם על הנסים בתפילה ובברכת המזון כיוון שלא קוראים בהם מגילה (מג"א תרצז ס"ק א; ומשנ"ב ס"ק א).
שאלה: האם מותר להתחפש בפורים לכל סוגים של התחפושות וגם ללבוש "פרצופין" ומסכות?
תשובה: ראיתי בשו"ת "מים חיים" למרן הגר"י משאש זצ"ל (סימן רחץ) שאסר לאדם להתחפש כולל בפורים כיון שמקור מנהג זה הוא מנהג נוצרי עתיק הנקרא "קרנוואל" שמשמעותו "חג של שטות", חג אלילי של תועבות וזימות ולכן יש בזה שמץ של ע"ז ואסור מן התורה כמ"ש הרמ"א בשו"ע יור"ד (סימן קעח).
ולפי זה ההתחפשות ולבישת "פרצופין" יש בזה איסור חוקות הגויים עכו"ם (ועיין מנהגי ישראל ח"ו עמוד קצח-קצט).
ברם, הרמ"א (או"ח סימן תרצו ס"ק ח) הביא בשם מהר"י מינץ: מה שהנגו ללבוש פרצופין בפורים אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וי"א דאסור אבל המנהג כסברא ראשונה עכ"ל. ובדרכי משה (שם) כתב שראוי להחמיר בדבר, והבאר היטב (שם ס"ק יב) הט"ז, יור"ד(קפד-ד) והב"ח וכנה"ג (יור"ד סימן קפב) כתבו שיש איסור בדבר וכן כתב הברכי יוסף (סימן תרצו-יג) ובספרו "שיורי ברכה" (יור"ד סימן קפב ס"ק ג) ודחה את דברי מהר"י מינץ שהרמ"א סמך עליו להתיר.
ויש אומרים שאין שום איסור להתחפש ותלוי רק למה מתחפשים (חזו"ע פורים קכט) והפוסקים הביאו כמה טעמים להתיר (א"ר תרצו-טו; ספר סנסן ליאיר חלק השו"ת יב; אלה המצוות תקמג לר' משה חאגיז).
ולהלכה, הספרדים לא מתחפשים ומרן השו"ע לא הזכיר ענין זה ורק הרמ"א הביא בשם מהר"י מינץ אבל לאשכנזים הרמ"א מתיר כיון שמתכוונים לשמחה בעלמא ויש אומרים שגם להם יש להחמיר בזה (שונה הלכות תרצו אות יא) אבל לספרדים העלו רוב הפוסקים הנ"ל להחמיר בזה ולספרדים גם קטנים אסור לחפשם למין אחר וכגון זכר לנקבה או הפוך (חזו"ע פורים קצט) וכן אסור לאיש להתקשט באחד מהקישוטים והתכשיטין של האשה, ולאשכנזים בקטנים המיקל יש לו על מי לסמוך (אחרונים, הליכות והנהגות עמוד 30 לרב אלישיב זצ"ל; ועיין ארחות רבנו א, עמוד רכז) וגם למתירים יש להקפיד שהתחפושות
תהיינה צנועות הן לגברים והן לנשים.
שאלה: האם מותר להתפלל כשאדם מחופש?
תשובה: לענ"ד נראה לומר, תחפושת שאינה גורמת צחוק ותפלות, והיא תחפושת נומרלית וצנועה כגון שמתחפש לחייל, לחסיד אז מותר להתפלל בה, אבל תחפושת מאוד מצחיקה ומוזרה המעוררת תשומת לבם של הרואים אין ראוי להתפלל בה כי היא מסיחה דעתו ודעת אחרים מכוונת התפילה, ותפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה.
שאלה: האם אבל בתוך שבעה לאבלותו מותר להזמין חברים לסעודת פורים וכן להתארח אצל חברו?
תשובה: אבל בתוך השבעה רשאי להזמין עוד חברים או שכנים לבית לסעודת פורים ובתוך י"ב חודש מותר להתארח אצל אחרים בסעודת פורים (שו"ת ישכיל עבדי ח"ח סימן כ עמוד כו).
ויש אומרים שמותר גם בתוך השבעה ללכת ולהתארח אצל חברים אם רגיל בכל שנה להתארח אצל אחרים וכן הלכה (אחרונים הגריש"א באשרי האיש עמוד שיז).
שאלה: מה ההבדל בין משלוח מנות למתנות לאביונים?
