משמעות השם - חנוכה
השם "חנוכה" שניתן לחג האורים נרמזות בו כמה משמעויות.
- חנוכה - מלשון חינוך שבאותם הימים הייתה חנוכת המזבח, שבימי היוונים בטלה עבודת המקדש מחמת האוייב וחזרה עבודת המזבח לתיקונה על ידי מתתיהו ובניו (שבלי הלקט סימן קעד).
- חנוכה - " חנו - כה", דהיינו בנצחון ישראל על יוון וחבריהם המתיוונים חנו ישראל בכ"ה לחודש כסלו מאויביהם וקבעו את ימי החנוכה להלל ולהודיה (מחזיק ברכה סימן רלט; שבלי הלקט סימן קפט).
- חנוכה - מלשון "חינוך", שהוא חינוך לגאולה האחרונה שתהיה אחרי מפלת מלכות הרשעה ולכן קבעו להדליק שלושים ושש נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדם הראשון "לו" שעות שזה חינוך לאור העתידי שיתגלה בשלמותו ויתקיימו דברי ישעיה הנביא (פרק ס, יט) "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך" (ירושלמי ברכות פח הל' ו; ובני יששכר פרק ב פסקא ח).
- חנוכה - "חנוכת המזבח" שביום זה עשו את חנוכת המזבח בתחילת בית שני וכדברי חגי (פרק ב, יח) "שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יסד היכל ה' שימו לבבכם" ולמחרת ביום כ"ה חנכו אותו בהקרבת קורבנות (מור וקציעה סימן תרע)
- חנוכה - חנוכת המזבח בימי החשמונאים שבנו מזבח כשר, ואש קדושה לא יצאה וצעקו ועשו חנוכת המזבח בחודש כסלו בכ"ה בו (מחזיק ברכה סימן תרע ועיין מהרש"א לשבת כא,ב ד"ה מאי; והרמ"א בשו"ע סימן תעד-ב).
- חנוכה - חנו בכ"ה לרמוז שגם יום כ"ה כלול בנס שהרי היה בו עת רצון למצוא את פח השמן ומאותו יום באים שאר הימים והוא עיקר החנוכה וכל הימים נמשכים ממנו (בני יששכר מאמר ד ס"ק כו).
- וחז"ל בפסיקתא ששבע "חנוכות" היו ואחת מהן היא חנוכת המקדש בכ"ה בכסלו על ידי החשמונאים (פס"ר פ"ב).
- "חנוכה" חנו מנסיעתם למלחמה שביום כ"ד לא חנו אלא בערב ואז הדליקו את הנרות (לבוש סימן תרע, פרי חדש וברכי יוסף שם).
- חנוכה - נוטריקון: ח' נרות והלכה כבית הלל (אבודרהם הל' חנוכה; ופרי מגדים סימן תרע). אך לע"ל תהיה הלכה כבית שמאי (שמועות ראיה דברים תרפט מובא בקובץ ברקאי ח"א 183).
- ע"פ המדרש (ילקו"ש מלכים רמז קפד) מלאכת המשכן במדבר הסתיימה בכ"ה בכסלו ולא חנוכוהו עד ר"ח ניסן שבו נולדו האבות ובתמורה לדחיה זו פיצה הקב"ה את חודש כסלו בימי מתתיהו (עיין אור זרוע ח"ב סימן שכא וערוך השולחן סימן תער-ה).
- רמז לחנוכה מן התורה: במסעות בני ישראל במדבר הייתה חנייתם העשרים וחמש במקום בשם "חשמונה" רמז לחשמונאים שחנו בעשרים וחמשה לחודש.
- חז"ל העמידו את חג החנוכה על הנס של פך השמן ולא על הנס של הנצחון כדי שלא לעורר קנאת הגויים עלינו שיאמרו שאנו חוגגים את מפלתם וגם בכדי לתבל את החג בענין קדושה וטהרה.
נמצאנו למדים שהשם הניתן לחג הוא על החינוך שחנכו את המקדש וכליו כי "באו בה פריצים וחיללוה" (יחזקאל ז, כב) וטימאו כל תכולת המקדש חוץ מפח קטן של שמן והוצרכו החשמונאים לחנוך ולקדש מחדש את כלי השרת ולכן החג נושא
- בשמו את חינוך המקדש וכליו, את ההתחנכות לתורה ולאמונתה ולתעב תרבות זרה המטמאת את הנשמה היהודית הטהורה וקבעו בו הדלקת נרות לרמוז לנו שצריכים להאיר את הנשמה על ידי התורה והמצוות שהן התרופות הטובות והמועילות לתחלואי הנפש והגוף ויש שכתבו שחג זה יש לו רמז מן התורה (פס"ז פ.בהעלותך, הרוקח סימן רכה) וגם נקרא "מועד" (תיקו"ז חדש עב, ג; ומגילת אנטיוכוס).
מצות נר חנוכה היא מצוה חביבה מאוד (רמב"ם הל' חנוכה פ"ד הל' ב) וצריך להיזהר בה מאוד (שם וטור שו"ע תרעא-א) ועל ידי ריבוי אורות חנוכה זוכים לאור התורה (שבת כג, ב; ורש"י ומאירי שם).
אחד מהמקורות מהם אנו למדים על כל מעשה נס חנוכה הוא "מגילת אנטיוכוס" שאינה נמצאת בין ספרי התנ"ך (עיין מגילה כט, א) ונחלקו הגאונים מתי נכתבה מגילה זו:
- לדעת רבנו הרס"ג נכתבה מגילה זו על ידי החשמונאים הראשונים בני מתתיהו.
- לדעת הבה"ג: זקני בית שמאי וזקני בית הלל כתבו מגילת בית חשמונאי כמאה שנה קודם החורבן.
וכתב השל"ה הקדוש "חנוכה- רמז לחנוכת העולם, וכמו שהעולם נברא בכ"ה לחודש כן חנוכה בכ"ה לחודש וכמו שראשית הבריאה "יהיה אור", כן מצות חנוכה בנרות ורמז לדבר "יהי אור"- "יהי" בגימטריא "כה" לחודש כסלו.