שו"ת שבועות
שו"ת שבועות
שאלה: האם מותר לבשל ביום טוב כמו גדולה אף שאינו צריך אלא לכמות קטנה?
תשובה: כידוע שכל מלאכה שאסור לעשותה בשבת אסור לעשותה בחג, ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ולכן אסור לעשות שום מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש אף לא על ידי גוי (עיין מג"א לסימן תצד - ס"ק א ושו"ע סימן תקמג - א) אבל אם הוא איסור דרבנן במקום מצוה מותר לעשותו (עיין חזון עובדיה יום טוב עמוד א).
נמצא שדבר שהוא צורך אוכל נפש מותר לעשותו ומותר לבשל ביום טוב כמות גדולה אף שאין צריך אלא לחתיכה אחת (עיין שו"ע סימן תקג - א).
שאלה: האם מותר לכבות את הגאז ביום טוב לאחר גמר בישול?
תשובה: השו"ע (סימן תקיד - א) פסק שאסור לכבות את האש אף כשזו עלולה לשרוף את הקדרה וביאר המשנ"ב (שם ד) מדוע לא נחשב כיבוי לצורך אוכל נפש משום שאין כיבוי מסייע כלום לאוכל נפש אלא שמונע היזק על ידי כיבוייה ולדעת הרמ"א (שם) אם אי אפשר לבשל את הקדרה בענין אחר רק שיכבה, מותר לכבות.
ברם, "גרם כיבוי" מותר לעשותו ביו"ט, ולכן בכדי לכבות את הגאז יש להניח על גבי הכיריים כלי מלא מים ולהרתיחו לצורך שתיית תה או קפה, ולאחר שיגלשו המים תתכבה הלהבה ואח"כ יסגור כפתור הגז (ועיין שו"ת יביע אומר ח"ג סימן ז: שו"ת יחוה דעת ח"א סימן לד, ושו"ת "אור לציון" ח"ג עמוד רט). ולאחר הדלקת הגפרור לא יכבה את הגפרור אלא יניחנו בנחת על האדמה והוא יתכבה מאליו (עיין שו"ע או"ח סימן תקכ - א).
שאלה: האם מותר ביו"ט להגביה את הלהבה בכיריים של גז או להנמיך את גובה הלהבה?
תשובה: מותר להגביה ביו"ט את הלהבה בכיריים של גז היות והוא לצורך בישול האוכל (שו"ע תקכ - א) וכן מותר להנמיך את גובה הלהבה של הגז כדי שלא ישרף המאכל, כך פסק "המשנה ברורה" (סימן תקז ס"ק לא) וכן פסק בשו"ת "איגרות משה" (חאו"ח סימן קטו ואו"ח סימן קג, חלק ד) ואולם כתבו הפוסקים אם רוצה להנמיך את להבת הגז כדי למנוע הפסד ממון אסור (שו"ת חלקת יואב ח"א סימן ט: ושו"ת רבבות אפרים ח"ג סימן רעז).
שאלה: האם מותר לרסק ביו"ט פירות וירקות?
תשובה: מותר לרסק פירות וירקות ביו"ט הואיל ואם ירסקם מערב חג יפוג טעמם (עיין שו"ע תקד - א) ומותר לרסק אף על ידי פומפיה ללא שינוי וכפי שפסק רבנו הרמ"א (שו"ע תקד - ס"ק ג ומשנ"ב שם ס"ק יז).
ומותר לחתוך ירק דק דק לצורך יום טוב ואפילו בלא שינוי (משנ"ב סימן תקד - יט) וכף החיים סימן תקד ס"ק לב) וכן מותר להשתמש ביו"ט בקוצץ ירקות ידני גם בחיתוך דק היות ומפיג טעמו מערב יו"ט, מותר ביו"ט (סימן תקד - א) וגם לבני מנהג אשכנז מותר כפי שפסק המשנ"ב (תקד - יט) היות ומפיג טעם ביותר.
שאלה: האם מותר לסחוט פירות ביו"ט כדי לעשות משקה לשתיה?