תשובה: במגילת אסתר נאמר "לעשות אותם ימי משתה ומשלוח מנות איש לרעהו" (אסתר ט, כב) ובמסכת מגילה (ז, א) למדו מכאן שיש מצוה לתת שתי מנות לאיש אחד, ומתנות לאביונים שני מתנו לשני אביונים ונפסק להלכה ברמב"ם (הל' מגילה פרק ב הל' טו ובטור שו"ע סימן תרצד – ד) ושני טעמים הובאו באחרונים:
- למצות משלוח מנות נאמרו שני טעמים:
- להרבות שלום, אחוה ורעות בין איש לרעהו נגד הכרזת המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג, ח; בעל ספר מנות הלוי לאסתר ט, יט).
- למלא חסרונם של נזקקים, לעזור ולסייע לביישנים ולצנועים לערוך סעודת פורים בשפע (תרומת הדשן סימן קיא).
- ולגבי מתנות לאביונים
- כדי לשמח עניים, אומללים, שפלים ונדכאים ואין שמחה לפני הבורא כשמחת לב עניים, יתומים ואלמנות.
- על ידי הענקת תשורות וגילוי אהבה ואחוה ורעות מתגדל השלום והאחדות שעל ידה נוכל לנצח קליפת עמלק.
ברם, נשאלת השאלה למה במשלוח מנות חייבו אותנו חז"ל לתת שתי מנות לאדם אחד, ולגבי מתנות לאביונים חייבו רק מתנה אחת לאביון?
וניתנו שתי תשובות בנידון:
- משום שמשלוח מנות הוא גם לעשירים ולא נאה ויפה לתת רק מנה אחת לאדם מכובד ואילו מתנות לאביונים היא לעניים, ומתנה אחת נחשבת להם לדבר גדול (אליהו רבה סימן תרצד אות ו).
- מצות מתנות לאביונים היא מצות צדקה ומצוה לחלקה לכמה עניים ואילו משלוח מנות שניתנת גם לעשיר ולמכובד אין ענין לחלקו לכמה כי עיקר מטרתה להרבות אחוה, שלום ורעות (מג"א תרצה ס"ק יב).
הרמב"ם (מגילה פ"ב הל' יז) כתב "המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח שאין לך שמחה גדולה ומפואה כאדם המשמח לב עניים יתומים, אלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים אלה דומה לשכינה, וטוב ויפה לנהוג בעין יפה בפורים במצוה יקרה זו המשמחת אומללים ונזקקים.
שאלה: למה נותנים מחצית השקל ולא שקל שלם?
תשובה: מצות מחצית השקל במדבר הייתה לכפר על מעשה העגל כי נתינת כופר ממוני מרומם את החוטא לתשובה כי הממון הוא חלק אינטגרלי מנשמת האדם, והממון שנרכש בהגינות וביושר מהווה תחליף ללקיחת הנפש "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב).
והנה אם הנתינה חשובה מאוד, למה התורה ציוותה לתת רק "מחצית השקל" ולא שקל שלם?
ורבותינו נתנו כמה טעמים לדבר:
- מחצית השקל בא לרמוז אומר רבנו בחיי עה"ת שראוי לכל משכיל שישקול מעשיו בשווה ושיסכים
- בעצמו לתת לגופו ולנפשו של כל אחד מהם חלקו וחוקו במשקלו השלם ואז יהיו כל מעשיו שקולים.
- האלשיך בשם מהר"ש אלקבץ הסביר: מחצית השקל בא ללמד ולהורות לנו את יחס האחדות, שכל אחד יחשוב וידע שהוא חלק מחברו ולא שלם, ורק בהתחברו עם כל אחד מכל ישראל חבריו, נעשה גויה שלמה, "גוף אחד", ולכן בעשיית העגל נתפלגו לכיתות, והתיקון יתנו "מחצית השקל" להורות על האיחוד, על שלמות האומה שהיא גוף אחד, חטיבה מושלמת ומלוכדת תחת דגל אמונת ה' וייחודו "גוי אחד בארץ", קהילת יעקב".
- מרן החיד"א הסביר: כל יהודי חייב לדעת שבמעשיו מכריע את עצמו ואת העולם כולו הן לטובה והן לרעה ולכן "מחצית השקל" לכאן או לכאן ובמעשה אחד יכול להכריע.
- ולענ"ד אפשר להסביר כך: "שקל" בגימטריא "נפש" וכל יהודי ניתנה לו נפש טהורה, ועליו לעמול ולהשלים את המחצית השניה של הנפש בתורה ובמעשים טובים.
