הלכות זכר לחורבן
- משחרב בית המקדש תיקנו חכמים שבאותו דור שבכל דבר שמחה יהיה בו זכר לחורבן.
- מסייד אדם את ביתו ומשאיר שטח של אמה על אמה (60x60 - 48x48) פנוי בלא סיד. וכן אם מדביק ניר, טפטים, ועץ, וכל ציפוי אחר, צריך להשאיר אמה על אמה. יש אומרים שיניחנו כנגד הפתח, כדי שייראה לנכנסים לבית, ויש אומרים שיניחנו מעל הפתח, כדי שייראה ליושב בבית מול הפתח. ויש נוהגים לצבוע אותו שחור ולכתוב עליו "זכר לחורבן". וצריך שיהיה גלוי ונראה, ולא יסתירנו על ידי רהיט ולא יכסנו בוילון.
- קנה או שכר בית מידי ישראל ולא השאיר קודמו אמה על אמה, חייב לקלף בכותל. ואם הבית של גוי אינו צריך לקלף, אבל כשבא לסייד מחדש צריך להשאיר.
- והיה מנהג עתיק שאין אשה מתקשטת בכל תכשיטיה בבת אחת, אלא משאירה אחד. וכשעורך שולחן לאורחים אפילו בסעודת מצוה, מחסר ממנה מנה אחת שרגילים להביאה בסעודה - זכר לחורבן. ועתה אין נוהגים בזה.
- חתן לפני חופתו לוקחים אפר ונותנים בראשו במקום הנחת תפילין. וכן שובר החתן כוס בשעת החופה ואומר את הפסוקים "אם אשכחך", (ובספרד נוהגים לתת עטרה עשויה מעלי זית, לפי שהזית מר ויש בזה סימן לאבילות). וכן שוברים צלחת בשעת שידוכין (כתיבת תנאים), משום "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".
- וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני זמר ובכל משמיעי קול לשמח בהם. ויש אומרים שאינו אסור אלא תוך כדי משתה יין, ואז אפילו לשיר בפה אסור, שנאמר "בשיר לא ישתו יין" (ישעיה כד). וכן אסור להרגיל עצמו בקביעות לקום משנתו וללכת לישון בליווי תזמורת, שמתענג על ידי זאת ביותר. אבל שלא על היין מותר אפילו בשעת סעודה. ולכל הדעות, לצורך מצוה כגון לשמח חתן וכלה, הכל מותר, נפח ובכל כלי זמר ועל היין, ומצוה היא, ויש בשמחה זו זכר לבנינה העתיד של ירושלים שאמרו חז"ל (ברכות ו): שהמשמח התן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.
- וכבר נהגו כל ישראל שאומרים שירות ותשבחות והודאות וזכרון חסדי ה׳ ודברי תפילה בקול נגינות ובקול שמחה על היין אפילו בסעודת רשות, כי זה דבר מצוה כשמחת חתן וכלה כנאמר: "טוב להודות לה׳ ולזמר לשמך עליון, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור" (תהילים צ).
* חורבן בית המקדש הוא חסרון לתחתונים ולעליונים, (שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה), ולכך צריך שתהיה הנהגת האדם על ענין זה כפי שהוא ענין העולם, שיהיה נוהג באבילות על דבר זה. וכאשר יש אבלות על ירושלים ובזה נראה כי יש הפסד וחסרון בעולם, על ידי כך הוא חוזר אל הסדר הנכון. אבל אם אין מתאבלים הוא כאילו לא היה כאן חסרון, וכאשר אין חסרון אין חזרה לסדר העולם שהוא גאולת ישראל ובנין בית מקדשנו ותפארתנו. (מהר"ל)