פסח מצרים ופסח העתידי
חג הפסח עומד כולו בצל הזכרון לאירוע הכביר ההיסטורי של יצ"מ "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, כי בה היו עבדים מושפלים, מדוכים, מעונים, ועל ידי עשר מכות שהונחתו על מצרים יצאנו לחירות משעבוד מר וקשה ולכן אירוע אדיר זה אינו נשכח אלא זכרונו חרוט בתודעת האומה הישראלית.
והנה יצ"מ אינו מאורע לשעתו אלא אירוע עתידי כי ביציאת מצרים לא רק עם ישראל זכה לחירות אלא כל הערכים כגון חירות, צדק, יושר ושיוויון יצאו לחירות, כי המשטר העריץ הפרעוני דיכא ערכי יסוד אלה ושלל חופש וחירות של הפרט והכלל, ולכן יצ"מ שחררה את האנושות כולה ולכן זכרונה נצחי כי היא "אבן היסוד באמונת ישראל" והמון מצוות בתורה הן לזכר יצ"מ ואמרו רז"ל במכילתא (ריש פ.יתרו) "שקולה יצ"מ כנגד כל הנסים והגבורות שעשה הקב"ה לישראל" ולכן כתב הרב ב"מגד ירחים": "יצ"מ תישאר לעד האביב של כל העולם", ולכן מה הקשר של יצ"מ לאנושות כולה והלוא רק עם ישראל היה משועבד והשיג חירותו ביציאתו? אלא לפי מה שאמרנו שכל הערכים המוסריים היו משועבדים במשטר הפרעוני, ובלי יצ"מ, היה העולם נשאר על כנו וערכי היסוד היו דעוכים ואפלים ושום שינוי לא התחולל בעולם ואותו שעבוד נשאר בידי משטרים עריצים ואכזריים (עיין עולת ראיה ח"ב עמוד רסח).
חזון העתיד נובע מגאולת מצרים "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, ט) שאיפת גאולת העולם יונקת מגאולת מצרים שהיא "אב טיפוס" של כל הגאולות ולענ"ד יצ"מ היא בחינת "המהפכה הצרפתית" הראשונה בתולדות ההיסטוריה העולמית שהקנתה חופש, שיוויון, וכיבוד ערכי יסוד, ומבלעדיה העולם היה נשאר אלילי, ולכן תכלית יצ"מ היא קבלת התורה, שהיא הדרכה שמימית לאדם עלי אדמות.
חג הפסח הוא ערש הלאומיות העברית אבל לחג פסח יש מסר אוניבירסאלי, לידת "האידיאה הגדולה" של "שלח את עמי" (שמות ז, כו) קריאה שמאז ועד היום מהדהדת במשך אלפי שנים כקריאה האולטימטיבית לשחרור עבדים, לנתק כל שבוי ומשועבד מכבליו, להציל עשוק מידי עושקו.
במישור האוניבירסאלי יצ"מ היא קריאת תיגר על מוסד העבדות, ולכן נשלח משה להציל עשוק מידי עושקו, ועבד מידי נוגשו וזהו ההיבט השני של מגמת יצ"מ, להפגין ערכי הצדק, היושר, האמת, האחוה, ההתנגדות לאכזריות ולניצול עשוקים.
נמצאנו למדים שלחג פסח יש לו שני מישורים:
המישור הלאומי והדתי של ישראל ששוחרר משעבודו, מהאליליות הגסה.
במישור האוניבירסאלי הקניית ובשורת החירות האוניבירסאלית לאנושות כולה, שכל יצור אלוקי ראוי וחייב להיות בן חורין ולא משועבד לבני תמותה ובפרט עם ישראל שיסוד לידתו וקיומו להיות משועבד לרצון יוצרו כי זהו ייעודו, טבעו ומהותו וכל סטיה מהייעוד נקראת "עבדות", וזהו תפקידו של ישראל להפגין מציאות האמת, אמונת הייחוד, בשורת החירות, כדי לתקן עולם ומלואו במלכות שדי "והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ" וזה יהיה באמצעות בנין המקדש השלישי "אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב".
ביצ"מ, קם עם עברי, השייכות הלאומית, הזהות היהודית ובמעמד הר סיני הוגדרה הזהות היהודית שהיא בנויה על ערכים מוסריים מקודשים ליישמם במלכותם ובעולם כולו.
בסיכום, חג הפסח מבטא את חג החירות הלאומית והאוניבירסאלית כאחד כי לפני שנבחרו בני ישראל להיות "צבאות ה'", נציגי ה' עלי אדמות לא היה העולם מתוקן ומסודר רק תוהו ובוהו, וביצ"מ בא תיקון לכלל העולם על ידי שנבחר "עם סגולה" להפיץ דעת ה' ולכן אמרו במדרש שז' ימי פסח הם כנגד ז' ימי בראשית כי ביצ"מ היה תיקון וסדר לעולם כפי רצונות יתברך (שפת אמת תרלג) ולכן ליל פסח נקרא "ליל הסדר" כי על ידי יצ"מ, נעשה סדר ותיקון לסדרי מעשה בראשית כי זהו הסדר האמיתי.
ולכן תכלית ליל הסדר הוא בשורת "התיקון העתידי" לבנות בית קדש הקדשים לשכן שמו יתברך ולשכן השכינה בתוכו.
ולכן גאולת מצרים היתה בחיפזון לעומת גאולת העתיד, לא תהיה בחיפזון – והטעם כתב השפ"א ביצ"מ היתה הגאולה במהירות שלא היינו ראויים כי החיפזון מעיד על חוסר הזכאות והמוכנות הרוחנית של ישראל לגאולה והקב"ה גאלם על שם העתיד שיקבלו תורה בהר סיני אבל הגאולה לא תהיה בחיפזון כי ישנה תורה בעם, אמונה ומוכנות לגאולה ולכן תהיה שלבים שלבים, וככל שתגדל האמונה, יגדל אור הגאולה וב"ה בימינו תהליך התשובה הולך וגדל כי האמונה הולכת ומתפשטת ומתרחבת בשכבות העם השואף לחירות פנימית, לחירות אמיתית, להינתקות מתרבות הגויים ושיבת העם לתורתו ולאמונתו.
כתב רבנו הרמב"ן (הקדמה לספר שמות) שהגאולה לא מסתיימת באמירת השירה הגדולה על שפת הים אלא בקבלת התורה ובנין המשכן ורק אז "שבו אל מעלת אבותם ואז נחשבים גאולים" כי החירות הגשמית היא רק ראשית אבל הסיום הוא "החירות הנפשית" כי עצמיות האדם הוא בקודש (עיין מגד ירחים חודש ניסן דף עה) ולכן החירות האמיתית היא דבקות במהות בטבע האלוהי, ולכן נלמד מגאולת מצרים שהיא מודל הגאולה של אחרית הימים "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלוהים" (מוסף של שבת) ולכן יסוד תקומת עצמאותנו הלאומית היא בקודש ולא בחול.