בסיכום, "מחצית השקל" בא להורות על האחדות, השלמות בהרמוניה בין כל חלקי האומה, וכולם שווים בנתינה ובאחדותנו בלב ובנפש אחת נהיה "מרכבה לשכינה".
שאלה: אדם שנפטר בשנה מעוברת, מתי לקבוע את האזכרה בחודש השתים עשרה או בחודש השלשה עשר? ואם נפטר בשנה פשוטה והשנה היא מעוברת מתי לעשות אזכרה ולצום?
תשובה: כידוע אמרו רז"ל במסכת עודיות (פרק ב, משנה י) "משפט רשעים בגיהנום שנים עשר חודש" ופירש רבי עקיבא שם שמחודש הפטירה עד לאותו החודש בשנה אחרת מתכפרים עוונות הנפטר ואחר כך יבוא להשתחוות לה', ולכן נוהגים להתענות על אבא או על אמא ביום הזכרון (עיין שו"ע או"ח סימן תקסח ס"ק א ושו"ע יור"ד סימן שעו), ונהגו שהאבלים מתפללים על קרוביהם, לעלות לתורה, לומר משניות, להדליק נרות לעילוי נשמת הנפטר כי הדברים גורמים נחת רוח לנפטר בעולם האמת ובפרט אמירת "קדיש" לעילוי נשמתו יש להם מעלה גדולה מאוד, וכתב מרן האריז"ל בשער הכוונות (דף טו, ב) שאין טעם אמירת הקדיש להציל המת מדין
גיהנום לבדו כמו שחושבים המון עם, אלא יש בו תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו מדרגה לדרגה, והעולם קיים על אמירת קדיש כמבואר בתלמוד בכמה דוכתי (ברכות ג, א; סוטה מט, א; והרמ"א בשו"ע יור"ד סו"ס שעא) ולכן אמירת קדיש היא אחת מיסודי הדת שעל ידי אמירת הקדיש מקדשים את ה' ולכן נקרא "קדיש" כי יהודי בהיותו חי מקדש שם שמים על ידי קיום תורה ומצוות ובפטירתו נוצר חלל של קדושה ואמונה, ולכן הבן או הקרוב ממלא מקומו ואומר קדיש, ובזה מבטיחים שמורשתו הרוחנית של הנפטר נמשכת, וכן אמרו רז"ל במסכת שבת (קיט, ב) "העונה אמן יהא שמה רבא בכל כוחו דהיינו בכל כוונתו קורעים לו גזר דינו".ומכוח חשיבות זו של הקדיש נוהגים לומר "קדיש" כל שנים עשר חודש לע"נ ההורים ואח"כ יוצאים מהאבלות לגמרי אבל פוסקים מלומר קדיש שבוע אחד בתחילת חודש שתים עשרה שלא יאמרו שאביו רשע כי "משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש" אבל לאחר י"ד חודש פטור מלומר קדיש ואע"פ שהשנה מעוברת פטור (עיין שו"ע יור"ד סימן שצא ס"ק ב, ש"ך וט"ז שם,
ערוך השולחן שם ס"ק ב) ולכן מנהגי אבלות הקדושים לשנת האבל על הורים נפסקים בסיום חודש השנים עשר אף בשנה מעוברת (עיין בשו"ע הנ"ל ובגשר החיים פרק ל ס"ק ט; וילקוט יוסף ח"ז סימן כב ס"ק ג).
- הנה לקבי קביעת היארצייט (אזכרה) של הנפטר כתבו הפוסקים שיום הזכרון הוא באותו יום של החודש שמת בו האב או האם או הקרוב גדון אם מת ביום ג' במרחשון בשנה מעוברת (אדר א, אדר ב) הרי בשנה הבאה שהיא שנה פשוטה, יעשו אזכרה בג' מרחשון ואע"פ שבנוגע לאמירת קדיש יש לומר אותו רק אחד עשרה חודש כדי שלא יחב רשע ח"ו וכפי שנפסק בשו"ע (או"ח סימן תקסח ושו"ע יור"ד סימן שעו) אבל לקביעת יום השנה הראשון לאחר שנפטר, בשנה מעוברת יש לעלות לקבר בחודש הי"ג שהוא סיום שנה ולא בכלות י"ב חודש ואפילו אם הייתה הקבורה אחרי כמה ימים מהפטירה.
