מטרת קריעת ים סוף
קריעת ים סוף התקיימה בשביעי של פסח שבו טבעו המצרים בים סוף.
ונשאלת השאלה, מה צורך בקריעת ים סוף והלוא המצרים נענשו בעשר מכות ודי להם וגם הרדיפה של המצרים אחרי ישראל גרמה להם להתריס כלפי משה "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר..." (שמות יד, יא) כי היו לחוצים בין הים לבין המצרים!
ולענ"ד, הקב"ה רצה להעניש המצרים בטביעה בים כי הרי המצרים הטביעו ילדי ישראל בנילוס, ועל זה לא קיבלו עונש, ולכן כל המטרה של קריעת הים היא להביא את מלך מצרים, שריו, קציניו וראשי צבאו ולהטביעם כדי לקיים בהם "מידה כנגד מידה".
יוצא שקריעת הים לא הייתה מכה בפני עצמה אלא תשלום עבור "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב) ועל כן באה ההנהגה הבכירה, המצרים, וטובעה בים "סוס ורכבו רמה בים" כדי להענישם קשות על אכזריותם, ואין כאן הצלת ישראל כי לא בוצעה הקריעה בשביל הצלת ישראל אלא להעניש אבירי לב, ולפי זה אפשר להסביר למה בשירת הים לא מוזכרת כלל בפירוש הקריעה ורק בפסוק נאמרה ברמז "וברוח אפך נערמו מים ניצבו כמו נד... קפאו תהומות בלב ים" כי לא הייתה לה מטרה מוגדרת של עוד "מכה נוספת" על עשר מכות אלא הכרת המצרים לתוך הים ולהטביעם ודרך אגב עשה הקב"ה נס גדול ליהודים של הפיכת הים ליבשה ושנים עשר שבטים עוברים בתוכו כמו ביבשה כדי להגדיל ולהגביר בהם האמונה והמסירות נפש שיקפצו לים ובזכות המסירות נפש של קפיצת נחשון בן עמינדב ושבטו "דבר אל בני ישראל ויסעו" כי הים לא יקרע להם עד שימסרו נפשם כדי לשתק את הקטרוג של שרו של מצרים שטען נגד הקב"ה שהוא עושה הפליה כי גם בני ישראל היו עובדי עכו"ם ולכן בקריעת ים סוף, גדלה אמונת ישראל "וירא ישראל את היד הגדולה... ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא), ונשאלת השאלה מה החידוש הרי כבר במצרים נאמר "ויאמן העם" (שמות ד, לא)! אלא במצרים היתה אמונה של דופי, אמונה חלשה אבל על ים סוף האמינו שמשה שליח ה' (מלבי"ם לדברים י, יב).
והנצי"ב הסביר שהיתה כאן אמונה מיוחדת, אמונת שכר ועונש שראו המצריים ששעבדו אותם נענשו באותה מידה כאמור "כי בדבר אשר זדו עליהם" (שמות יח, יא) ואמרו על זה בסוטה (יא, א) "בקדרה שבישלו בה נתבשלו" ובזכות האמונה שהיתה בהם נבקע להם הים "לא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן" (שם) דכיון שראו גבורתו של הקב"ה שעשה שפטים באויביהם, נתמלאו אמונה חזקה ושרתה עליהם רוח הקודש ואמרו "שירת הים" והם הראשונים שאמרו שירה כי מיום שנברא העולם לא מצינו שאדם אמר שירה לקב"ה אלא ישראל בשפת הים (שמו"ר).
וכתב המהר"ל בגבורות ה' (פרק מז) שאין ראוי לומר שירה אלא ישראל הנקראים בנים כי העלול משתוקק לעילתו, ולכן כשישראל נגאלו הרגישו תשוקה עזה להלל, לשבח, לפאר ולהכיר טובה לבורא ולכן אמרו כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עוונותיו (מדרש תהלים יח).
נמצאנו למדים לפי מדרש זה שישראל על שפת הים אחרי שירתם המופלאה נמחלו להם עוונותיהם והיו מזוככים לקראת מתן תורה.
בשפת הים מול הים והמדבר, הטילו ישראל יהבם על הקב"ה והאמינו בו אמונה מושלמת ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
המורם מכאן שקריעת ים סוף הענישה את המצרים האכזריים והולידה אמונה ותשוקה עזה בליבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים, וישראל נבראו לשמש קונם ותמיד הם שרים שירתו של הקב"ה ולכן נקראים ישראל - מלשון "שיר אל" כלומר מרוב תשוקתם ליוצרם הם מזמרים, מקלסים ומשבחים לקונם ולכן נקבע להלכה (שו"ע סימן נא-ח) שלפני התפילה נאמר זמירות בנחת וכתב המשנ"ב שם "שלא ידלג שום תיבה אלא יוציאם מפיו כאילו מונה מעות" וכתב השו"ע (סימן סא-כב) אף בפסוקי דזמרה ובתפילה צריך לדקדק כך (ועיין אוצרות התורה פ.בשלח דף 325-327).
בקריעת ים סוף עם ישראל השתחרר לגמרי מהשעבוד שהרי ראה אוייביו מתים על שפת הים, ואחרי צאתם מהים הרגישו את תחושת החירות, את תכלית ייעודם שהם קנויים לבורא והולכים לעמוד במעמד הר סיני ולהתערטל לגמרי מכל אמונה פסולה, מכל דעה משובשת ומכל הרגל רע שאינו הולם לנשמת ישראל שכל תשוקתה להיות דבוקה ברצון יוצרה.
בהגדה אנו אומרים ברוך שומר הבטחתו לישראל, ושאל הזוה"ק וכי יש צורך לשבח את ה' על כך שקיים הבטחתו? ותירץ שהחידוש אינו עצם קיום ההבטחה שהיא הגאולה מהגלות הפיזית במצרים, אלא התוספת של היציאה היא להוציא אותנו ממ"ט שערי טומאה וכניסתנו למ"ט שערי קדושה לקבלת התורה וזוהי שמירת ההבטחה ולא רק על קיום ההבטחה ולכן בצאתנו ממצרים יצאנו לחירות עולם, שחררונו משל שעבוד מהותי של עוה"ז ולהיות עבדי ה' גרידא.
נמצאנו, שכל השלבים שקרו מעת היציאה עד למעמד הר סיני עיקרם יציאת הנפש משעבוד חומרי, משעבוד לתאוות, לחמרנות, לחיי עוה"ז, ולכן היציאה ממצרים אינה אקט חד פעמי ולא בכל דור ודור אדם יוצא מהמיצר, מכל דבר המעיק, להופעת אור הקדושה בנשמתנו, ולכן מעת צאתנו ממצרים יצאנו להיות בן-חורין לנצח ואי אפשר לשעבד אותנו ולבטל מהותנו וייעודנו האלוהי להיות אך ורק עבדי ה' ולא עבדים לעבדים ולכן בכל הגלויות השכינה התערבה לבל נאבד יסוד זה ושמרה על זהותנו, על צביוננו האלוהי, ולפיכך כל יהודי שחוזר בתשובה ושב למהותו הוא יוצא ממצרים כי עוה"ז מכונה "מצרים" כי הוא מיצר ומעיק להופעת הקדושה.