תשובה: השו"ע (או"ח סימן תצה - ב) פסק שסחיטת פירות ביו"ט אסורה, ואף שהיא לצורך אוכל נפש כי חכמים אסרוה כאותן מלאכות שאסרו לעשותן כדי שלא יטרד כל היום בעבודתו וימנע משמחת יום טוב (משנ"ב שם ס"ק יט) ולפי זה אסור לסחוט תפוזים, תותים ורימונים כי דרכם להיסחט (עיין שו"ת "יביע אומר" ח"ח או"ח סימן לו: ושמירת שבת כהלכתה פ"ה אות א).
ברם, מותר לסחוט לימונים כדין סחיטתם בשבת שהשו"ע מתיר (סימן שכ).
ומרן השו"ע (שו"ע סימן שכ - ס"ק ד) פסק שבשבת מותר לסחוט פירות על אוכלים באופן שרוב המשקה נבלע במאכל וקיי"ל "משקה הבא לאוכל כאוכל נחשב" וכן פסק בחזון עובדיה (יום טוב עמוד עה).
שאלה: האם מותר לטלטל עצמות וקליפות הראויים למאכל בהמה ביום טוב?
תשובה: מרן השו"ע (סימן תצה - ד) פסק מוקצה אע"פ שמותר בשבת החמירו בו ביו"ט ואסרוהו ולכן לפי דעת השו"ע עצמות וקליפות הראויים למאכל בהמה אפילו שבשבת מותר לטלטלם, מכל מקום ביו"ט החמירו חכמים ואסרו לטלטלם כדי שלא יבואו לזלזל ביו"ט שכבודה קלה בעיני הבריות ואם נתיר להם טלטול מוקצה יבואו להקל גם בשאר איסורי יום טוב, ובודאי דבר שהוא מוקצה משום "נולד" אסור ביו"ט (עיין במשנ"ב שם ס"ק טו) וישנם מיוצאי גלות אשכנז המקילים במוקצה ביו"ט כמו בשבת (עיין שו"ע סימן תצה - ג), ברם "מוקצה" לצורך אוכל נפש כיון שהתורה התירה מלאכת אוכל נפש ביו"ט גם חכמים התירו לטלטל מוקצה ביו"ט לצורך אוכל נפש כגון אם מונחים אבנים על דברי מאכל בשבת אסור להוציאן כיון שהן "מוקצה מחמת גופן" ואסור לטלטלם אפילו לצורך מקומן אבל ביו"ט לצורך אוכל נפש התירו חכמים להוציא את האבנים.
שאלה: עיסה שנילושה בערב יו"ט האם מותר להפריש ממנה חלה ביום טוב?
תשובה: עיסה שנילושה ביו"ט מותר להפריש ממנה חלה אבל לא לשים אותה בתנור אלא יניח אותה במקום המשתמר עד מוצאי יו"ט וישרוף אותה, אבל עיסה שנילושה בערב החג, אסור להפריש ממנה בחג עצמו (עיין שו"ע סימן תקו ס"ק ג ומשנ"ב שם ס"ק יז וס"ק ב).
שאלה: קניית כלי חדש לחג ושכחת להטבילו האם מותר לטובלו בחג עצמו כדי להשתמש בו לארוחות יום טוב?
תשובה: מרן השו"ע (או"ח סימן שכג - ז) הביא דעה ראשונה המתירה להטביל כלי חדש בשבת ודעה שניה האוסרת, ומרן סיים "וירא שמים" יצא דעת כולם על ידי נתינת הכלי בשבת או ביו"ט לגוי ואח"כ יקח ממנו בהשאלה. והרמ"א בדרכי משה פסק כדעה האוסרת.
ברם, אם אין גוי בסביבת היהודי הרוצה לטבול מותר לטבול את הכלי החדש כאשר צריך להשתמש בו בשבת או ביו"ט כדעה הראשונה שהיא דעת מרן השו"ע, אבל לדעת בני אשכנז יש להחמיר ולא להטביל כדעת הרמ"א (דרכי משה סימן שכג ס"ק ז).
ברם, כתב המג"א (סימן שכג) והמשנה ברורה (שכג ס"ק לג) שאם עבר והטביל כלים חדשים בשבת וביו"ט מותר להשתמש בהם כיון שיש מתירים אף לכתחילה שהרי אם ישתמש בכל טבילה אין המאכל נאסר (עיין ביאור הלכה סימן שכג ד"ה ומותר) וכן פסקו בעל "לוית חן" (סימן עב) ובעל מנוחה מאהבה (ח"ג פ. כד הל' ט). ובחול המועד מותר לכתחילה להטביל כלים אפילו כשאין לו בהם שום צורך לג (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק סח ס,ק כד).