- ואם אירע יום פטירת אביו או אמו באדר פשוט, והשנה כעת היא מעוברת (כמו שנת תשס"ה) יש להתענות ולעשות אזכרה באדר שני, ואם נפטרו הוריו בשנה מעוברת אם זה באדר א, האזכרה והתענית באדר א, ואם זה באדר ב, האזכרה והתענית באדר ב (עיין שו"ע או"ח סימן תקסח, יור"ד סימן תג, שו"ת יחוה דעת ח"א סימן פג, יקרא דחיי סימן יח, סג ומועד כל חי סימן כו ס"ק כא).
בסיכום, הורה או קרוב שנפטר בשנה פשוטה יעשה אזכרה בחודש הי"ג בתאריך הפטירה ויתענה בו למי שנוהג לצום (נתיבי עם סימן תקסח ופתחי תשובה יור"ד סימן תב ס"ק ג) ויעשה כל התיקונים הנהוגים לעשות בתשלום השנה הראשונה.והרב בן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"ד סימן מא) כתב שיעשה את היארצייט בסיום שנים עשר חודש וגם בי"ג חודש (ועיין שו"ת דובר שלום ח"א סימן כד) אבל מנהגנו כפי שכתבנו שמספיק אזכרה אחת כנ"ל.
- ומי שנטר בשלושים באדר ראשון, יש לערוך את האזכרה בשנה מעוברת ביום שלושים אדר ראשון וכיון שהוא ראש חודש האסור בתענית כתבו האחרונים שיקדים התענית ליום שלפניו או שיפדה התענית בצדקה (עיין ילקוט יוסף ח"ז סימן כב אות יח).
שאלה: תלמיד שואל, שני אדרים יש לנו בשנה מעוברת ונקבעו להם שמות "אדר א'" ו"אדר ב'" – ורצוני לדעת מי משניהם העיקר ומי התוספת?
תשובה: שאלתך היא שאלת הירושלמי (מגילה פ"א, הל' א) ומסקנתו היא שאדר ראשון הוא התוספת ואדר שני הוא העיקר, וכן כתבו התוספות (ר"ה יט, ב ד"ה), שאדר הראשון הוא התוספת ואדר שני הוא העיקר ולכן סתם אדר הוא אדר שני וכדעת רבי מאיר בסוגיא בנדרים (סג, א) וכן דעת הרמב"ם (הל' נדרים פרק י הל' ו) שאדר שני הוא "אדר סתם".
ברם, הרבה ראשונים חולקים וסוברים שאדר ראשון הוא העיקר וסתם אדר הוא אדר ראשון.
וישנן הרבה נפקותות בענין זה:
- לגבי ברכת החודש – כשמברכים בשני החודשים הללו בבית הכנסת יש לברך באדר א' ובאדר ב'.
- וכן לגבי כתיבת גיטין ושטרות (עיין מהרי"ל סוף ה' פורים; ש"ך יור"ד סימן רכ-ס"ק יז; ט"ז שם ומג"א לאו"ח סימן תכז).
- לגבי בר מצוה: מי שנולד בא' באדר בשנה פשוטה ומלאו לו י"ג בשנה מעוברת, הן לאשכנזים והן לספרדים, בר מצוה שלו באדר ב', כי חודש אדר א' הוא תוספת ולא עיקר (עיין הרמ"א סימן נה – ס"ק ה).
- מי שיש לו דין עם עכו"ם יתדיין איתו באדר (תענית כט, א; ומשנ"ב סימן תרפו ס"ק ח) וכתב הריטב"א שם אע"פ שאין מזל לישראל מ"מ נגזר מן השמים שבחודש אדר יש מזל לישראל וכתבו השאילת יעב"ץ (סימן פח) ורש"י (תענית כט, א) שזה נאמר רק באדר ב' שבו חוגגים נס פורים וסמוך לפסח, משא"כ אדר א' אין בו פורים ואין סמוך לפסח (עיין שו"ת תשובה מאהבה ח"א סימן שא) ולכן מה שאמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כט, א) הכוונה לאדר שני ולא לאדר ראשון, ומי שרוצה לשמוח גם באדר א' תבוא עליו ברכה אבל מעיקרא דדינא זה אמור רק לגבי אדר ב'.
שאלה: מה להקדים ביום פורים משלוח מנות או מתנות לאביונים?
תשובה: מצאנו שהטור ומרן השו"ע (סימן תרצד) הקדימו לפרש ולבאר הלכות מתנות לאביונים לפני דין משלוח מנות שנתבארו דינו בסימן תרצה – ללמדנו שיש להקדים מיד אחרי התפילה את מצות מתנות לאביונים לפני משלוח מנות איש
לרעהו – כי היא מצות היום העיקרית וכדברי רבנו הרמב"ם "מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות כי אין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים (עיין הרמב"ם הל' מגילה פ"ב הל' יז; וא"ר תרצד אות ו; חיי אדם כלל קנה אות כט; ומשנ"ב ס"ק ג; וחזו"ע פורים קסח).
אמנם יש שכתבו שיש להקדים משלוח מנות למתנות לאביונים כי זהו סדר הקרא במגילה "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט, כב).
ברם, כל זה אמור כששניהם דוקא לפניו ואפשר לקיימם מייד או כששניהם אינם לפניו וצריכים לחזר אחריהם, אבל אם העני לפניו ורעהו אינו לפניו לכו"ע צריך לתת מתנות לעניים כי אין מעבירין על המצוות וכן להיפך.
שאלה: מה הגדרת אביון שמצוה לתת לו מתנות לאביונים?
תשובה: יש אומרים שיש לדקדק לקיים מצות מתנות לאביונים לעניים מרודים ומופלגים שהם בגדר "אביונים", כלומר אנשים שאין להם צרכים הכרחיים לפרנסת ביתם ושהם פושטים יד (עיין שו"ת תשובות והנהגות ח"ב
סימן שנב) ויש חולקים וסוברים שלשון הפסק "אביונים" לאו דוקא אלא כל שהוא בגדר עני נותנים לו, ולהלכה יש לתת גם לעני שאינו אביון (אשרי האיש לגריש"א עמוד שו).וגדר "עני" בזמננו?
מי שאין לו הכנסה קבועה שיכול לפרנס בו כדי פרנסת ביתו בהוצאות רגילות, וגם אין לו נכסים אחרים שיכול למוכרם ולהתפרנס מהם, וכן אדם שנפלו עליו הוצאות חריגות כגון הוצאות רפואיות, נישואי ילדיו ורכוש דיור מינימאלי (עיין פסקי תשובות סימן תרצד).
מותר ליתן מתנות לאביונים, לאלמנות ויתומים, ולצרכי חתונה.
ואשה חייבת ליתן מתנות לאביונים (הרמ"א תרצה ס"ק ד וכף החיים תרצד אות ג).
יש ליתן מתנות לאביונים בפורים שחרית אחרי קריאת המגילה (שער הכוונות קט, ע"ג; חזו"ע עמוד קסט) ויש נוהגים לתת אותם קודם קריאת מגילה של שחרית (מג"א תרצד ס"ק ב; ומשנ"ב ס"ק ד) ולהלכה זה לא מעכב ויתן לפני או לאחר התפילה, והעיקר ליתן בעין יפה וכפי יכולתו.
שאלה: האם קטן עולה למפטיר בארבע פרשיות?
תשובה: המנהג המקובל בעם ישראל שקטן אינו עולה למפטיר בארבע פרשיות, ברם אם עלה אין למחות בכך "וגדול השלום בעת תפילה, ועוד שאין לביישו מאחר שעלה לקרוא".
וכן לכתחילה אין להעלות קטן לקריאת פרשת "זכור", ואם עלה לא מורידין אותו והש"ץ יקרא את הפרשה ולא הקטן (קיצור שו"ע לגר"ב טולידאנו סימן רפא-טו).
שאלה: האם מותר לאכול או לטעום משהו לפני קריאת המגילה?
תשובה: אסור לאכול סעודת קבע, היינו כביצה (56 גרם) לפני שישמע קריאת מגילה (שו"ע תרצב-ד ומשנ"ב שם ס"ק טו וכף החיים שם ס"ק לד), ברם, אדם שקשה לו התענית ואדם חלוש וההמתנה מזיקה לו, רשאי לאכול לפני קריאת המגילה ויאכל פירות או עוגה פחות מכביצה, כך העלו האחרונים.
שאלה: האם אפשר לתת מתנות לאביונים במנחה של ערב פורים?תשובה: לא יתן מתנות לאביונים ערב פורים אלא בפורים עצמו כי זו חובת יום פורים כדי שיוכל האביון להכין סעודת פורים ואם עבר ונתן צריך לתת מתנות לאביונים שוב ביום פורים (כף החיים סימן תרצב, משנ"ב תרצה ס"ק כב, מקראי קודש עמ' 162) וכן אין לשלוח משלוח מנות בליל פורים אלא דווקא ביום פורים.