שאלה: כלי שנטרף לפני החג, האם מותר להגעילו ביום טוב כשיש צורך להשתמש בו בחג?
תשובה: הרמ"א (או"ח סימן תקט ס"ק ה) כתב: כלי שנטרף לפני החג אסור להגעילו ביו"ט עצמו אפילו שרוצה להשתמש בו בחג עצמו והסביר המשנ"ב (שם ס"ק כו) היות ובישול מי ההגעלה אינם לצורך אוכל נפש אלא להכשר הכלי וזה היה אפשר לעשותו בערב יום טוב.
ואם נטרף ביום טוב עצמו והוא זקוק לו לשימוש בו ביום, ביו"ט מותר להגעילו אם מוכנים אצלו מים שהרתיחם לצורך אכל נפש ביו"ט וכן פסק בעל שמירת שבת כהלכתה (פ. יב ס"ק כח).
שאלה: האם "גפרור" הוא מוקצה ביו"ט?
תשובה: כידוע שאסור להצית גפרור ולהוציא ממנו אש חדשה ולכן אסור להדליק את האש על ידי מצית חשמלי, אבל הגפרור עצמו אינו מוקצה כיון שמותר להשתמש בו ביו"ט ולהדליק אש מאש מצויה. ולאחר הדלקת הגפרור לא יכבה את הגפרור אלא יניחנו בנחת שיתכבה מעצמו (עיין שו"ת יחוה דעת ח"א סימן לד ושו"ת יביע אומר ח"ז סימן ז ושו"ע סימן תקי"ד ס"ק א).
שאלה: למה קוראים מגילת רות בשבועות דוקא?
תשובה: נוהגים לקרוא "מגילת רות" בשבועות מהטעמים הללו:
כי מעשה רות היה בתקופת חג השבועות כמו שנאמר במגילה "בימי קציר חטים".
כדי לייחס דוד המלך שהוא יהודי ולא מואבי כי דוד נולד ונפטר בשבועות.
רות קיבלה על עצה כל תרי"ג מצוות כשם שקיבלו ישראל תרי"ג מצוות במעמד הר סיני.
רמז לכך "רות" בגימטריא 606 (תרו) כלומר מספר המצוות שקיבלה עליה עתה כשנתגיירה ובנוסף לשבע מצוות בני נח, שהיתה חייבת בהם קודם לכך - וס"ה תרי"ג (613).
ללמדנו שאין התורה נקנית אלא מתוך עוני ויסורים.
ללמד שמגמת התורה כולה היא עשיית חסד ורות עשתה חסדים מרובים עם חמותה נעמי הזקנה שאין לה שום תקוה אישית ממנה (ועיין בתשובה המורחבת).
שאלה: מתפלל שואל האם אני יכול להסתפק בארוחה חלבית בשבועות ואין צורך בארוחה בשרית?
תשובה: מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות לפי שבמתן תורה נתגלו לישראל כל חלקי התורה ומצוותיה, כשחזרו מהר סיני לבתיהם במחנה ישראל, לא היו יכולים לבשל ולאכול מאכלי בשר מפני שהכלים היו טרפים ומפני כך הוצרכו לאכול מאכלי חלב שאין בהכנתם טרחה מרובה. ויש עוד טעם מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב כאמור בשיר השירים (ד, יא) "דבש וחלב תחת לשונך".
ברם, אע"פי שנוהגים מאכלי חלב בשבועות, מכל מקום מצוה לקבוע סעודה של מאכלי בשר כי אין שמחה אלא בבשר ויין, ולכן יש להחמיר ולאכול בשר בהמה, ואם אינו רוצה לאכול בשר בהמה יאכל בשר עוף. והאוכל מאכלי חלב, יאכל אותם תחילה ולאחר קינוח והדחה כדת יאכל מאכלי בשר. ויש נוהגים בליל שבועות סעודה בשרית ובבוקר סעודה חלבית וכל אחד יעדיף מה רוצה להקדים.